רע"א 9089/08 יוניק מחסני ביגוד והנעלה בע"מ נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק) מיום 3.9.08 בתיק ע"א 2753/02 בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט כספי) מיום 28.8.02 בתיק א' 81041/00.

ב.

המשיבה ביטחה את תכולת עסקה של המבקשת שנפרץ בין הימים 21-19 לספטמבר 1999 (אותה שנה חל יום הכיפורים ביום 20.9.99). המבקשת הודתה, כי בסיום יום העבודה בערב יום הכיפורים (בערך בשעה 14:00) התרשלה ולא דרכה את מערכת ההגנה - וזו היתה אמורה להידרך אוטומטית בשעה 23:00. אף על פי כן, קיבל בית משפט השלום את תביעת המבקשת. נקבע, כי מערכת ההגנה שחויבה המבקשת להתקין היתה 'שלומיאלית', שכן הקשר בינה למוקד האבטחה היה באמצעות אנטנות לא מוגנות שניתן לנטרלן גם ללא הפעלת המערכת. והוטעם:

"עולה על כן, שאי דריכת המערכת... לא היה לה כל השפעה על אירוע הפריצה בדרך התרחשותה, כאשר הפורצים ממילא דאגו לנטרל את המערכת על ידי החבלה באנטנות, דבר שניתן היה לעשותו בקלות רבה בהתחשב באי מיגון האנטנות ובהעדר קריאה למוקד הנובעת מניתוקן" (עמ' 5).

בהתחשב בקביעה זו, נקבע כי חל סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981:

"היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח , רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר" (ההדגשה הוספה - א"ר).

ג.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 3.9.08. נקבע, כי "הנטל להראות כי באי קיום התנאי, לא היתה השפעה של ממש על הסיכון רובץ על כתפי המשיבה (המבקשת - א"ר)", והוטעם, כי אין די בעובדה שהמבקשת הצביעה על דרך בה ניתן היה לפרוץ מבלי להפעיל את המערכת כדי לעמוד בנטל ההוכחה שאין קשר בין אי דריכת המערכת לכך שלא התקבלה אינדיקציה במוקד. הוסף, כי "אין בנמצא מערכת מיגון שלא ניתן לעקוף אותה", ולכן לא ניתן להסתפק בעובדה שקיימת דרך לעקוף מערכת הגנה, כדי לפטור מאחריות מבוטח שלא עמד בחובתו לדרוך את המערכת. סופו של יום, נקבע כי בהתאם לשיקול הדעת בסיפא לסעיף 29 חייבת המשיבה לפצות את המבקשת בגין 40% בלבד.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בעיקר , כי המקרה מעורר שאלות עקרוניות בדבר נטל ההוכחה ומידת ההוכחה הנדרשים לפי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח - שאלה שכנטען נחלקו בה הערכאות קמא. עוד נטען, כי למבקשת עומדת טענה טובה לפי תקנה 4(3) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), תש"ם - 1980 לפיה לא ניתן לחייב את המבטחת בתגמולים מופחתים "אם העובדה שהמבוטח לא נקט באמצעי ההגנה לא השפיעה על מקרה הביטוח" (טענה זו נזכרה בבית משפט השלום, אך הוא לא דן בה לאור קבלת התביעה על יסוד סעיף 29). נטען, כי ביחס לשני עניינים אלה קיימת אי בהירות בפסיקה. עוד נטען, כי העמדת חבות המשיבה על 40% שרירותית, ומותירה את המבקשת כמעט ללא פיצוי. ולבסוף נטען, כי בהתחשב בסירובה הראשוני של המשיבה לשלם ובכך שהערעור התקבל באופן חלקי בלבד, לא היה מקום לחייב את המבקשת להשיב את ההוצאות שנפסקו לטובתה בבית משפט השלום ולהוסיף ולחייבה בהוצאות בבית המשפט המחוזי (25,000 ₪).

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) ואין המקרה שלפנינו בא בכללם. בתי המשפט קמא הסכימו, כי במערכת ההגנה שדרשה המשיבה היו פרצות (ולמצער פרצה) שאיפשרו לפרוץ לנכס מבלי שתועבר על כך אינדיקציה למוקד - אלא שנחלקו האם פרצה זו משמעותית עד כדי שנאמר, שאי דריכת המערכת לא השפיעה "השפעה של ממש על סיכון המבטחת". מדובר כמובן במחלוקת עובדתית - ולא לבירורן של כגון אלה נועד גלגול שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)).

ו.

אף לגופו, ככלל סעיף 29 "נכנס לפעולה" לאחר הוכחה שאין קשר סיבתי בין התנאי שהופר (אי דריכת המערכת) לבין הסיכון המבוטח (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981

(תשס"ה) 657-656); במקרה שלפנינו קשה לומר שאין קשר סיבתי כל עיקר כאמור. המבקשת הודתה, כי התרשלה ולא דרכה את מערכת ההגנה, בית המשפט קבע כי הפריצה (הראשונית) אירעה בין השעות 23:00-14:00 (קרי בשעות בהן הסיבה שהמערכת לא פעלה היא ההתרשלות). קשה לקבל את הטענה, כי לאי הפעלת מיגון מפני פריצה לא היתה השפעה של ממש על אי מתן אינדיקציה לפריצה. מכל מקום כך, שעה שאין כל הוכחה שהפריצה נעשתה באותו אופן שאיפשר את ניתוק האנטנות מבלי להתגלות על ידי אף אחד מהגלאים שהיו אמורים לפעול. על פניו לא לכך נועד סעיף 29 - שיסודו במקרים בהם עלולה מבטחת להתנער מתשלום בגין נזקי פריצה בגין אי עמידת המבוטח בתנאים צורניים ואחרים חסרי חשיבות או קשר לנושא הפריצה (ראו ולר , עמ' 652; ד' ששון, דיני ביטוח

(תשמ"ט) 37). מכל מקום, המדובר בסיטואציות שבהן בית המשפט צריך לבחון כל מקרה לגופו, וקשה לקבוע לכך כלל גורף.

ז.

אשר לטענה לפי תקנות הביטוח, זו לא התבררה בשתי הערכאות - וגלגול ערעורי שלישי אינו האכסניה המתאימה לדון בה לראשונה. בכל מקרה, סבורני כי ספק אם ניתן לומר, שאין קשר בין אי נקיטת אמצעי ההגנה לבין מקרה הביטוח. אשר לשיעור ההפחתה - מדובר בסמכות שהיא בשיקול דעת הערכאה הדיונית ואין מקום ככלל להתערב בכך. כך הוא גם לגבי פסיקת ההוצאות.

ח.

סוף דבר, לא אוכל להיעתר לבקשה.