הש"א 7213/21 אורי השילוני- 9 אח' נ. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית ל

רשמת בית המשפט העליון (כב' הרשמת ש' עבדיאן ) דחתה ביום 8.7.2021 את בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 2.5.2021, בעת"מ 39441-12-20 (בש"מ 4213/21 השילוני נ' ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה (8.7.2021); להלן: החלטת כב' הרשמת או: ההחלטה בבקשה להארכת מועד ).

המבקשים מעוניינים לערער על החלטתה של כב' הרשמת בבקשה להארכת מועד. ביום 17.10.2021 הגיע שליח מטעמם למזכירות בית המשפט העליון וביקש להגיש את הערעור על ההחלטה. ואולם, מזכירות בית המשפט סירבה לקבל את ההליך לרישום, מחמת איחור שנפל בהגשת ההליך. בהקשר זה הפנתה המזכירות את המבקשים לתקנה 31 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים ) לפיה "המועד להגשת ערעור על החלטה של רשם הוא עשרים ימים". בהתחשב בתקנה זו הודיעה המזכירות למבקשים כי המועד להגשת ההליך חלף עוד ביום 13.9.2021.

המבקשים אינם משלימים עם הודעת המזכירות בדבר אי-קבלת ההליך לרישום. מכאן ההשגה שבפניי. טענת המבקשים, בתמצית, היא כי יש לסווג את ההחלטה בבקשה להארכת מועד כ"פסק-דין", ולא כ"החלטה אחרת". על כן, עמד להם לשיטתם פרק זמן של ארבעים וחמישה ימים להגשת ההליך, כפי שניתן לערער על פסק דין של בית המשפט לענינים מינהליים (תקנה 33 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים), היינו עד ליום 17.10.2021, הוא המועד שבו ניסו המבקשים להגיש את ההליך בפועל.

המשיבים המיוצגים על-ידי פרקליטות המדינה (המשיבים 1, 2, 7, 8 ו-9) הודיעו כי הם מותירים את בקשת המשיגים להגשת ההשגה לשיקול דעת בית המשפט (אף שלטענתם לא נפל כל פגם בהחלטת כב' הרשמת). לעומתם, סבורות המשיבות 6-4, 12 ו-14, כי דין ההשגה להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין ההשגה להידחות. כלל הוא, כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור היא "החלטה אחרת" בהיותה טפלה למחלוקת העיקרית. אכן, החלטה כגון דא מסיימת את בירור המחלוקת בין הצדדים, ולכן הועלו בעבר תהיות שונות בנוגע להלכה המסווגת אותה כ"החלטה אחרת" (ראו, למשל, רע"א 6617/04 לוי נ' אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ , פיסקה ד' (4.8.2004); רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ''ד נט(3) 189, 191 (2005); רע"א 8602/19 אביטבול נ' עיריית לוד , פיסקה 7 (13.4.2020)). ואולם, נכון לעתה, הלכה זו עומדת על מכונה והיא כמובן מחייבת (ראו, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 13 (13.7.2008), וההפניות שם ). המבקשים מעוניינים להסתמך בענייננו על החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז)

מ' אגמון בבש"א 5123/97 פלוני נ' דרשן , פ"ד נא(4) 750 (1997), אולם אין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה סווגה החלטת רשמת בית המשפט העליון, אשר דחתה ערעור עקב אי-הפקדת עירבון, כ"פסק-דין". אלא שבענייננו, בהחלטת כב' הרשמת מושא ההליך לא נדחה ערעור תלוי ועומד, אלא נדחתה בקשה להארכת מועד, וכפי שצוין לעיל, החלטה זו מסווגת בפסיקתו המושרשת והעקבית של בית משפט זה כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק-דין". משאלו הם פני הדברים עמד למבקשים פרק-זמן של עשרים ימים להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת, כפי הוראתה המפורשת של תקנה 31 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים. לפיכך, צדקה המזכירות משסירבה לקבל את ההליך לרישום, מחמת איחור.

עיינתי בטענות המבקשים במסגרת בקשתם החלופית להארכת מועד (בדיעבד) להגשת הערעור על החלטת כב' הרשמת (במידה ויימצא כי ההליך הוגש באיחור, כפי שאכן נקבע לעיל).

דין הבקשה להידחות.

על מנת שטעות שבדין תבסס "טעם מיוחד", שהינו תנאי למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, על הטעות להיות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל או טעות בשל שינוי במצב המשפטי (ראו, בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2008); בש"א 1786/08 חבה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (21.5.2008)). איני סבור כי הטעות שנפלה בהבנת הדין במקרה דנן היא סבירה באופן המגבש "טעם מיוחד" למתן הארכת המועד המבוקשת. לא חל כל שינוי שבדין בהקשר זה, וכפי שצוין לעיל הפסיקה המסווגת החלטה שבמסגרתה נדחית בקשה להארכת מועד כ"החלטה אחרת" הינה הלכה ותיקה ומושרשת.

ההשגה נדחית אפוא, וכך גם הבקשה החלופית להארכת מועד. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות 6-4, 12 ו-14 בסך כולל של 1,000 ש"ח.