רע"א 9160/17 היאם עטיאת נ. ניקולא חמיס

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 2024-03-17), שדחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"א 40014-02-15), במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה המבקשים יפונו מן הנכס המצוי במחלוקת.

המשיב הגיש תביעה לסילוק יד כנגד המבקשים, ובמסגרת ההליך הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין לפינוי המבקשים מהנכס שבמחלוקת על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. כן הוסכם כי בית המשפט יכריע ביחס למועד הפינוי ולהיקף הפיצויים. הערכאה הדיונית נתנה תוקף של פסק דין להסכם זה וקבעה כי הנכס יפונה בתאריך 19.7.2017, וכי בנסיבות העניין לא יפסקו פיצויים למי מהצדדים. על כך הוגש ערעור מטעם המבקשים. ביום הדיון בערעור התברר כי בא כוחם של המבקשים אינו נוכח. המבקשים ביקשו לדחות את הדיון, אך בקשתם נדחתה והתאפשר להם לטעון את טענותיהם בעצמם. לאחר קיום הדיון נדחה הערעור ונפסק כי לא ניתן נימוק משכנע לחזרת המבקשים מן ההסכמה לפשרה. באשר לטענת המבקשים כי לאחר מתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית הסתבר כי הנכס מצוי בבעלות האפוטרופוס הכללי – נקבע כי התביעה איננה נסובה סביב שאלת הבעלות, ועל כן אין כל צורך בנוכחות האפוטרופוס בדיון.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה המבקשים שבים על טענותיהם בערעור. כן הם טוענים כי משבא כוחם לא התייצב לדיון בערעור, היה מקום לדחות את הדיון.

2.

המבקשים עותרים כי בית משפט זה יתערב בגלגול שלישי בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. הלכה ידועה היא כי התערבות בסוג מקרים זה על ידי ערכאת הערעור תיעשה במשורה, וקל וחומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, שבה ההתערבות מצומצמת ממילא (ראו: ע"א 5010/06

בן איבגי נ' ד.ר נופרים ואלי חן בע"מ (16.11.2010); ע "א 10838/05 זקס נ' קלינגר (23.3.2008);

רע"א 1684/12 פלוני נ' פלוני (14.8.2012)). בענייננו, המבקשים לא ביססו כל נימוק המצדיק חזרה מהסכמת הצדדים, ואף לא הובאה ראיה ללחץ פסול שגרר את הסכמת המבקשים להסכם הפשרה.

טענה אחרת של המבקשים, אליה יש לתת את הדעת, גורסת כי יש לבטל את פסק הדין של ערכאת הערעור לנוכח אי התייצבות בא כוחם לדיון בערעור. ברי כי קיום דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם הוא הכלל, וכך ראוי שיהיה. עם זאת, תקנה 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לקיים דיון בערעור בלא נוכחות הצדדים או מי מהם. תקנה 450(3), הרלוונטית לענייננו, מורה כי " התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית המשפט". לאמור,

התקנה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב כיצד לפעול בהיעדר התייצבות – האם לברר את הערעור, למחקו או לדחותו למועד אחר. בית משפט זה קבע בעבר כי התקנה האמורה חלה אף במקרים שבהם בעל הדין התייצב לדיון אך בא כוחו נעדר ממנו ( רע"א 5491/10 ויליגר נ' רייפמן

(25.8.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1025 (מהדורה 12, 2015); בהקשר דומה ראו: רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' בן דוד (6.3.2012)).

לנוכח דברים אלה, המסקנה הינה כי לבית המשפט המחוזי הסמכות לפעול כפי שפעל ולברר את הערעור לגופו. מכלול הנתונים אף תומך בתוצאה במובנים שונים. ראשית, בא כוח המבקשים לא ביקש לדחות את הדיון מבעוד מועד, אף על פי שמועד שמיעת הערעור נקבע כחודשיים לפני יום הדיון. שנית, ממכלול החומר שהונח בפניו, בית המשפט המחוזי התרשם כי סיכויי הערעור הינם נמוכים. מסקנתו זו הינה סבירה בשל מאפייני הערעור, אשר מוכוון כלפי פסק דין שניתן על דרך הפשרה.

לצד זאת, ברובד הכללי – ראוי לשוב ולהדגיש את הכלל לפיו יש לשאוף ככל הניתן לקיים את הדיון בערעור במעמד הצדדים. בפני בית המשפט של הערעור ניצבים פתרונות שונים להתמודד עם צד או בא כוחו שאינו שנעדר מן הדיון, חלף דחיית הערעור. כך, ניתן לדחות את מועד הדיון ולהשית הוצאות על הצד שלא התייצב, או לחילופין, להורות על מחיקת הערעור. בראיה זו, יש חשיבות לכך שהיה מדובר בפסק דין של פינוי.

אף על פי כן, עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. בקשה זו – כשמה כן היא. אין המדובר בערעור בזכות. בית המשפט הדן בבקשה רשאי לשקול אף שיקולים מעשיים. בבחינה כזו, יודגש כי בהליך בו הוחלט על מתן פסק דין לפי סעיף 79א, התוצאה הייתה כי כל צד ויתר על זכויותיו. המבקשים הסכימו לסילוק ואילו המשיב הסכים כי נושא הפיצויים יוכרע על ידי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, ואכן לא נפסקו פיצויים. שיקול נוסף הרלוונטי לשלב הדיוני הנוכחי הינו כי לא מצאתי בבקשה כל נימוק משכנע, ולו לכאורה, לבטל את ההסכם אליו הגיעו הצדדים בבית משפט השלום. יוצא כי אף אם הייתי מגיע לתוצאה לפיה ראוי להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי, לא נראה שתצמח תועלת מעשית מכך.

3.

סוף דבר, הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות. לנוכח התוצאה, הבקשה שכותרתה "בקשה לעיכוב הליכים" מתייתרת מאליה, ונדחית אף היא.