רע"א 9012/04 ד"ר טנוס מוניר נ. בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ

1.בפני בקשה לחיוב המשיבים מס' 1 ו-2 בהפקדת ערובה גדולה מהסכום שנקבע (בסך 15,000 ₪) ולכל הפחות הגדלת הסכום ל-30,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה בהליך שבכותרת.

2.לטענת המשיבה, התיק שבכותרת עוסק במימוש משכון. ההליכים בתיק החלו עוד בשנת 1990. המשיבה נגררה להליכים משפטים מיותרים, חסרי טעם, ונגרם לה נזק, והמבקשים, החייבים, אינם משלמים על חשבון החוב ולו אגורה שחוקה . כמו כן, הם אינם משלמים הוצאות שנפסקו נגדם במגוון רחב של הליכים ואשר מגיעות לסכום של 103,045 ₪. בנוסף, מדובר בשני חייבים חדלי פירעון, האחד, על פי הצהרתו בבית המשפט קמא חייב כספים רבים אם כי יכול לעמוד בסכום העירבון שנקבע והשני, עזב את הארץ לאיטליה. מכאן שפועל יוצא מניהול התיק, ללא הפקדת עירבון ראוי, הנו "הזמנתה" של המשיבה להצטרף לתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגד המבקשים, החייבים, עד לגביית כספה מהם. על כן יש להיענות לבקשה ולהגדיל את סכום העירבון.

3.המבקשים בתגובתם מבקשים לדחות את הבקשה. לדבריהם, מטרתו של העירבון היא הבטחת הוצאות המשיבה. על כן בבוא בית המשפט לקבוע את גובה סכום העירבון , עליו לשקול מהו סכום ההוצאות שבית המשפט עתיד לפסוק למשיבה בערעור במידה ובסופו של יום בית המשפט יחליט לדחות את ההליך. לשם כך יש חשיבות למספרם של המבקשים בהליך ולשווי נשוא המשפט ומקום הימצאותו של המערער. עוד מוסיפים המבקשים כי העובדה שהם חייבים למשיבה סכומי כסף בגין הוצאות שטרם שולמו, אין בה, כשלעצמה, כדי להביא להגדלת סכום העירבון, שכן כפי שכבר נאמר מטרת העירבון להבטיח כי באותו הליך ממש לא יצא המשיב נפסד. אין הרשם ממלא תפקיד של ראש ההוצאה לפועל על מנת לסייע בידי הזוכה לגבות את סכום ההוצאות שנפסקו לטובתו וטרם נגבו. שיקול נוסף בקביעת סכום העירבון, לדעת המבקשים, הוא סיכוי ההליך. לאור האמור, סכום העירבון שנקבע סביר ביותר ועולה בקנה אחד עם הסכומים הנקבעים, בדרך כלל, בהליכים דומים. המדובר במשיבה אחת המיוצגת על ידי עורך דין אחד. יתר המשיבים הם משיבים פורמלים. כמו כן, סיכוי בקשת רשות הערעור להתקבל טובים. זאת ועוד, המשיבה הטעתה את בית המשפט הטעיה פסולה כאשר פירטה את סכום ההוצאות שהמבקשים טרם שילמו. כך,לטענתם, המבקשים שילמו סך של 40,000 ₪ מסכום ההוצאות, סך של 50,000 ₪ מובטחים בערבות בנקאית ואילו סך של 40,000 ש"ח נוספים אינם נגבים כעת על-ידי המשיבה, שכן כנגדם היא צריכה להעמיד ערבות בנקאית. יוצא אפוא, שלא כטענת המשיבה, כי אין המבקשים חייבים לה סכום כלשהו על חשבון ההוצאות, שלא שולם או שתשלומו אינו מובטח. יצוין, כי המשיבה הגישה את תשובתה לתגובת המבקשים אף שלא קיבלה את אישורו של בית המשפט. תשובתה מתייחסת אך ורק לטענותיהם של המבקשים באשר להוצאות שכבר שילמו. המשיבה טוענת כי אף לאחר בדיקת טענותיהם של המבקשים כולם נותר חוב של כ-60,000 ₪, בגין הוצאות, אשר לא שולם.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להגדלת עירבון, להידחות. אכן, הדין עם המבקשים לפיו השאלה המרכזית בה יש להכריע היא אם הונחה על-ידי המשיבה תשתית לכך כי החיוב האפשרי של המבקשים בהוצאות הליך זה יהיה מעבר לסכום העירבון שנקבע (בסך 15,000 ₪). טענות המשיבה סובבות סביב ציר מרכזי אחד, והוא ההוצאות שטרם שולמו בהליכים הקודמים. עניין זה שנוי במחלוקת עובדתית בין בעלי הדין שאין בידי להכריע בה במסגרת ההליך שבפני. גם אם אניח כי הדין גם המשיבה בעניין זה, הרי שאין בכך די בכדי להביא להגדלת העירבון. כך, שכן יש להפריד בין עצם החיוב בעירבון ובין שיעור העירבון. שעה שלעצם החיוב בעירבון יש רלוונטיות רבה לשאלה אם שילמו הוצאות שנפסקו בהליכים קודמים, קשה לראות כיצד יש באי תשלום הוצאות בהליך קודם בכדי להשפיע על שיעור ההוצאות שייפסקו בהליך דנן. אכן, העירבון אינו מכשיר אכיפתי, ואין הוא תחליף להליכי ההוצאה לפועל. מטרתו הינה לערוב להוצאות שיכול ויפסקו בהליך זה. הא ותו לא. לעניין זה היה על המשיבה להראות כי גדל הסיכוי (או הסיכון) כי ההוצאות שיוטלו יהיו מעבר ל-15,000 ₪. כזאת לא עשו. הגם שלדעתי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן המדובר ברשות ערעור על החלטה שלא לעכב ביצוע במסגרת ערעור ברשות על החלטת ראש ההוצאה לפועל, לא שוכנעתי כי יש מקום להגדלת העירבון מעבר ל-15,000 ₪ שנקבעו.

5.אשר על כן, דין הבקשה להגדלת העירבון להידחות. נוכח מסקנתי זו, לא מצאתי צורך לקיים דיון במעמד הצדדים, חקירה שכל תכליתה בירור עובדתי שאינו נדרש בנסיבות מקרה זה. עוד יצוין, כי המשיבה ביקשה למחוק ההליך בהיעדר הפקדה של העירבון כדין, אולם כעולה מן התיק, הופקדה ערבות בנקאית עוד ביום 3.11.04, ובמצב דברים זה איני רואה מניעה להמשך הטיפול בתיק זה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות במסגרת ההליך דנן.