רע"א 9085/96 יעקב אוסטרי נ. טופר מפעלי אופנה בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' אבן-ארי), שנענה לבקשת המשיבה ועיכב את ביצוע פסק הדין שניתן בבית משפט השלום לטובת המבקשים, וזאת בכפוף להמצאת ערבות בנקאית על-ידי המשיבה על מלוא סכום פסק הדין.

1.המבקשים זכו בתביעתם נגד המשיבה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו והמשיבה חוייבה לשלם למבקשים סך של 170,000 ש"ח בתוספת 15,000 ש"ח. בית משפט השלום דחה את בקשתה של המשיבה לעכב את ביצועו של פסק הדין. המשיבה שערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע והציעה להפקיד ערבות בנקאית להבטחת חיובה לפי פסק הדין. בית המשפט ביקש את תגובת המבקשים לבקשה ולאחר שקיבל תגובה זו נתן את ההחלטה הבאה:

"במידה ותומצא ערבות בנקאית חלוטה למלוא סכום פסה"ד הרי יעוכב ביצוע פסה"ד."

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על ההחלטה לעכב את ביצוע פסק הדין.

2.המבקשים טוענים, כי אין כל הצדקה, משפטית או עובדתית, לעיכוב הביצוע: המדובר בחיוב כספי, המשיבה לא טענה כל טענה בדבר סיכוייה לזכות בערעור ולא הביאה כל מידע שיש בו כדי לבסס את טענתה שמצבו הכלכלי של המבקש מס' 1 אינו שפיר במיוחד ושעסקיו מצויים בקשיים. (וכנגזרת מכך את הטענה שאם תזכה המשיבה בערעורה יקשה עליה לקבל חזרה את כספה). המשיבה טוענת, כי אין מקום ליתן למבקשים רשות ערעור, שכן כל הטיעונים המועלים על ידיהם בבקשתם כבר הועלו ונדונו על ידי בית המשפט קמא. לגוף העניין טוענת המשיבה, כי הביאה ראיות מספיקות לקשיי המבקש מס' 1 העלולים למנוע ממנה לקבל חזרה את כספה אם תזכה בערעורה וכי די בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע.

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני החלטתי לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. הכלל הוא, כי: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). המבקש עיכוב ביצוע פסק דין צריך להצביע על שניים: 1. סיכויים טובים להצליח בערעור. 2. קושי להחזיר את המצב לקדמותו (בש"א 2958/91 - זכות נ' ינוב מושב

עובדים , לא פורסם). המשיבה לא העלתה כל טענה באשר לסיכוייה לזכות בערעורה ולא הציגה כל בסיס עובדתי לטענתה הכוללנית בדבר מצבו הכלכלי של המבקש מס' 1, מצב העלול למנוע את השבת הכספים שיקבל. כל שטענה הוא, כי "למיטב ידיעתה" (מקורותיה של ידיעה זו לא פורטו) מצבו הכלכלי של המבקש מס' 1 אינו שפיר במיוחד ועסקיו מצויים בקשים. לא זו בלבד, בטיעוניה במסגרת ההליך בו ניתן פסק הדין טענה המשיבה טענות העומדות לכאורה בסתירה לטענתה הנוכחית בדבר מצבו הכלכלי של המבקש מס' 1. בנסיבות אלו גובר האינטרס של המבקשים, למימוש פסק הדין שניתן לטובתם.

הבקשה נדונה איפוא כערעור. הערעור התקבל. החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בטלה.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורכי דינם בסכום של 5,000 ש"ח.