רע"א 8948/18רמונה קשמה נחמיאס נ. בנק הפועלים בע"מ

בקשת רשות ערעור (ובקשת עיכוב ביצוע בצידה) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט גיל דניאל ) בתיק פש"ר 28254-08-16 מיום 25.11.2018 (להלן: " ההחלטה "), במסגרתה נדחתה בקשת החייבת, רמונה קשמה נחמיאס (להלן: " המבקשת "), לסגור את תיק פשיטת הרגל בעניינה.

רקע עובדתי וטענות המבקשת

1.

בין המבקשת למשיב 1, בנק הפועלים (להלן: " הבנק ") מתנהלים מזה שנים הליכים משפטיים רבים, שלא כאן המקום לסקור בשלמותם. השתלשלות האירועים המוקדמת תוארה בעבר על ידי כבוד השופט ניל הנדל בהחלטתו ב רע"א 2700/15 מיום 12.7.2015, וכן סוכמה בתמצית על ידי כבוד השופטת דפנה ברק-ארז במסגרת ע"א 8719/15 (החלטה מיום 15.9.2016), במילים הבאות: " בעקבות טעות של המשיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק), הופקדו בחשבונה העסקי של המבקשת, שניהלה עסק בשם "פיצוחיית רמונה", שיקים שלא יועדו עבורה בסך של למעלה מ-30 אלף שקלים. לאחר שהתגלתה הטעות דרש הבנק מהמבקשת להשיב את הסכום שהופקד שלא כדין. רצף של אירועים מצערים הקשורים בין השאר בכך הוביל את המבקשת למצב של פשיטת רגל, ואת הצדדים לתביעות הדדיות ".

לאחרונה הוכרזה המבקשת כפושטת רגל (החלטת השופט גיל דניאל מיום 23.10.2018 בתיק פש"ר 28254-08-16), ועל החלטה זו הגישה המבקשת ביום 6.12.2018 ערעור לבית משפט זה, שטרם נידון (ע"א 8655/18. להלן: " הערעור "), ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. החלטה הדוחה את בקשתה לעיכוב ביצוע ניתנה על ידי היום, ובגדרה סקירה של השתלשלות האירועים מהעת האחרונה.

2.

בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה ביום 18.12.2018, כשבועיים לאחר הגשת הערעור. במסגרתה טוענת המבקשת כי יש לסגור את תיק הפש"ר בעניינה, שכן הוא נפתח במרמה על ידי הבנק, על סמך תיק הוצל"פ מס' 01-28160-08-6, שנפתח על יסוד החלטה של כבוד השופטת רחל עורקבי בת"א (שלום ת"א) 55100/07 מיום 19.2.2008, אשר בוטלה לימים על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 1360/08 מיום 2.6.2010 (להלן: " פסק הדין המבטל ").

עוד טוענת המבקשת כי טעה בית משפט קמא כאשר הורה על מתן צו כינוס בעניינה, שכן לא התקיימו העילות למעשה פשיטת רגל - המבקשת אינה חדלת פירעון, ואי תשלום חובה אינו נובע מהעדר יכולת, אלא מהעדר רצון. טענה זו חופפת טענות המועלות על ידי המבקשת במסגרת הערעור, ותכונה להלן – " הטענה השנייה ".

יצוין, כי הן הערעור והן בקשת רשות הערעור שלפניי, לוו בבקשה לעיכוב ביצוע שנוסחה זהה . כאמור, בקשה זו לעיכוב ביצוע הוכרעה (נדחתה) על ידי היום במסגרת תיק הערעור.

טענות הכונס הרשמי

3.

הכונס הרשמי סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. שכן, עיון בפסק הדין המבטל מעלה כי החלטת השופטת עורקבי מיום 19.2.2018 אמנם בוטלה במסגרתו, אך לצד זאת הוחלט שלא לסגור את תיק ההוצאה לפועל, אלא רק לעכב את ההליכים בו, עד למתן פסק דין בבית משפט שלום בשאלת העמדת האשראי שניתן למבקשת על ידי הבנק, לפירעון מידי. בהמשך, בהחלטה מיום 11.7.2013 בתא"ק (שלום ת"א) 55100-07, שופעלו ההליכים, עת נקבע כי הבנק רשאי היה לבטל את מסגרת האשראי שניתנה למבקשת ולהעמיד את יתרת החוב לפירעון מידיי. בהקשר זה מדגיש הכונס כי טענת החייבת להעדר חוב מצידה כלפי הבנק נדחתה בשלוש ערכאות (תא"ק (שלום ת"א) 55100-07 (11.7.2013); ע"א (מחוזי ת"א) 47907-10-13 (23.3.2015); רע"א 2700/15 (7.7.2015)).

