רע"א 8134/08 טן חברה לדלק בע"מ נ. רחמים פרחן

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 609-04-08 מיום 10.9.2008 אשר דחה את בקשתה של המבקשת לדחות על הסף את ערעורו של המשיב מפאת חוסר סמכות עניינית.

העובדות והליכים קודמים

1.

המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר במסגרת תיק הוצאה לפועל. בפתח הדיון בהתנגדות העלתה המבקשת טענה מקדמית לפיה ההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ומבלי שהמשיב ביקש הארכת מועד.

2.

בית משפט השלום בנתניה (כבוד הרשמת מ' כהן ) קיבל את טענתה המקדמית של המבקשת וקבע כי האזהרה נמסרה למשיב ביום 23.7.2007 וההתנגדות הוגשה ביום 19.11.2007, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ועל כן, דחה את התנגדותו של המשיב על הסף.

3.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז ערעור על החלטה זו. בפתח הדיון, ביקשה המבקשת לסלק את הערעור על הסף בנימוק שבית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בערעור, שכן החלטתה של הרשמת כהן היא בגדר "החלטה אחרת" ולכן הסמכות לדון בערעור היא לשופט של בית משפט השלום בנתניה. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו משום שסבר שבמקרה זה, בניגוד לפסיקה אליה הפנתה המבקשת, אין מדובר בהחלטה בבקשה להארכת מועד אלא בדחייה על הסף של ההתנגדות לביצוע שטר, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד, כלומר מדובר ב"פסק דין" ולא בהחלטה אחרת ולפיכך לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בערעור.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות המבקשת

4.

המבקשת טוענת כי המשיב הגיש את ערעורו 45 ימים לאחר קבלת החלטת הרשמת כהן, במקום לאחר 20 ימים כפי שנקבע בחוק. לטענת המבקשת, בפסקי דין של בית משפט זה [רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם, 29.8.1993); רע"א 6617/04 לוי נ' אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ (לא פורסם, 4.8.2004)] נקבע כי כאשר מדובר בהחלטה שעניינה הארכת מועד להגשת ערעור עסקינן ב"החלטה אחרת" ולכן הסמכות לדון בערעור על החלטה של רשם בעניין זה נתונה לשופט של אותה ערכאה בה מכהן הרשם, ובמקרה דנן נתונה הסמכות לשופט בית משפט השלום.

5.

עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום לערוך את האבחנה המלאכותית שערך בית המשפט המחוזי, בין מקרה שבו נדחתה בקשה להארכת מועד לבין מקרה שבו התקבלה טענה למחיקה על הסף בשל איחור במועד ההגשה, הואיל ובשני המקרים נדחית ההתנגדות מהטעם שהוגשה באיחור.

על יסוד כל האמור לעיל, מבקשת המבקשת לקבל את הבקשה ולקבוע כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בערעור.

6.

ביום 29.12.2008 החלטתי כי הבקשה מצריכה תשובה, ובהתאם לכך הוגשה תשובת המשיב.

טענות המשיב

7.

המשיב טוען כי מדובר ברשות ערעור בגלגול שלישי (או אף רביעי). עוד טוען המשיב כי בתיקון משנת התשס"ח לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 צומצמו המקרים בהם תינתן הרשות לערער על "החלטה אחרת" של בית המשפט המחוזי (ראו סעיף 41(ב) לחוק האמור). במקרה דנן, טוען המשיב, החלטתו של בית המשפט המחוזי לא גרמה עיוות דין למבקשת. לעומת זאת, מתן רשות ערעור וקבלת הערעור, ייגרמו עיוות דין למשיב אשר לא קיבל את יומו בבית המשפט.

8.

המשיב מוסיף וטוען, לגופו של עניין, כי החלטתו של בית משפט השלום בנתניה התייחסה להתנגדות עצמה ולא לבקשה להארכת מועד, שכלל לא הוגשה. לדבריו, לא ניתן לפצל בין החלק שמתייחס לאי הארכת המועד לבין החלק הדוחה על הסף את בקשת ההתנגדות עצמה, ולכן ההחלטה מהווה פסק דין ולא "החלטה אחרת". לפיכך, הסמכות העניינית לדון בערעור על החלטה זו היא לבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

9.

כפי שטוען המשיב, הבקשה שלפניי היא בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי, ורשות כזו כידוע ניתנה במשורה בלבד, ורק כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת השלכה כללית. השאלה המתעוררת בבקשה זו היא האם צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי החלטתו של בית משפט השלום שבגדרה נדחתה על הסף ההתנגדות לביצוע שטר היא בגדר "פסק דין" ולא החלטה אחרת.

10.

ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה קבעה כי החלטה בעניין בקשה להארכת מועד הינה טפלה למחלוקת גופה ויש לראותה כ"החלטה אחרת", אף אם היא מסיימת למעשה את בירור התובענה [רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם, 29.8.1993); רע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסם, 10.12.2002); רע"א 9156/07 כילאני נ' קרנית - קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 6.1.2008)]. יש הרואים בסיווג זה משום חריג למבחן הרגיל, שעניינו בשאלה האם ההחלטה השיפוטית מסיימת את בירור המחלוקת ו"סוגרת את התיק". ניתן אף למצוא אמירות המעלות תהיות בדבר נכונותה של הבחנה זו (ראו: רע"א 6617/04 לוי נ' אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ (לא פורסם, 4.8.2004); רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3) 189 (2005)].

11.

בית המשפט המחוזי ערך הבחנה בין המקרה שבו נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת הליך (אז מדובר ב"החלטה אחרת") לבין מקום בו הוגש הליך והוא נדחה על הסף בשל איחור בהגשתו (אז מדובר ב"פסק דין"). מבלי להכריע לגופה של השאלה - אשר הושארה בצריך עיון על ידי בית משפט זה ברע"א 10640/04 הנ"ל - סבורני כי אין מקום ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הטעם העיקרי למסקנה זו הוא כי ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי היא החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי אשר בגדרה העדיף בית המשפט המחוזי לברר את הערעור לגופו תחת דחייתו על הסף [השוו: רע"א 1353/06 עקרי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006); רע"א 973/07 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בן אליעזר (לא פורסם, 14.3.2007); רע"א 9286/07 א.ט. שירותים משפטיים בע"מ נ' י. גרוס ובניו בע"מ (לא פורסם, 29.11.2007)].

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, יוער כי מדברי כבוד השופט ת' אור ברע"א 3968/93 הנ"ל, עולה לכאורה כי דחיית התנגדות לביצוע שטר "כמוה כמתן פסק דין", להבדיל מהחלטה הדנה בבקשה למתן ארכה.

12.

נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.