רע"א 8985/16 רע"א 8985/16

1.המבקשים והמשיבים ניהלו בבית משפט השלום הליך, שעניינו אופן חלוקתה של חלקת מקרקעין שהם בעלי הזכויות בה. בשלב כלשהו הגישו המבקשים בקשה לקבלת סעד זמני, שתכליתו הפסקת הליכי בינוי שמבצעים המשיבים על החלקה. כן הוגשה בקשה למתן סעד זה במעמד צד אחד. בית משפט השלום דחה את הבקשה, והורה על קבלת תגובת המשיבים לבקשה למתן סעד זמני. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה למתן רשות ערעור, בטענה שהיה על בית משפט השלום להעניק להם סעד זמני במעמד צד אחד. גם במסגרת בקשה זו התבקש סעד זמני במעמד צד אחד, שתכליתו הפסקת הליכי הבינוי האמורים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והורה כי המשיבים יגישו תגובתם לבקשה למתן רשות ערעור. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להעניק למבקשים סעד זמני במעמד צד אחד. גם במסגרת בקשה זו הוגשה בקשה למתן צו ביניים, למניעת הליכי הבינוי עד להכרעה בבקשה.

המבקשים טוענים כי סיכויי ההליך הערעורי המתנהל בבית המשפט המחוזי גבוהים, שכן בית משפט השלום טעה בהעריכו את סיכויי ההליך המתנהל לפניו. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו, וכי החלטה זו מסכלת למעשה את תכלית ההליך בבית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המשיבים בונים על החלקה באופן שיסכל חלק מהחלטותיו של בית משפט השלום באופן בלתי הפיך. משיבים 5-1 אינם מסכימים עם טענות אלה, ומתנגדים לבקשה למתן רשות ערעור. נטען כי הליכי הבינוי הננקטים על ידם מתנהלים על פי דין, על חלקתם בלבד, וכי המבקשים לא הציגו כל ראיה שאין זה המצב. עוד נטען כי הליכי הבינוי בעיצומם, וכי אין הצדקה להפסיקם כעת.

2.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כי הנתונים שהוצגו לעיונו אינם מצדיקים מתן צו זמני במעמד צד אחד, וכי יש להמתין לתגובת המשיבים בטרם ההחלטה בבקשה. ניתן להסכים עם טענת המבקשים כי היה על בית המשפט המחוזי לנמק את החלטתו, ולו בקצרה. אולם עניין זה לבדו אינו מצדיק מתן רשות ערעור. זו תינתן רק אם קיימת הצדקה עניינית לתתה (ראו רע"א 4290/12 עמותת מוסדות חזון ישעיה נ' רשם העמותות , פסקה 10 (4.7.2012)). למשל, כאשר עולה כי טעה בית המשפט בהחלטה שלא להעניק את הסעד הזמני אלא לאחר קבלת התגובה של הצד שכנגד.

במקרה דנן, העלו המבקשים טענה עובדתית, לפיה הליכי הבינוי שמבצעים המשיבים חורגים מהמתווה שנקבע בבית משפט השלום. עוד נטען כי יש הצדקה להפסיק את ביצוע העבודות עוד לפני קבלת עמדת המשיבים. בית המשפט המחוזי החליט, בעת שבחן את המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, כי אין מקום להעדיף בשלב ראשון את עמדת המבקשים, ואף מבלי לקבל כלל את עמדת המשיבים. לאמור, לא התקיימו התנאים המנויים בתקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על פי התקנה, ברירת המחדל היא לדון בבקשה לסעד זמני במעמד הצדדים. החריג לכך הוא מתן סעד במעמד צד אחד, אם בית המשפט שוכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור". מדובר אפוא בהכרעה עובדתית. כידוע, לערכאה המבררת שיקול דעת רחב בעת פסיקת סעד זמני, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטה. הנטל להוכיח עילת התערבות מוטל על המבקש זאת. במקרה דנן, לרבות בהליך המונח לפני, איני סבור כי המבקשים הרימו נטל זה. מן החומר שהוגש לעיוני לא עולה כי נפלה טעות משפטית בתוצאה, או שקיים נימוק מובהק להתערב בהחלטה שלא להחליט עד לקבלת תגובת הצד שכנגד.

3.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים. המבקשים יישאו בהוצאות משיבים 5-1 בסך של 4,000 ש"ח.