באשר לטענות המערערת כי צו הכינוס מיום 9.1.2017 ניתן שלא כדין, שכן לא בוצע על ידה מעשה פשיטת רגל, טוען הכונס הרשמי כי יש לדחותן, לאור הסכמת המבקשת בשעתו למתן צו הכינוס (כפי שהובעה על ידה בדיון מאותו יום); ולאור העובדה שלא ערערה בשעתו על מתן הצו, אשר ניתן לפני כשנתיים והפך חלוט זה מכבר.

טענות המנהלת המיוחדת

4.

לטענת המנהלת המיוחדת, " עצם העובדה כי המערערת הוכרזה כפושטת רגל, מעידה בפני עצמה על הצורך והחיוניות בהמשך ניהולו של תיק הפש"ר, ולמעשה, לא ברור מה הטעם בבקשה למתן רשות ערעור על דחיית בקשה "לסגור" את תיק הפש"ר, כאשר כבר הוגש ערעור על הכרזת החייבת [כפושטת רגל]". שני ההליכים מקדמים, או מתיימרים לקדם, את אותה המטרה, ולפיכך יש לשיטתה למחוק את ההליך של בקשת רשות הערעור, משמדובר בכפל הליכים. המנהלת המיוחדת מציינת גם כי המערערת הגישה ערעורים על תביעות החוב המאושרות של הבנק ושל נושה נוסף, וכי דיון המשך בגורל הליך הפש"ר עתיד להתקיים לאחר שיוכרעו ערעורים אלה. ככל שתתקבל טענת המבקשת כי אין לה כל חוב, כדבריה, חזקה כי תהיה לכך השלכה על עצם קיום הליך הפש"ר, וזאת ללא היזקקות לסעדים מבית משפט זה. המנהלת המיוחדת אף עמדה בתשובתה על ההליכים הרבים והשונים בהם נוקטת המבקשת, העולים לטענתה כדי ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות.

טענות הבנק

5.

גם הבנק סבור כי הערעור ובקשת רשות הערעור מהווים כפל הליכים. שכן, בהליך זה מבוקש לערער על ההחלטה שלא לסגור את תיק הפש"ר, ובערעור משיגה

המבקשת על ההחלטה להכריז עליה כעל פושטת רגל. התוצאה הסופית אליה חותרת המבקשת זהה – ביטול הכרזתה כפושטת רגל וביטול הליך הפש"ר. די בכך כדי להורות לשיטתו על מחיקת ההליך דנן.

6.

עוד טוען הבנק, כי הגשת הבקשה מהווה חוסר תום לב. שכן, המבקשת הגישה בעבר (דצמבר 2017) בקשה דומה לסגירת הליך הפש"ר למותב הקודם שדן בהליך פשיטת הרגל (השופט עמית כהן ); ואז זנחה אותה משנתבקשה להפקיד 4,000 ש"ח להבטחת הוצאות הבקשה, ומשהובהר לה על ידי בית המשפט כי סיכויי הבקשה אינם גבוהים (החלטת השופט עמית

כהן מיום 2.2.2018). לשיטת הבנק, הגשת הבקשה בשנית, משהתחלף המותב הדן בו, מהווה Forum Shopping

פסול

מצד המבקשת. עוד טוען הבנק, כי הבקשה מקדימה את זמנה, שכן ערעורי המבקשת על תביעות החוב המאושרות טרם הוכרעו. לגישתו, רק אם יתברר כי למבקשת אין חוב, יהא זה נכון לדון בבקשתה לסגירת תיק הפש"ר.

דיון והכרעה

7.

