רע"א 8955/15 כאסתירו עאיד נ. חברת עיר על תילה בע"מ

1.

בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת

ת' בר-אשר צבן ) הורה ביום 24.9.2013 על הריסת תוספות בנייה שבנה המבקש בביתו שברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים ללא היתר עד ליום 31.12.2013. זאת, במסגרת פסק דין בתביעה שהגישו המשיבים – בעלי הזכויות בבתים הסמוכים לבית המבקש – נגד המבקש בגין המטרד שיצרו תוספות הבנייה. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה, וכך גם בקשת רשות לערער על פסק הדין בערעור שהוגשה לבית משפט זה. בחלוף כשנה ומחצה מהמועד האחרון שנקבע להריסה, ומשתוספות הבנייה לא נהרסו, פנו המשיבים לבית משפט השלום בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. בתגובתו לבקשה זו טען המבקש כי לא ניתן לבצע את צו ההריסה אלא אם יינתן היתר בנייה להריסת תוספות הבנייה; וכי הוא מצוי בהליכים לקבלת היתר כאמור. בית משפט השלום ביקש לפיכך את תגובת עיריית ירושלים לעניין ביצוע צו ההריסה, שבה נמסר כי יש צורך בתיאומים שונים ובליווי ובפיקוח הנדסי לצורך ביצוע ההריסה בעיר העתיקה. לאחר שביקש בית המשפט מעיריית ירושלים להבהיר אם יש מניעה מביצוע צו ההריסה השיפוטי, נמסר כי אין מניעה אך מבוקש שההריסה תבוצע בתיאום עם מהנדס מטעם מחלקת השימור בעירייה. בהתאם להודעות אלו, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן ) ביום 28.7.2015 כי צו ההריסה יבוצע בתיאום כאמור, עד ליום 30.11.2015.

2.

המבקש ערער על החלטה זו בטענה כי בית המשפט אינו מוסמך להורות על הריסה מבלי שניתן לכך היתר מטעם רשויות התכנון והבנייה המוסמכות לכך. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור וכב' השופטים ר' וינוגרד

ו א' דראל ) דחה ביום 8.12.2015 את הערעור. נקבע, בפן הדיוני, כי לא ניתן לתקוף את החלטת בית משפט השלום – שעניינה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט – בהליך של ערעור אזרחי בזכות, ודי בכך כדי לסלק את הערעור על הסף. בית המשפט הוסיף, לגופם של דברים, כי שעה שמדובר בבנייה בלתי חוקית ללא היתר, בית משפט השלום היה מוסמך להורות על הריסת תוספות הבנייה מבלי שניתן לכך היתר מאת רשויות התכנון והבנייה. סיכומו של דבר הורה בית המשפט המחוזי כי ההריסה תבוצע עד ליום 22.12.2015.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען, בתמצית, כי שגה בית המשפט המחוזי שקבע כי לבית משפט השלום בהליך אזרחי נתונה סמכות להורות על הריסה מבלי שניתן היתר מטעם רשויות התכנון והבנייה. המבקש מוסיף כי נוכח המורכבות הטבועה בבינוי ובהריסה בעיר העתיקה לא ניתן לבצע את ההריסה האמורה מבלי ליווי ופיקוח הנדסי על דרך של היתר בנייה. עוד נטען כי מדובר בשאלה עקרונית שטרם הוכרעה בבית משפט זה. בצד הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.

4.

ביום 31.12.2015 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להחלטה אחרת; כמו כן הוריתי למשיבים ולעירית ירושלים להגיב לבקשה; ולפרקליטות המדינה לשקול אם היא מעוניינת להביע עמדתה בבקשה. ביום 4.1.2016 הגישו המשיבים בקשה למחיקת בקשת הרשות לערער על הסף ולביטול הצו הארעי. נטען, בין היתר, כי החלטתו של בית משפט השלום היא בבחינת "החלטה אחרת" שערעור עליה לבית המשפט המחוזי הצריך רשות – שלא התקבלה; וכי לפיכך יש לדחות את בקשת המבקש דכאן על הסף. בהחלטתי מיום 5.1.2016 קבעתי כי אין מקום להורות על מחיקת הבקשה על הסף בשלב זה; וכי הטענות שהועלו בבקשת המחיקה יישקלו כאשר ייאספו מלוא התגובות אל התיק.

