רע"א 10408/02 אליהוד יערי, עו"ד נ. ליהדר בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת שרה דותן) בו נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק בוררות שניתן ביום 3.12.01 או לחילופין לתקנו, או להשלימו.

2.המבקש, עורך דין במקצועו, יצג את עניניהם של ד"ר אהרן כהן ז"ל והמשיבות 1 ו-2. לאחר פטירת ד"ר כהן ב-1991 המשיך המבקש לייצג את בני משפחת המנוח וכן את המשיבות 1 ו-2. באפריל 93 הודיעה משפחת המנוח למבקש על הפסקת העסקתו על ידה והעברת הטיפול בענייניה לעורך דין אחר. המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעת בורר. בפני הבורר הוצגו שתי תביעות: האחת – תביעת המבקש לשכר טרחה ותביעה שכנגד של המשיבים כנגד המבקש בעילת רשלנות מקצועית וניגוד אינטרסים בשורה של נושאים.

השניה – תביעת המשיבים לפירוק שיתוף בבית שנרכש במשותף על ידי הצדדים. הצדדים הסכימו כי הבורר יפסוק תחילה בתביעה הראשונה, ורק לאחר סיומה ידון בתביעה השניה. ביום 3.12.01 ניתן פסק הבורר בתביעה הראשונה על שני מרכיביה. הבורר החליט לדחות את התביעה והתביעה שכנגד ולא ראה ליתן נימוקים לפסקו. בפסק ציין הבורר כי עדותו של המבקש לא זכתה לאמונו ולעומתה עדויות בני משפחת כהן היו אמינות בעיניו ועל יסודן ביסס את מסקנותיו ביחס לתביעה העיקרית. אשר לתביעה שכנגד הוא קבע כי לא ניתן ביסוס לטענות המשיבים בדבר מעילה באמון או רשלנות רבתי מצד המבקש.

3.המבקש ביקש את ביטולו של הפסק בין היתר, בטענה כי הבורר לא נימק את העדר אמונו בעדותו וכן לא פירט נימוקים כלשהם לדחיית הטענות בכל הענינים שנמסרו להחלטתו. כן לא התייחס לנתונים אובייקטיביים שהוצגו בפניו מעבר לעדויות העדים. עוד נטען כי תוצאת דחיית שתי התביעות אינה עומדת במבחן ההגיון, שכן יש בכך, לכאורה, סתירה פנימית וכן קיים חשש כי הבורר הונחה מדעה קדומה.

4.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול. הוא קבע כי העדר נימוקים בפסק הבורר עלה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים בענין זה ונבע מרצון הבורר להגיע לתוצאה צודקת באופן יעיל ומהיר. כן פסק כי אין לראות סתירה פנימית בדחיית התביעה והתביעה שכנגד שכן בקביעת אמינות המשיבים בעדותם אין בהכרח כדי להביא לקבלת תביעתם הנגדית, משלא עלה בידיהם להוכיח את עילת התביעה, ואין לראות בכך ניגוד לדחיית תביעת המבקש שהתבססה על חוסר אמינות עדותו שלו.

5.בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על עיקרי הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

6.אין מקום להיענות לבקשה. רשות ערעור על פסק דין בענין אישור או ביטול פסק בורר ניתנת אך בנסיבות מיוחדות, מקום שעולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, או כאשר נדרשת התערבות למניעת אי צדק (רע"א 235/89 כוכבי נ' ארמה, דינים עליון י"ב 374; רע"א 3505/00 רם, חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק, רע"א 11271/02 הרר נ' ליבוב ).

המבקש מעלה טענות שונות כנגד הבורר ופסק הבורר אשר נדונו ונשקלו בכובד ראש ובפירוט רב על ידי בית משפט קמא. אין בטענות אלה, המועלות פעם נוספת במסגרת בקשה זו, כדי לעמוד בתנאים המיוחדים המצדיקים היענות לבקשת רשות ערעור. יתר על כן, ומעבר לנדרש אומר, כי גם לגופם של דברים נראים בעיני הטעמים שבגינם דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול ואישר את פסק הבורר.

אי לכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות משאין טעמים המצדיקים קבלתה.

הבקשה נדחית.