רע"א 9048/04 עדן חשמל בע"מ נ. א.א. מרכזי שליטה בע"מ

בין המבקשים והמשיבים התקיימו הליכי בוררות בפני עורך-הדין איתן ארז (להלן: הבורר), אשר נתמנה כחלק מהסכם פשרה בין הצדדים, שנערך על רקע סכסוך כספי ביניהם בנוגע לחוזה לממכר מוצרי חשמל דרך חברת "סן-שרון", אשר הוקמה כשותפות על-ידי הצדדים (להלן: סן-שרון).

ביום 15.1.2003, לאחר מספר שנים בהן התנהלה הבוררות, בהן התקיימו כ-100 ישיבות, נתן הבורר פסק בוררות, בו קיבל את תביעתם של המשיבים ודחה את תביעתם של המבקשים (להלן: פסק הבוררות).

ביום 4.3.2003 הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטול פסק הבוררות. עיקר טענותיהם היה, כי הבורר לא פסק לפי הדין המהותי, למרות שנדרש לעשות כן לפי הסכם הבוררות, כי הבורר לא נימק דיו את פסק הבוררות וכי לא דן בכל הטענות שהועלו בפניו. כן טענו, כי הבורר חרג מסמכותו בכך שחייב את המבקשים באופן אישי לשלם ישירות למשיבים ולא לסן-שרון, מבלי שהדבר נתבקש בכתבי הטענות בפניו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' אחיטוב-הרטמן) דחה ביום 25.8.2004 את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות. בית-המשפט קבע בפסק-דינו, כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח, כי הבורר סטה מהדין המהותי. כך גם קבע, כי הנמקותיו של הבורר מספיקות דיין וכי אין בטענה זו של המבקשים כדי להצדיק את ביטולו של פסק הבוררות. בית-המשפט דחה גם את טענת המבקשים בדבר חריגה מסמכות של הבורר בקובעו, כי הבורר פעל בגדר הסמכות שהוענקה לו בהסכם הבוררות. לבסוף דחה בית-המשפט גם את יתר טענות המבקשים, שכן קבע, כי אין הן מגלות עילה לביטול פסק הבוררות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חוזרים המבקשים באריכות מרובה על כל הטענות אותן העלו בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד, סומכים המשיבים ידיהם על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטוענים, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור בהיותה ניסיון לתקוף בשנית את קביעותיו העובדתיות של הבורר.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק-דין שניתן בבקשה לביטול פסק בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה שיש לה היבט עקרוני החורג מתחום עניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם)).

גישה זו מקבלת משנה תוקף במקרה שלפנינו, לאור המדיניות השיפוטית, לפיה על בית-המשפט לצמצם את התערבותו בפסקי בוררות, מתוך הרצון לתת עצמאות מירבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם מחוץ לכתלי בית-המשפט, תוך שמירה על תקינותם של ההליכים באמצעות ביקורת שיפוטית. כך נקבע ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605, 616-617:

"פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נימנית על עילות הביטול (ס' אוטולונגי, [ בוררות – דין ונוהל

(מהדורה 3, תשנ"א)], עמ' 457-8 ,425 ; ע"א 594/80 אליאב נ' הסנה, חב' ישראלית לביטוח , פד"י לו(3) 543, 547; ע"א 393/79 סטלה, שירות מכוניות נ' חב' נתיבי אילון , פד"י לו(1) 713, 715). על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות-יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות - קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור, ועוד שורה של ענינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות."

במקרה שלפנינו, אין בשלל טענותיהם של המבקשים משום העלאת עניין עקרוני החורג מעניינה של הבוררות שנתקיימה ביניהם ואין בהן כדי להצדיק עיון בנסיבות המקרה על-ידי ערכאה נוספת. למעשה, הגם שטענותיהם של המבקשים מנסות להלביש עצמן בכסות עקרונית-משפטית, הרי שלמעשה הן לא יותר מאשר טענות כנגד קביעותיו הפרטיקולאריות של הבורר. כאמור, בית-המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הבורר וגם מסיבה זו דין הבקשה להידחות.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בית-המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, כי המבקשים לא הוכיחו את כל אותן הטענות אותן הם שבים ומעלים בפנינו. על-כן, בקשתם של המבקשים, כי נתערב בקביעות אלו ונקבל את טענותיהם, עומדת בניגוד להלכה, לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה דלמטה (ראו רע"א 4599/02 ישפה הנדסה אינטרנשיונל בע"מ נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (לא פורסם); ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך-דינם בסכום של 10,000 ש"ח.