רע"א 9142/10יוני (יהונתן) עובד נ. יהלומי אנד אנד אן בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' ברנר ) בהפ"ב 31533-09-10, מיום 14.10.2010, מיום 17.10.2010 ומיום 17.11.2010, במסגרתן דחה את בקשתם של המבקשים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, כמו גם את בקשתם לביטול פסק הבוררות מאחר והוגשה בחלוף המועד הקבוע לכך בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) ואישר את פסק הבוררות שניתן ביום 8.3.2010 על ידי הבוררים יגאל גזית ואבישי עורקבי (להלן: הבוררים ).

רקע עובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי

1.

כפי שעולה מהבקשה שלפניי, המבקש 1 (להלן: המבקש ) הינו חבר בבורסת היהלומים ברמת גן (להלן: הבורסה ) והוא עוסק בתחום המסחר בתכשיטים וביהלומים. ככל שניתן להבין מהבקשה שלפניי, המבקש פועל בעסקי התכשיטים והיהלומים באמצעות המבקשת 2 (להלן: המבקשת ).

2.

כנטען בבקשה, בגין עסקה שביצע המבקש בשנת 2009 הוא מסר שיקים משוכים על שם המבקשת לידי המשיבה בסך של 99,115.60$ שמועד פירעונם המתוכנן היה החל מסוף שנת 2009 ובמהלך שנת 2010. עוד נטען בבקשה כי מפאת הידרדרות במצבה הכלכלי של המבקשת החל מתחילת שנת 2010 לא התאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה לפרוע את השיקים. לאור זאת, הצדדים הביאו את עניינם בפני המוסד לבוררות של הבורסה. בהמשך לכך נטען בבקשה כי בפסק הבוררות שניתן ביום 8.3.2010 חויבו המבקשים לשלם למשיבה את הסך הנ"ל. עוד נטען כי בשל קשייה הכלכליים של המבקשת, ביום 24.5.2010, ולאחר שניתן פסק הבוררות, נחתם הסכם פשרה בין המבקשים לבין "פול" נושי המבקשים חברי הבורסה וביניהם גם המשיבה. ואולם, למרות קיומו של הסכם פשרה עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את פסק הבוררות.

3.

המבקשים ביקשו להתנגד לבקשת האישור על דרך של הגשת בקשה לביטול פסק בוררות. עיקר טענותיהם של המבקשים לפני בית המשפט המחוזי התבססו על התזה לפיה המשיבה לא הייתה רשאית לפנות בבקשה לאישור פסק הבוררות הואיל שהייתה צד להסכם הפשרה שנחתם לאחר שניתן פסק הבוררות. המבקשים טענו כי לאורך המשא ומתן לחתימת הסכם הפשרה הנ"ל הציגו המשיבה או מי מטעמה מצגים כי אין בכוונתה לפעול למימושו של פסק הבוררות ומשכך פנייתה לבית המשפט המחוזי לשם אישור פסק הבוררות נעשתה שלא בתום לב.

4.

ואולם, כיוון שעברו מעל 45 הימים הנקובים בסעיף 27(א) לחוק הבוררות לשם הגשת בקשת ביטול פסק הבוררות, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול. בהחלטתו מיום 14.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להארכת מועד בנימוק שהיא אינה מגלה "טעם מיוחד". עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשים יכולים היו להעלות את הטענה לפיה לאחר מתן פסק הבוררות נחתם הסכם פשרה שהמשיבה הייתה צד לו כטענת "פרעתי" במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. בהחלטתו מיום 17.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הבוררות היות שהוגשה בחלוף המועד הקבוע לכך בסעיף 27(א) לחוק הבוררות ולאחר שהבקשה להארכת מועד נדחתה על ידו כאמור. בהחלטתו מיום 17.11.2010 אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות. כנגד החלטותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

אף לפניי טוענים המבקשים כי הסיבה לכך שלא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות במועד היא המצגים של המשיבה במהלך המשא ומתן לחתימת הסכם הפשרה. במצגים אלו כמו גם בהצטרפותה של המשיבה להסכם הפשרה, כך טוענים המבקשים, גרמה להם המשיבה להאמין כי לא תפעל למימוש פסק הבוררות ומשכך גרסו המבקשים כי אין טעם בהגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בסמוך לאחר שניתן. לטענת המבקשים התנהלותה חסרת תום הלב של המשיבה מצדיקה היעתרות לבקשתם להארכת מועד. המבקשים טוענים כי לא יהיה באפשרותם לטעון במסגרת הליכי ההוצאה לפועל טענת "פרעתי", למרות מסקנתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי בבקשה שלפניי איני רואה טעם לפרט את נימוקיהם של המבקשים לטענתם זו. עוד טוענים המבקשים כי הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים ביטל למפרע את הסכם הבוררות ומשכך אין תוקף לפסק הבוררות.

תמצית תגובת המשיבה

6.