5.

בתשובתה חזרה עיריית ירושלים על עמדתה לפני בית המשפט השלום שלפיה יש לבצע את ההריסה בתיאום עם מהנדס מטעם מחלקת השימור בעירייה; וכי ימונה מהנדס לצורך התיאום האמור. בנוסף צוין כי מבדיקה שנערכה עולה כי הבקשה להיתר בנייה שהגיש המבקש נסגרה עוד ביום 11.5.2015 מהטעם שהמבקש לא השלים פעולות הקשורות בהיתר. לפיכך – כך העירייה – מנוע המבקש מלהעלות טענות בדבר הצורך בקבלת היתר, שכן מדובר בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים מצדו. פרקליטות המדינה הודיעה כי היא מבקשת שלא להביע עמדה בבקשה והותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

המשיבים שבים בתשובתם על טענתם שלפיה דין הבקשה להידחות על הסף מטעמים דיוניים. בנוסף טוענים המשיבים כי טענת המבקש שלפיה לא ניתן לבצע את ההריסה ללא היתר בנייה מנוגדת להלכה שיצאה מלפני בית משפט זה; וכי מתגובת עיריית ירושלים עולה שהמבקש כלל לא שקד על הוצאת היתר בנייה שיאפשר את ההריסה כפי שטען, ושאין לאפשר לו להיתלות בטיעון זה תוך שהוא נמנע מקיום צווים שיפוטיים. לטענת המשיבים המבקש הורשע פעמיים בגין בניית התוספות נושא הבקשה ללא היתר; ושבעבר כבר ניתן צו שיפוטי להריסת חלק מן התוספות באחד מההליכים הפליליים – שגם לא בוצע. המשיבים עומדים לבסוף על כך שדרך הילוכו של המבקש הן בערכאות הקודמות הן בבית משפט זה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער תינתן במשורה ורק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123, 128 (1982)). לא מצאתי בטענות המבקש בדבר ביצוע ההריסה והצורך בקבלת היתר בנייה לשם כך – במצב שבו מדובר כבענייננו בתוספות בנייה שנבנו ללא היתר – טעם למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה שכן אלו נטועות כולן בדל"ת אמות המקרה והוכרעו בעבר בפסיקה (ראו ר"ע 469/85 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים נ' מדינת ישראל

(11.9.1985) שבו צוין כי "הריסה לפי צו בית משפט או של רשות מוסמכת כנ"ל איננה טעונה היתר [...]"; וראו דבריי בעת"ם (מינהליים ת"א) 1702/03

גיטליץ נ' עיריית תל אביב יפו – מינהל ההנדסה , פסקה 16 (20.10.2003) ). זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהתנהלותו הדיונית של המבקש לפנינו אשר דומה כי נמנע מלהציג בבקשתו תמונה עובדתית מלאה, למצער בכל הנוגע לסגירת תיק בקשת היתר הבנייה. שנית, הפנייה לבית משפט זה בבקשת הרשות לערער נעשתה לאחר המועד האחרון לביצוע ההריסה ותוך הפרה של הוראת פסק הדין של בית המשפט המחוזי. התנהלות זו אינה ראויה, ובמיוחד כך משהבקשה לוותה בבקשה לסעד ארעי במעמד צד אחד שאז מחויבים בעלי הדין לפעול בהגינות ובתום לב ביתר שאת (ראו

רע"א 8819/15

בירן נ' רותם ,

פסקה 4 (29.12.2015)).

הבקשה נדחית אפוא. הצו הארעי מיום 31.12.2015 בטל בזאת. צו ההריסה יבוצע עד ליום 10.3.2016, כאמור, בתיאום עם מהנדס מטעם מחלקת השימור של עיריית ירושלים. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 8,000 ש"ח ובהוצאות עיריית ירושלים בסך של 5,000 ש"ח.