רע"א 6617/04 מאיר לוי נ. אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בניין

א.זו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט אילן שילה). עניינה דחיית ערעור על הסף שכן הוגש באיחור.

ב.נפרט בקצרה את השתלשלות הדברים: ביום כ"א באב התשס"ג (19.8.03) ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בעניין שבין בעלי הדין. חודשים אחדים לאחר מכן (1.2.04) ניתנה החלטת בית משפט השלום בבקשות לתיקון פסק הדין בשל טעויות סופר ונוכח טענות בדבר ניסוחה של הפסיקתא (החלטה זו נתעכבה בשל מחלת השופטת). הבקשות נדחו. כאמור בס' 81(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) רק ככל שהחליט בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין יראו לעניין הערעור את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין (ראו ע"א 332/93 אבו האני נ' מ"י , פ"ד מ"ח (1) 286). כזאת לא אירע כאמור במקרה דנן.

ביני לביני שבתו עובדי בית המשפט. המועד בו החלה התקופה בת 45 יום שבדין להגשת הערעור היה 6.1.04. הודעת הערעור הוגשה ביום 17.3.04, וברי אם כן כי היה הדבר באיחור ניכר.

ביום י"ב בסיון התשס"ד (1.6.04) ניתן פסק דין מאת השופט הרשם, ובו מחק את הערעור על הסף בעקבות טענת המשיבה כי הוגש באיחור.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.

ג.לטענת המבקשים החלטת הרשם המלומד (שהוכתרה, כאמור, פסק דין) כמותה כפסק דין סופי המסיים את ההליך, וניתנה בערכאה שניה, ולכן הבקשה לרשות ערעור.

ד.1. עלינו להידרש לשאלת הסמכות. החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי הוכתרה בשם פסק דין. אכן, ככלל, לצורך ההבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת יש לבחון האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים, והאם בית המשפט הכריע באופן סופי בנוגע למחלוקת. ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995 עמ' 756 סעיף 587; ראו גם ע"א 2817/91 מימון נ' אומרן ו-2 אח', פ"ד מז(1), 152, עמ' 156-157.

2.ואולם, לכך חריג שהוכר בפסיקה מקדמת דנא, ועניינו בשאלה פרוצדוראלית כגון הארכת מועד, שאינה נוגעת למחלוקת גופה בין הצדדים. זו נתפסת כהחלטה אחרת, כיוון שנושאה טפל לנושא המחלוקת גופה; זוסמן שם, עמ' 767 סעיף 595.

לעניין זה ראו גם החלטת השופט אור ברע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם)), אשר עסקה בסיווג החלטה שעניינה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר:

". . . ההחלטה בעניין הארכת מועד הינה טפלה למחלוקת גופה ובמקרה כזה יש לראותה כ'החלטה אחרת'. . ."

כן ראו החלטת המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסם)

בענין בקשת רשות לערער על החלטת רשם בית המשפט המחוזי שלא להאריך מועד להגשת ערעור:

"החלטה זו היא החלטה אחרת, שהערעור עליה בזכות אמור היה להיות מוגש לשופט של בית המשפט המחוזי."

3.ניתן להעלות הרהור באשר לנושא דנן, קרי, האם סופיות ההליך הספציפי ראוי היה שתהפוך בכל זאת את הנושא לפסק דין שעליו יש ערעור בזכות – כגלגול ערעורי ראשון - לבית משפט זה (סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984). על בעייתיות בכגון אלה ראו החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע (י-ם) 1250/99 מ. קינג בניה בע"מ נ' לוי (לא פורסם) מאת השופטת (כתארה אז) מ' ארד). ואולם איני רואה לעת הזאת מקום להידרש לכך ולשנות מאשר גבלו ראשונים, מה גם שבמקרה דנן מתקיימים עדיין הליכים בין הצדדים במסגרת ערעור שהגישה המשיבה.

4.לפיכך, הואיל וענייננו על פי הפסיקה במהות ב"החלטה אחרת" של הרשם , הערכאה המתאימה שאליה היה על המבקשים לפנות, וזאת בערעור בזכות, היא בית המשפט בו מכהן הרשם, כמצוות ס' 96(ב) לחוק בתי המשפט, קרי, בית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפיכך, טעו המבקשים טעות שבדין בסברם כי כיוון שעסקינן לשיטתם בהליך שהתקיים בערכאה שיפוטית שניה על פי מסגרתה יסווג ענייננו כאן כבקשת רשות ערעור, ושגגה יצאה אף - בכל הכבוד - מלפני השופט הרשם, עוד לפני כן. אכן, בבית משפט השלום – נדון הסכסוך גופו, ואילו העניין שהובא בפני הרשם עסק במועד הגשתה של הודעת הערעור, והיתה זו ערכאה ראשונה שנדרשה לכך; על זו ניתן להשיג והשגה עליה בזכות היא, לערכאה בה מכהן הרשם, קרי, בית המשפט המחוזי. שם הסמכות לענייננו.

5.סוף דבר וסיכומו: נוכח האמור איני רואה מנוס מדחיית הבקשה, כיוון שהסמכות מוקנית לערכאה אחרת. איני מביע דעה לעת הזאת כשלעצמי באשר לשאלה אם השתלשלות התיק, כולל ההשתהות בהחלטה בבקשה לתיקון טעות בגלל מחלתה המצערת של השופטת בבית משפט השלום ובגלל שביתת העובדים ששינתה מועדים, וכן ההליך דנא, אינה מצדיקה הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם וערעור על פסק דינו של בית משפט השלום; וכן איני מביע דעה באשר להיקף תוכנו הלגיטימי של ערעור שכנגד במקרה דנן, נושא שעלה אף הוא בהחלטת השופט הרשם.