רע"א 9156/07 כילאני ראמי נ. קרנית-קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

א.בקשת רשות ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמל) מיום 10.9.07 בתיק בש"א 6035/07.

ב.ביום 15.4.07 דחה בית משפט השלום בירושלים (השופט וינוגרד) את תביעת המבקש - שעניינה תאונת דרכים בה, כנטען, היה מעורב ביום 6.4.05 (א' 12680/05). נקבע כי המבקש לא הוכיח "כי אכן נפגע בתאונת דרכים, ומכל מקום לא עלה בידו להוכיח כי נפגע באופן המקים חבות לפיצוי על ידי הנתבעת" (פסקה 3). קביעה זו נומקה בכך שבעדות המבקש - שהיתה עדות יחידה לתאונה הנטענת - נפלו סתירות, שתשובותיו היו מהוססות ושהתקבל הרושם שהוא ניסה להסתיר פרטים מבית המשפט.

ג.ביום 25.6.07 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 6035/07). בבקשה נטען, בעיקר, כי הגשת הערעור מתעכבת בשל קשיים לגיוס המימון לאגרת בית המשפט, ובמקביל הוגשה בקשה לפטור מאגרה. ביום 10.9.07 דחה רשם בית המשפט המחוזי את הבקשה להארכת מועד. נקבע כי המבקש יכול היה להגיש את הערעור במועד יחד עם בקשה לפטור מאגרה - ושככלל הארכת מועד להגשת ערעור ניתנת רק כאשר האיחור נובע מאירועים שאינם בשליטת המבקש (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבניו ועבודות עפר בע"מ (בפירוק) , פ"ד מ(1) 57). כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.בבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לעובדה שמדובר באיחור של מספר ימים; שמצבו הכלכלי של המבקש - שבכל המועדים הרלבנטיים היה קטין - קשה; שסיכויי הערעור גבוהים; ושמשמעות ההחלטה היא שלילת זכות הגישה לערכאות, ודחיית הערעור מבלי שיתברר לגופו.

ה.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ההליך הנכון בנסיבות הוא ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי. המדובר "בהחלטה אחרת" - הן לפי כותרתה והן לפי מהותה - של רשם בית משפט, עליה קיימת זכות ערעור לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. כך נקבע גם ביחס למקרים בהם במסגרת ההחלטה בבקשה להארכת מועד הורה הרשם על מחיקת הערעור:

"הבקשה שלפני היא למתן רשות לערער על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בחיפה שלא להאריך את המועד להגשת ערעור (שהוגש בפעם השלישית) באיחור זמן. החלטה זו היא "החלטה אחרת" שהערעור עליה בזכות אמור היה להיות מוגש לשופט של בית המשפט המחוזי ואיני מוסמך לדון בבקשה, גם אם כפועל יוצא לדחיית הבקשה שהיתה לפניו מחק הרשם גם את הערעור, שלא היה לו ממילא קיום ללא הארכת המועד" (רע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסם) - המשנה לנשיא לוין; ראו גם רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3) 189 והניתוח דשם).

דברים אלה יפים בקל וחומר במקרה שלפנינו, שעה שבהחלטת הרשם לא נכללה מחיקת הערעור - וההחלטה עוסקת ישירות רק בסוגיית הארכת המועד. כאמור, בנסיבות המקרה מעניק הדין זכות ערעור לדן יחיד בבית המשפט המחוזי, ועל כן אין סמכות לבית משפט זה. אגב, בדיקה באשר לערעור שהוגש (שמסתבר שמספרו ע"א 11170/07), מעלה כי כנראה לא נסגר מיד בעקבות ההחלטה מיום 10.9.07 - יתכן שכדי לאפשר ערעור כאמור. בידי המבקש לשקול בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (בזכות), ובית המשפט ישקול ויכריע – ואיני מביע כל דעה לגופם של דברים.

ו.כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה מחוסר סמכות, כפי שנומק מעלה.