כאמור, טענתה הראשונה של המבקשת היא כי תיק הפש"ר דינו סגירה, מאחר והורתו בפסק דין שבוטל. טענה זו זכתה להתייחסות מפורשת בהחלטה מושא הערעור. בית משפט קמא ציין בהקשר זה כך – " עד כמה שניתן להבין, טענת המבקשת הינה, כי הבנק פתח תיק הוצל"פ למימוש פסק דין, אולם פסק דין זה בוטל ועל כן מאוחר יותר ניתן פסק הדין באותו הליך (אשר אף עמד במבחן ערכאת הערעור) כך שכבר אין זה משנה על יסוד איזה תיק הוצל"פ קידם הבנק את ההליכים. [...] החייבת מתעלמת מכך שביטול פסק הדין נעשה בהסכמת הצדדים. בעמ' 5 שורה 21 לפרוטוקול הדיון, נקבע כי תיק ההוצל"פ לא ייסגר אלא יעוכב עד למתן פסק דין בהליך. כאמור, באותו הליך ניתן פסק דין המחייב את החייבת בתשלום סכום כספי ועל כן לא הייתה מניעה מחידוש ההליכים באותו תיק הוצל"פ ". לא מצאתי בבקשת רשות הערעור התמודדות עם הסבר זה של בית משפט קמא, וכבר מטעם זה דינה של הבקשה דחייה, שכן המבקשת אינה מבססת כל טעם להתערבות בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. מעבר לנדרש, יצוין לגופו של עניין, כי טענת המערערת לפתיחת תיק הפש"ר במרמה אכן נראית משוללת כל יסוד, משחבותה כלפי הבנק נקבעה מפורשות בגדרי פסק הדין בשלום, ומשהערעור ובקשת רשות הערעור שהגישה בעקבות זאת נדחו, כפי שציינו המשיבים.

8.

יתרה מכך, המבקשת אינה מסבירה מדוע בקשתה לסגירת תיק הפש"ר מהטעמים המנויים לעיל מוגשת על ידה שנתיים ימים לאחר מתן צו הכינוס. זאת, כאשר על פני הדברים, אין דבר בטענותיה אשר לא היה ידוע לה עוד במועד מתן צו הכינוס. המשיבים צודקים גם בטענתם כי קיימת כפילות בין הבקשה שלפניי, לבין הערעורים שהגישה המבקשת על תביעות החוב שאושרו, והערעור שהגישה לבית משפט זה על עצם הכרזתה כפושטת רגל. מדובר בשלושה הליכים שונים אותם יזמה המבקשת בסמיכות זמנים, והם עתידים להוביל לבחינת אותה מערכת נסיבות, ואותה סוגיה עקרונית. לא מצאתי בבקשת רשות הערעור כל הסבר או התייחסות לצורך במתן רשות ערעור על ההחלטה, בשים לב לקיומם של ההליכים האחרים. משכך, גם מטעם זה – דין הבקשה להידחות.

9.

באשר לטענה השנייה (שעניינה בהבחנה בין אי תשלום חוב בשל העדר יכולת לאי תשלום חוב בשל אי רצון) – איני רואה כל קשר בינה לבין ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, שאינה עוסקת בעניין זה כלל ועיקר. ואכן, עיון מדוקדק בבקשת רשות הערעור מעלה כי טענה זו נטענת תוך התייחסות להחלטת השופט גיל דניאל מיום 6.12.2018 – החלטה עליה הגישה כאמור המבקשת ערעור נפרד לבית משפט זה.

10.

לאור כל האמור, דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע שבצידה.

11.

המבקשת תחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח, ובהוצאות לטובת הבנק בסך 2,500 ש"ח נוספים. בקביעת סכום ההוצאות לא נעלמה מעיני העובדה כי המבקשת נמצאת בהליכי פשיטת רגל. ואולם, הטלת הוצאות מתחייבת לטעמי בנסיבות העניין, לאור התנהלותה של המבקשת, שיש בה משום השחתת זמנו של בית משפט זה ושל הצדדים המעורבים - הן בעצם הגשת הבקשה, והן באופן בו הוגשה; וכן, בשים לב לעובדה כי לטענת המבקשת עצמה, יש ביכולתה לשלם את חובותיה, והיא בוחרת שלא לעשות כן, מתוך התכחשות לחבותה. על המבקשת להפנים כי נקיטת הליכים על ידה ללא צורך ממשי, באופן היוצר סרבול והעמסה מיותרים (מעין "ירי לכל הכיוונים"), טומנת בחובה סיכון ממשי להטלת הוצאות ולהגדלת חובה, ויש לקוות כי תכלכל צעדיה בהתאם.