רע"א 5842/06 תיחכום ט.מ. טכנולוגיה משרדית בע"מ נ. אור עוז בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט), אשר דחתה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני במסגרת סעיף 16 ל חוק הבוררות , תשכ"ח-1968. האוסר על המשיבים להשתמש בארבעה קווי טלפון (להלן: קווי הטלפון ), וזאת אגב הליך בוררות שמתנהל בין הצדדים. עוד נתבקש ליתן סעד זמני לתקופת הערעור, לפיו ייאסר על המשיבים לעשות שימוש כלשהוא בקווי הטלפון בכל דרך שהיא בתקופת הערעור.

2.ביום 8.1.96 התקשרו המבקשים והמשיבים בהסכם, לפיו ייסדו את חברת תחכום ט.מ. טכנולוגיה משרדית סחר ושירותים (1996) בע"מ, שבאמצעותה עסקו בשיווק ומתן שירות למכונות משרד. לאחר מספר שנים, התגלעו סכסוכים בין הצדדים באשר לאופן ניהול עסקי החברה המשותפת. משלא מצאו דרך להמשיך בעסקיהם המשותפים, החליטו הצדדים לפרק את החברה, כאשר הוסכם למנות את עו"ד דניאל גרוס להכריע כבורר במחלוקות שיתגלו ביניהם. ביום 22.1.06 התקיימה ישיבת בוררות, בה נדונה בקשת המבקשים ליתן צווי מניעה ארעיים דחופים שיאסרו על המשיבים להשתמש בקווי הטלפון, שלטענת המבקשים הועברו מהחברה המשותפת למשיבים ללא הסכמתם וללא ידיעתם. משלא התייצבו המשיבים לישיבה, החליט הבורר ליתן צו מניעה כמבוקש בעתירת המבקשים. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי על מנת שיאשר את החלטת הבורר כפסק בוררות. בית המשפט, בהחלטה מיום 20.4.06, דחה את תובענת המבקשים, בקובעו כי לבורר אין סמכות ליתן סעד זמני במהלך הבוררות, וככל שנדרש סעד כזה, על מעוניין לפנות לבית המשפט. נקבע כי כיוון שהחלטת הבורר ניתנה כסעד זמני, אין מנוס מהמסקנה שהחלטתו אינה בגדר פסק בוררות. כיוון שכך, אין בית המשפט מוסמך לאשרה על פי הוראות חוק הבוררות, ועל כן יש לדחות את בקשת המבקשים לאישור פסק הבוררות. המבקשים לא ערערו על החלטה זו, אלא בחרו להגיש לבית המשפט בקשה למתן צו זמני האוסר על המשיבים להשתמש בקווי הטלפון, וזאת בהתאם לסעיף 16 ל חוק הבוררות .

3.בית המשפט, בהחלטה מיום 7.6.06, דחה את הבקשה. הוא קבע כי במשך חודשים ארוכים מבקשים המבקשים סעדים זמניים בעניין השימוש בקווי הטלפון ששימשו את החברה המשותפת עד להפסקת פעילותה, כשבכל אותם חודשים לא הוגשה תביעה בעניין זה לבורר וממילא לא התקיים דיון בעניין זה בבוררות. בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט לנכון ליתן את הצו הזמני המבוקש. עוד קבע כי אם תוגש לבורר או לבית המשפט תובענה בנושא הזכות לשימוש בקווי הטלפון, ניתן יהיה לבקש במסגרתה גם סעדים זמניים באותו ענין. החשש כי סעד זמני הניתן כסעד נילווה להליכי בוררות ישאר בעינו לאורך שנים רבות גם הוא היווה טעם לדחיית הבקשה.