ביום 6.2.2011 הוריתי למשיבה להגיש תשובתה לבקשה. בתשובתה מדגישה המשיבה כי לא חתמה על הסכם פשרה עם המבקשים ומשכך לא הייתה מנועה מלפנות בבקשה לאישור פסק הבוררות. לטענת המשיבה כל שיש בנמצא הוא חתימה מטעם המשיבה כביכול על רשימת התחייבויות של המבקשת כלפי נושיה אשר פירטה את סכום החוב אותו חבים המבקשים למשיבה, אולם רשימה זו אינה מהווה הסכמה של המשיבה להצטרפות להסכם הפשרה. עוד טוענת המשיבה כי מעיון ברשימת ההתחייבויות ניתן לראות כי מר שרון ניסנוב (להלן: שרון ), אשר שימש כנציג המשיבה, חתם על הרשימה ללא הוספת חותמת חברה מטעם המשיבה ומבלי שצורף פרוטוקול מישיבת הנהלת המשיבה המסמיך את שרון לחתום על הסכם מחייב. עוד מציינת המשיבה כי חתימתו של שרון על המסמך לוותה בהוספת סוגריים כפי שניתן לראות ברשימת ההתחייבויות. הוספת הסוגריים נועדה לטענת המשיבה להדגיש את הסתייגות המשיבה מהסכם פשרה ככל שייחתם בין המבקשים לבין פול הנושים. לבסוף, מדגישה המשיבה כי לא קיבלה מהמבקשים כספים כהחזר חוב על פי הסכם הפשרה הנטען ובכך יש להצביע על כך שאינה חלק מהסכם הפשרה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה וכן בתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: [ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010), סעיף 18 להחלטתי; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 3.1.2011), סעיף 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), סעיף 17 לחוות דעתי ].]. איני סבור כי מבחנים אלו מתקיימים בנסיבות העניין מהטעמים המפורטים להלן.

9.

סוגיית הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות מוסדרת באופן מפורש בסעיף 27(א) לחוק הבוררות הקובע כי לא תורשה הגשת בקשה לביטול פסק בוררות אם חלפו מעבר ל-45 ימים מהמועד בו ניתן/נמסר פסק הבוררות. סעיף 27(א) לחוק הבוררות מקנה שיקול דעת לבית המשפט להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שירשמו". השאלה מהו "טעם מיוחד" לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות נדונה בפסיקתו של בית משפט זה פעמים רבות [ ראו: החלטתה של השופט א' פרוקצ'יה ברע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (לא פורסם, 6.1.2010), סעיף 14; כן ראו: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 10753/05 חסן נ' בן חמו (לא פורסם, 5.4.2007), סעיף 5; ראו והשוו: החלטתי ברע"א 1476/10 בנימין נ' וייס בע"מ (לא פורסם, 22.8.2010), סעיף 9].

הנה כי כן, השאלה המשפטית אימתי יוארך המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות מותווית היטב בפסיקתו של בית משפט זה ולאורה פעל בית המשפט המחוזי אשר הגיע למסקנה כי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן אינן מגלות "טעם מיוחד" כאמור.

10.

ודוק, בקשתם של המבקשים מכוונת אך כנגד אופן יישומם של הכללים האמורים הנוגעים להארכת המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות על ידי בית המשפט המחוזי בנסיבותיו של העניין הקונקרטי, וככזו אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. משכך, אין הצדקה ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין. למעלה מכך, שאלת הארכת המועד הינה שאלה דיונית ובתור שכזו מסורה היא לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ובית משפט זה יטה שלא להתערב בכגון דא.

יצויין כי בהתחשב בכך שפסק הבוררות ניתן לפני שלכאורה נכרת "הסכם פשרה" בין הצדדים, איני סבור שיש ממש בטענתם של המבקשים לפיה "הסכם הפשרה" ביטל למפרע את הסכם הבוררות ומשכך גם את פסק הבוררות. הטעם לכך הוא שמרגע שניתן פסק הבוררות עובר לכריתתו של "הסכם הפשרה" הרי שפסק הבוררות ניתן בסמכות ומשכך התגבש פסק שהינו בעל קיום עצמאי ונפרד מהסכם הבוררות והוא אינו תלוי עוד בקיומו או ביטולו של הסכם הבוררות. את פסק הבוררות ניתן יהיה לבטל אך ורק אם התגבשה אחת מעילותיו של סעיף 24 לחוק הבוררות. עצם ביטול הסכם הבוררות בנסיבות בהן כבר ניתן פסק הבוררות בסמכות, אין בו כשלעצמו כדי לגבש את אחת מעילות הביטול המעוגנות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

11.

זאת ועוד, איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקשים עיוות דין, שכן על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בדבר יש ביכולתם לטעון טענותיהם, המתמקדות בנסיבות חדשות שנוצרו לאחר שניתן פסק הבוררות,

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים טוענים אמנם כי לא יוכלו לטעון טענותיהם במסגרת הליכים אלו, אולם מדובר בטענה תיאורטית שטרם נבחנה שלא לדבר על כך שהיא טרם נדחתה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. ככל שתדחה הטענה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל יהיו המבקשים רשאים למצות טענותיהם באפיקים הדיוניים המקובלים והעומדים להם על פי דין.

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה, ביחד ולחוד, 2,000 ש"ח בגין הוצאותיה.