רע"א 9010/05 אבנר כהן נ. משען מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) בת"א 3212/04, במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לפסול את פסק המשקם מיום 22.6.04.

2.

אלה העובדות הנדרשות לעניין: בחודש אוגוסט 1994 הגיש המשיב (להלן: המושב ) דרישת חוב למבקש בהתבסס על מאזני האגודה, כאמור בסעיף 12(ב) לחוק ההסדרים המגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים ). המבקש הגיש את השגותיו לפני המשקם, לאחר שניתנו לו מספר ארכות לעשות כן. זה האחרון דן בטענות המבקש וקבע בפסק משקם חלקי ביום 2.6.96 כי המבקש לא הצליח להוכיח כי אכן חוייב בחיובים שלא כדין.

3.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק המשקם בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"א 2182/96) ותמך את בקשתו בחוות דעת חשבונאית (להלן: חוות-הדעת ). ביום 17.2.99 החליט בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' טימור) כי התיק יחזור להידון לפני המשקם, וזאת בנימוק שלא ניתנה אפשרות למבקש, ולעוד מספר חברים, לטעון את מלוא טענותיהם ולהציג את מלוא ראיותיהם.

4.

ביום 22.6.2004 ניתן

פסק משקם חלקי (עורך הדין ד' כוכבי, להלן: המשקם )

ובו נקבע כי חוות-הדעת שהגיש המבקש אינה תומכת בטענותיו, וכי מ דובר בטענות כלליות וסתמיות אשר אינן עומדות בנטל ההוכחה הנדרש. בנוסף, נדחתה טענתו של המבקש כי שיווק בצל בעבור האגודה וכי לא זוכה על ידה בגין פעילות זו, בנימוק שטענה זו התיישנה, ואין לה כל זכר בין בתצהיר ובין במסמכים שהוגשו בזמנו על ידי המבקש. אף טענתו המרכזית של המבקש כי לא נתן הסכמה מפורשת, כחבר אגודה, ליטול אחריות אישית לחובות האגודה, ולכן אינו נושא בחובותיה - נדחתה, לאור העובדה שבמשך שנים רבות ישב באפס מעשה, ולא נקט בפעולות כלשהן בעניין זה.

5.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לביטול פסק המשקם מיום 22.6.04, במסגרת סעיף 28 לחוק ההסדרים.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לביטול פסק המשקם, בקובעו כי אין בחוות-הדעת החשבונאית שהגיש הסבר מניח את הדעת, אשר יבהיר את הטעויות החשבונאיות המיוחסות למושב. כן נדחו באופן ספציפי טענות המבקש כי בשנת 1984 המושב נמנע מלזכותו בכספים בגין שיווק בצל, וזאת מכיוון שלטענה זו אין זכר בתצהיר או במסמכים שהוגשו למשקם. מכאן, כי יש לראות בטענה זו הרחבת חזית, ובכל מקרה, חלה עליה טענת התיישנות. כן נדחתה טענת המבקש לעניין חיובו בגירעונות המושב, בקובעו כי הימנעותו של המבקש מלטעון כנגד גירעונות המושב יוצרת עילה של מניעות כנגדו. כך נדחו טענות המבקש לעניין החיובים המוניציפאליים. אשר על כן נקבע כי החוב של המבקש לאגודה, המשוערך ליום 31.5.2004, עומד על 595,598 ש"ח.

7.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור זו, אשר בגדרה מדגיש המבקש, מבין מכלול טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, את טענתו בעניין שיווק הבצל. לדבריו, בדיון שהתקיים בפני המשקם ביום 12.1.2000 הובן מעדותו של נציג המושב, אשר התבססה על מסמכים, כי המבקש לא זוכה בחשבונו במושב בגין שיווק של כ-32 טון בצל. המבקש ציין עוד, כי אין בסיס משפטי לקביעת בית המשפט קמא, לפיה חלה מניעות על תביעתו. זאת, שכן טענת מניעות הינה טענה המחייבת קיומה של תשתית עובדתית מספקת בטרם קבלתה, שלא נתקיימה במקרה זה.

8.

מנגד, טוען המשיב כי על פי ההלכה הפסוקה אין מקרה זה נופל בגדר המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור לאחר שהמשקם ובית המשפט המחוזי אמרו את דברם. רשימת עילות הביטול של פסק המשקם מצומצמת, ומאחוריה מטרה לחזק את מוסד המשקם ואת סופיות הפסק שניתן על ידו על ידי הצרת הביקורת השיפוטית על הפסק. אשר לעניין שיווק הבצל, נטען כי המבקש מעלה טענות בקשר לנושא אשר ארע לפני למעלה מעשרים שנה, כאשר הוא לא טרח להעלות טענה זו ולבססה במשך כל השנים. היעלה על הדעת, מקשה המשיב, כי המבקש לא פעל כל השנים בכל דרך אפשרית להעלאת דרישותיו בפני האגודה או בפני ערכאה שיפוטית מתאימה אילו אמנם היה לטענה זו על מה שתסמוך? בעניין זה נטען כי יש לחשב את מירוץ ההתיישנות החל מהמועד בו טען המבקש לראשונה כי שיווק את הבצל, דהיינו בשנת 1984 לערך, שהוא המועד שבו נתגבשה עילת התביעה ומאז ועד להעלאתה של הטענה לראשונה בפני המשקם חלפה תקופת ההתיישנות.

9.

דין בקשת רשות הערעור להידחות . העניין שבפנינו עוסק בסוגיה פרטנית אשר עלתה בין הצדדים, שאין לה השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות, המצדיקות ליבון בערכאה נוספת.

10.כלל הוא כי בבחינת בקשות רשות ערעור הנוגעות לביטול או אישור פסקי בוררות לא תינתן רשות על דרך השגרה. רשות כזו תיוחד למקרים חריגים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , עמ' 177; ע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00); רע"א 1370/02 בובליל נ' שלינגר (לא פורסם, 7.5.02); רע"א 10408/02 עו"ד יערי נ' ליהדר בע"מ (לא פורסם, 25.5.03); רע"א 235/89 כוכבי נ' ארמה בנין בע"מ (לא פורסם, 27.7.89)). היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם, בדומה לזו המופעלת על פסק בורר, הינו מצומצם ביותר (ראו למשל, רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה , פ"ד נה(5) 166 (2001), וכן ע"א 6330/99 יערי נ' כפר ביאליק

- כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נה(5) 100, 114-113 (2001)).

11.

מעבר לנדרש אציין, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי פגם בהחלטות המשקם ובית המשפט המחוזי בעניין זה. המבקש העלה את טענתו בדבר זכויותיו הכספיות בעקבות שיווק הבצל כשש-עשרה שנים לאחר התרחשות המאורע הנטען. אין פלא, כי טענה זו נדחתה הן על ידי המשקם והן על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבעו כי עילתו התיישנה לאור הזמן הרב שחלף מאז. יתר על כן, המשקם קבע עוד במהלך הדיון בפניו ב-12.1.00, כי לטענה זו לגופה אין זכר בתצהיר ובמסמכים שהגיש המבקש, ומכאן כי לא ניתן לה ביסוס ענייני כלשהו. הטענה בעניין זה הועלתה באיחור רב בפני המשקם והיוותה שינוי חזית, בבחינת "מחשבה לאחר מעשה". לא ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי המבקש לאיחור הרב שבהעלאת הטענה, והעדר הביסוס העובדתי שניתן לה. בנסיבות אלה, לא היה מקום להיענות לה, והיא נדחתה בדין.

לא מצאתי ממש גם ביתר טענותיו של המבקש לגופה של הבקשה.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא. המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.