4.על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקשים, עניינה של הבקשה בשאלה משפטית מובהקת לגבי סמכויות בורר למתן סעד זמני בהליך בוררות המתנהל בפניו. לטענתם, מהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 20.4.06 ומיום 7.6.06 עולה, לכאורה, כי לצד מעוניין בהליך בוררות העותר לסעד זמני, אין תרופה לא בפני הבורר ולא בפני בית המשפט. הקביעה לפיה סמכות למתן סעדים זמניים נתונה אך ורק בידי בית המשפט, נוגדת דעת מלומדים, ויש לה היבט עקרוני המצדיק דיון בבקשה. אפילו תתקבל עמדת בית המשפט קמא השוללת את סמכותו של הבורר לתת צווי מניעה זמניים, אין להתייחס לקביעה זו כמבטלת למפרע את הליכי הבוררות בהם נקטו המבקשים, ואשר בהם תבעו את השבת רכושם מידי המשיבים. נטען עוד כי זכויות השימוש בקווי הטלפון נרכשו על ידי המבקשים כבר בשנת 1995, לפני הקמת החברה המשותפת, וכי למשיבים ניתנה רק רשות זמנית לעשות שימוש בהם. בשום מועד לא אישרו המבקשים את העברת זכויות השימוש בקווי הטלפון לגורם כלשהו, ולא ניתנה למי מהמשיבים זכות ליטול לעצמו זכויות אלה. בחודש דצמבר 2005 נכנס משיב 2 לחנות בה נוהל העסק המשותף ועקר את מרכזיית הטלפונים השייכת למבקשים. מיד בעקבות אירוע הגניבה הוגשה תביעה לבורר, להורות למשיבים להשיב את כל הציוד שנלקח על ידם, אשר שייך למבקשים. צו כאמור ניתן, אולם לא קויים על ידי המשיבים. לכן סבורים המבקשים כי טעה בית המשפט בהחלטתו מיום 7.6.06, כאשר הניח כי לא הוגשה תביעה לבורר בנושא זכות השימוש בקווי הטלפון. זאת ועוד, המבקשים טוענים כי אין מקום לחשש לפיו הסעד הזמני יעמוד בתוקפו לאורך ימים ושנים, ללא הגבלת זמן. מטרתם של צווי המניעה היתה ונשארה מניעת המשך הנזקים המצטברים הנגרמים למבקשים, ועם ביצוע צו הבורר להשבת קווי הטלפון, יפקע סעד הביניים מאליו. עוד נטען, כי בית המשפט התעלם ממאזן הנוחות, הנוטה בבירור לטובת המבקשים, אשר אמצעי הקשר העיקרי שלהם עם לקוחותיהם נלקח מהם בחוזק יד, והפך מכשיר בידי המשיבים לגזילת לקוחות וגרימת נזק בלתי הפיך למבקשים, כאשר התרופה המיידית למנוע זאת היא מתן צווי המניעה. במקביל, ביקשו המבקשים מבית משפט זה ליתן סעד זמני לתקופת הערעור לפיו ייאסר על המשיבים לעשות שימוש כלשהו בקווי הטלפון בכל דרך שהיא בתקופת הערעור.

5.דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתשובה. אשר לטענות כנגד ההחלטה מיום 20.4.06: דינן להידחות בשל האיחור בהעלאתן (תקנות 399 ו-402 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984; רע"א 1760/93 גבאי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם); רע"א 6569/99 פרפרה ואח' נ' הדר רוזן בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 5333/03 הוך נ' אריה ואח' (לא פורסם)). עם חלוף מנין הימים הקבוע בדין להגשת בקשת ערעור, קנו המשיבים זכות דיונית מוגנת שלא להיות מוטרדים בהליכים נוספים בגין אותה החלטה (בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4)872). המבקשים בחרו במודע שלא להשיג על החלטת בית המשפט מיום 20.4.06, לאחר שניתנה, אלא להגיש בקשה למתן סעדים זמניים לערכאה הדיונית. בנסיבות אלה, אין מקום להיזקק לטענותיהם כנגד אותה החלטה במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה בתוך המועד הקבוע להשגה על ההחלטה המאוחרת יותר. לפיכך, אדרש בהחלטה זו רק לשאלה האם יש מקום ליתן רשות ערעור בנוגע להחלטה מיום 7.6.06.

6.כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 235/89 כוכבי נ' ארמה בניין בע"מ (לא פורסם); רע"א 3505/00 רם, חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם); רע"א 11271/02 הרר נ' ליבוב ואח' (לא פורסם); רע"א 10408/02 יערי נ' ליהדר בע"מ ואח' (לא פורסם)). ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות, והגבילן לערעור ברשות בלבד (סעיף 38 ל חוק הבוררות ; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5)933, 942; רע"א 9041/05 "אמרי חיים" נ' ויזל (לא פורסם); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם)). בכל הנוגע להחלטה מיום 7.6.06 לא מתעוררות שאלות בעלות אופי המצדיק מתן רשות ערעור. המבקשים מעלים טענות שונות כנגד קביעתו העובדתית של בית המשפט, לפיה לא הוגשה תביעה לבורר בנושא זכות השימוש בקווי הטלפון ולכן אין מקום ליתן סעד זמני. טענות המבקשים מתייחסות בעיקרן לשאלה העובדתית-האם אכן הוגשה תובענה כזו, אם לאו. אין בטענות אלה כדי לקיים את התנאים המיוחדים המצדיקים היענות לבקשת רשות ערעור. יתר על כן, גם לגופם של דברים, אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, כי לא הוגשה לבורר תובענה בנושא הזכות לשימוש בקווי הטלפון, ואינני רואה מקום לסטות מקביעה זו (רע"א 4599/02 ישפה הנדסה אינטרנשיונל בע"מ ואח' נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 9048/04 עדן חשמל בע"מ ואח' נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 9994/05 מזרחי נ' הרוש ואח' (לא פורסם)).

על יסוד האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות, ועמה הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור.