רע"א 928/18 De Neef Construction Chemicals BVBA נ. גילאר בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת

ה' סילש ) בת"א 12011-07-16 שניתנה ביום 31.12.2017, ושבגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסלק על הסף את התביעה שהגישה המשיבה נגדה, בין היתר בטענה כי במערכת החוזית שבין הצדדים קיימת תניית שיפוט זר.

2.

המבקשת, De Neef Construction Chemicals BVBA

(להלן: דה-נף ) , היא חברה זרה המתמחה בייצור כימיקלים ומקום מושבה בבלגיה. המשיבה, גילאר

בע"מ (להלן: גילאר ),

היא חברה ישראלית המייצרת ומשווקת חומרי תשתית, איטום וכימיקלים בתחום הבנייה. מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי במשך כ-20 שנה גילאר שיווקה והפיצה בישראל חומרי איטום המיוצרים על-ידי דה-נף. בין השתיים מעולם לא נחתם הסכם בכתב, מלבד מכתב הצהרת כוונות ששלחה דה-נף לגילאר ביום 1.10.1997, שאותו כינתה "הסכם ג'נטלמני" (להלן: ההסכם הג'נטלמני ) . עם זאת, לטענת גילאר נכרת בינה לבין דה-נף חוזה בעל-פה, שבמסגרתו הוסכם כי גילאר תפעל כמפיצה בלעדית של מוצרי דה-נף בישראל. בשנת 2015 הודיעה דה-נף לגילאר על סיום ההתקשרות עמה. לאחר שניסיונות ליישב את הסכסוך לא צלחו, הגישה גילאר

ביום 6.7.2016 תביעה נגד דה-נף ובה תבעה פיצוי בגין נזקיה, לרבות בגין אובדן השקעות ורווחים צפויים.

ביום 26.10.2016 הגישה דה-נף לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל קיומן של תניות שיפוט זר בחשבוניות ששלחה לגילאר במהלך התקשרותן, כפי שיפורט להלן.

3.

דה-נף טענה בבקשתה כי ההסכם שבינה לבין גילאר נכרת בהתנהגות הצדדים, וכי מעולם לא התחייבה לכך שגילאר תהיה המפיצה הבלעדית שלה. לטענתה, כיוון שמעולם לא נכרת ביניהן הסכם הפצה, ברי כי אין הסכם מסגרת כתוב שניתן להסתמך עליו לעניין תניית השיפוט הזר, אלא יש להסתמך על החשבוניות שהמציאה דה-נף לגילאר לכל אורך פעילותן העסקית המשותפת. בחשבוניות אלה, כך נטען, מופיעות תניות שבכולן נקבע, בנוסח ששונה מעת לעת, כי מקום השיפוט הבלעדי לבירור מחלוקות עתידיות הוא בבלגיה, או למצער כי שיקול הדעת לבחירת מקום השיפוט לבירור מחלוקות אלה יהיה נתון בידי דה-נף. לטענת דה-נף, בהתאם לפסיקה, תניות השיפוט הזר הנקובות בחשבוניות חלות על מערכת היחסים הכללית שבין הצדדים. דה-נף הסתמכה לעניין זה על פסק דין ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G. M. B. H פ"ד נ(4) 73 (1996) (להלן: עניין סנקרי ) , במסגרתו נדונו נסיבות דומות לנסיבותיו של מקרה זה, ו נקבע כי תניית השיפוט הזר הנקובה בחשבוניות חלה על ההתקשרות החוזית הכללית שבין הצדדים. בהתאם, נטען כי על הסכסוך להידון בבלגיה, מקום מושבה של דה-נף ולא בישראל. לפיכך נטען כי דין התביעה להידחות על הסף. דה-נף הוסיפה כי אף שיקולים הנוגעים לדוקטרינת הפורום הבלתי-נאות מובילים למסקנה זו, שכן הסחורה הוזמנה בבלגיה; המטבע ששימש לתשלום תמורתה הוא מטבע היורו; מקום מושבו של התאגיד בבלגיה; ואיסוף הסחורה על-ידי גילאר התרחש בפתח המפעל בבלגיה. משכך, נטען כי מבחן מירב הזיקות מצביע על כך שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתביעה זו.

4.

גילאר טענה מנגד כי לא עלה בידה של דה-נף להצביע על קיומה של תניית

שיפוט ייחודית, מפורשת וחד-משמעית, המעידה כי הצדדים הסכימו מלכתחילה כי ענייניהם המשפטיים יתבררו רק בפני בית משפט זר או על פי הדין הזר. כן נטען כי פנייה למקורות חיצוניים להסכם צריך שתיעשה בזהירות. גילאר הוסיפה כי תניית השיפוט הזר המצוינת בחשבוניות כיוונה למחלוקות שתתגלענה בעסקת המכר הספציפית לכל חשבונית, ולא למערכת היחסים העסקית כולה. לפיכך, ומכיוון שתביעתה הנדונה של גילאר נוגעת למערכת היחסים העסקית הכוללת שבין השתיים ולא למחלוקת הנוגעת למוצר ספציפי שהוזמן, אין להסתמך על תניית השיפוט הזר שנקבעה בחשבוניות. כן נטען כי אין לקבוע כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, שכן ההתקשרות בין הצדדים בוצעה באמצעות הודעות דואר אלקטרוני; החשבוניות האחרונות נכתבו בשפה האנגלית – שפה עסקית אוניברסלית; המטבע אשר שימש את הצדדים לעסקה, היורו, הוא מטבע לסחר בין-לאומי; כלל הגורמים הרלוונטיים לבירור התביעה מצויים בישראל; ושלל האירועים הנוגעים לתביעה התרחשו בישראל.

5.

בהחלטתו מיום 31.12.2017, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של דה-נף לסלק את התובענה על הסף, וקבע כי אמנם ההוראות הנקובות בחשבוניות מהוות תניית שיפוט מפורשת וייחודית, ואולם החשבוניות אינן מסדירות את כלל מערכת היחסים שבין הצדדים, וכל אחת מהתניות בדבר שיפוט זר המופיעות על חשבוניות אלה מתייחסת להזמנה הפרטנית של החשבונית שעליה היא מופיעה בלבד.

בית המשפט ביסס את עיקרי קביעתו על ההבחנה שבין העובדות שבעניין סנקרי לבין עובדות המקרה דנן. נקבע כי בעניין סנקרי , הכותרת שתחתה הייתה מצויה תניית

השיפוט הזר ציינה באופן מפורש כי היא מהווה חלק מ"תנאי ההתקשרות הכלליים", וכך גם צוין בלשון התניה עצמה. הודגש כי בעניין סנקרי , בית המשפט הבהיר כי הכרעתו מסתמכת במידה רבה על הלשון המפורשת של תניית השיפוט וכותרתה, כאמור. מנגד, נקבע כי בענייננו כותרתן של התניות הנקובות בחשבוניות התייחסה להוראות המכירה בלבד, ואף התניות עצמן לא כללו התייחסות מפורשת לכך שהן חלות על ההתקשרות הכללית שבין הצדדים. עוד נקבע כי שינויי הנוסח התכופים של תניות

השיפוט אף הם מעידים על כך שאין מדובר בתניה החלה על כלל ההתקשרות, אלא רק על כל הזמנה באופן פרטני.

בית המשפט אף דחה את טענות דה-נף באשר להיותו של הפורום הישראלי הפורום הבלתי-נאות לדון בתובענה. בית המשפט ביסס קביעתו זו על כך שאמנם הסחורה נמסרה לידי גילאר בבלגיה, ההזמנות נשלחו למשרדי דה-נף ותמורתן שולמה במטבע זר, ואולם ההסכם בין הצדדים נועד להפצה ושיווק של מוצרי דה-נף בישראל, ללקוחות ישראליים והשירות ניתן בישראל על-ידי חברה ישראלית. כן הודגש כי חלק הארי של הסוגיות העובדתיות המצויות במחלוקת בין הצדדים, נוגע לאירועים ולאנשים בישראל. בהתאם לאמור, בית המשפט קבע כי מירב הזיקות מכוונות לכך שיש להותיר את הדיון בתביעה בפורום הישראלי. על כן דחה בית המשפט את בקשת דה-נף לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדה.

הבקשה דנן נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

6.

לטענת דה-נף, שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי התניות שבחשבוניות אינן חלות על כלל ההתקשרות בין הצדדים, שכן החוזה שבין הצדדים הוא חוזה יחס, אשר יש לפרשו לאור ההסכמות שנהגו בין הצדדים לאורך התקשרותם,

ותניית השיפוט הזר אף היא מהווה הסכמה שכזאת. כן נטען כי ההיגיון המסחרי מוביל למסקנה כי תניית השיפוט חלה על כלל מערכת היחסים שבין הצדדים, שכן לא סביר כי גילאר

חשבה בזמן אמת שרק מחלוקות הנוגעות לכל הזמנה והזמנה יידונו בבלגיה, ובנוגע לשאר המחלוקות יתקיים " מירוץ סמכויות" בין הצדדים. עוד נטען כי החשבוניות הן המסמכים המשפטיים היחידים שהסדירו את מערכת היחסים בין הצדדים, וכי התנהלות הצדדים על סמך החשבוניות הפכה אותן ל"הסכם מסגרת" להתקשרות הכוללת שבין הצדדים. לעניין זה דה-נף הסתמכה על עניין סנקרי , וכן על פסיקת בתי המשפט המחוזיים. דה-נף טענה בנוסף כי מכיוון שבין הצדדים היו יחסי מכר, ברי כי הכותרת "תנאי המכירה הכללים" משמעה תנאי ההתקשרות הכלליים. לטענתה, שינויי הנוסח הקלים שבחשבוניות השונות אינם מעידים על כך שהתניות אינן חלות על כלל ההתקשרות, בייחוד בשל העובדה שכל אחד מהנוסחים מקנה את סמכות השיפוט לבלגיה.

באופן יותר ספציפי, דה-נף מפנה לנוסח התניות ומציינת כי התניה שבחשבונית מיום 26.8.2011 קובעת שתנאי המכירה חלים על הצדדים, ואם יש תנאי אשר הלקוח חפץ לשנותו, עליו לקבל הסכמה מפורשת בכתב מדה-נף, וכי השינוי יחול אך ורק ביחס להזמנה הספציפית. עוד צוין כי בכל החשבוניות שנשלחו בין התאריכים 2012-2005 נקבע כי "כל הסכם" כפוף לדין הבלגי, וכי רק בתי המשפט הבלגים מוסמכים להכריע במחלוקות. ניסוחים אלה, כך נטען, מצביעים על כך שהתניות שבחשבוניות חלות על מערכת היחסים הכללית שבין הצדדים.

לבסוף, דה-נף שבה וטענה כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, והוסיפה כי יש לקבל את בקשתה אף משיקולים ציבוריים, כגון ייעול ההליך וצמצום דיוני סרק ובזבוז משאבים של בית המשפט, אשר ייגרמו כתוצאה מניהול ההליך בפורום הבלתי-נאות.

7.

בתשובתה לבקשת רשות הערעור סמכה גילאר את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי והדגישה כי ברירת המחדל היא דיון בפני בית המשפט הישראלי, וכי רק במקרים חריגים יועבר הדיון לפורום זר. עוד טענה גילאר כי יחסי הצדדים לא הסתכמו בכך שרכשה את מוצרי דה-נף ושיווקה אותם, אלא מערכת יחסיהם כללה היבטים מסחריים רבים ואחרים כגון שיווק, עריכת מפגשי הסמכה מקצועיים, פגישות והדרכות טכניות, כפי שמפורט בהסכם הג'נטלמני, אשר רובם ככולם לא הוסדרו במסגרת החשבוניות. כן נטען כי על תניית שיפוט זר להיות מפורשת, מה שאין כן בענייננו, וכי פנייה למקורות חיצוניים, כגון חשבוניות, על מנת להחיל על הסכם ההתקשרות הכללי תניות חיצוניות לו, צריך שתיעשה באופן זהיר. עוד נטען כי מלשון התניות ומכותרתן עולה שהן אינן חלות על כלל ההתקשרות בין הצדדים, אלא רק על ההזמנה הפרטנית נושא החשבונית. גילאר הסתמכה אף היא על פסיקת בתי המשפט המחוזיים אשר לדידה תמכו בהבחנה שבין עניין סנקרי לבין ענייננו.

גילאר חזרה על טענותיה לפיהן הפורום הנאות לדון בתביעה הוא הפורום הישראלי.

8.

למען שלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ולעיכוב המשך בירור התביעה בפורום הישראלי, וזאת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. ואולם, בהודעה מיום 25.2.2018 עדכנו הצדדים כי המועד להשלמת ההליכים המקדמיים בבירור התביעה נדחה בהסכמה ליום 23.5.2018, וממילא אין צורך להידרש לבקשה זו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

הכלל הוא כי בתי המשפט בישראל רוכשים סמכות בין-לאומית מכוח המצאת מסמכים בתחומי המדינה, ומשהוענקה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, מחובתו לעשות שימוש בסמכות זו. ואולם, לכלל זה הוכרו מספר חריגים, אשר בהתקיימם בית המשפט רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע מהפעלת סמכותו. כך למשל, במקרה בו הצדדים הסכימו כי סכסוכים ביניהם יידונו בפורום זר במסגרת תניית שיפוט זר, או כאשר נמצא כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בסוגיה, וישנו פורום "טבעי" זר שהוא בעל סמכות לדון בתובענה, ייטה בית המשפט הישראלי להימנע מהפעלת סמכותו (ראו: רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah

Serviços

de Saude S/C , נז (5) 414, 419 (2003) (להלן: עניין

אלביט ); סיליה

וסרשטיין

פסברג

משפט בין-לאומי

פרטי 416 (2013) (להלן: וסרשטיין

פסברג )).

תניית השיפוט הזר

10.

אמנם תניית שיפוט זר אינה מפקיעה מבית המשפט הישראלי את סמכותו לדון בתובענה, ואולם, בית המשפט ייטה לכבד את הסכמת הצדדים ולא ייתן ידו להפרת הסכמים. בהתאם לכך, למעט בנסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהסכמת הצדדים, בית המשפט יימנע מלהחיל את סמכותו כאשר קיימת תניית שיפוט זר (ראו: עניין אלביט,

בעמ' 419; וסרשטיין

פסברג , בעמ' 426; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 77 (מהדורה שתים-עשרה, 2015) (להלן: גורן )). כאשר מי מהצדדים טוען לקיומה של תניית שיפוט זר אשר מצדיקה את סילוק התובענה על הסף, על בית המשפט לבחון האם מדובר בתניית שיפוט זר ייחודית או בתניה המאפשרת סמכות שיפוט מקבילה.

11.

עוד יצוין כי לתניות

שיפוט זר נקבעו כללי פרשנות שונים מהותית מכללי הפרשנות הכלליים של דיני החוזים. בפסיקה נקבע כי תניית שיפוט זר תפורש באופן לשוני-דווקני, וכי על לשונה להיות חד-משמעית, מפורשת וברורה בנוסח ההסכם, זאת בשל הדרישה כי "מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשת וברורות בנוסחו של החוזה" (ראו: ע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי , פ"ד מב (3) 324, 327 (1988); רע"א 9368/11 WEST NEVADA MANAGEMENT INC נ' הראל , פסקה 16 (21.5.2012); רע"א 8135/12

Nantucket Ltd

נ' עמיקם דורון ואח' , פסקה 21 (28.10.2013)). במרוצת השנים חל ריכוך מסוים בדרישה זו ונקבע כי על אף שבשלב הראשון יש לפרש את תניית

השיפוט הזר באופן דווקני, הרי שכאשר ישנה אי-בהירות מסוימת בלשון התניה, רשאי בית המשפט בשלב השני לפרשה לאור תכליתה ולהיעזר באמצעי פרשנות מקובלים אחרים (ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת

ג.מ.ב.ה . מד(3) 600, 613 (1990); ע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd , נה (2) 378, 383 (2001)). ברם, סטייה מכללי פרשנות דווקניים של תניית

שיפוט זר היא החריג לכלל (ראו: רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל , פסקה 31 (18.1.2011)).

12.

בענייננו, לא מצאתי לסטות מקביעתו של בית המשפט המחוזי כי תניות השיפוט הזר המופיעות על גבי החשבוניות הן תניות שיפוט אשר נועדו להקנות לבתי המשפט בבלגיה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים שעליהם חלות תניות

אלה. ואולם, השאלה המרכזית שבה חלוקים הצדדים היא באשר להיקף תחולתן של תניות אלה, והאם הן חלות אף על התביעה דנן. ובמילים אחרות, האם תניית

השיפוט הזר המופיעה בחשבוניות שהוצאו בגין עסקאות מכר בין הצדדים, חלה אף על סכסוך העוסק במערכת היחסים הכללית שביניהם.

13.

כפי שצוין לעיל, בעניין סנקרי השיב בית משפט זה על שאלה דומה בחיוב. ואולם, כפי שהודגש אף שם, ההכרעה בדבר תחולתה של תניית שיפוט זר נובעת מפרשנות המערכת החוזית שבין הצדדים ונגזרת מנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. בענייננו, כפי שיפורט להלן, בחינת מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים ונסיבותיה מוליכה למסקנה כי תניות השיפוט הזר המופיעות בחשבוניות אינן משליכות על המערכת החוזית הכללית שבין הצדדים, ועל כן אינן חלות על התביעה הנדונה.

14.

כאמור, הכלל הוא שתניות שיפוט זר יש לפרש בשלב ראשון באופן דווקני. פרשנות כזו מעלה כי התניות אשר מופיעות כחלק מתנאי המכירה שעל גבי החשבוניות שהוציאה דה-נף ביחס לכל עסקת מכר באופן נפרד, אינן חלות על מערכת היחסים הכללית שבין הצדדים. פרשנות דווקנית אינה קוראת לתוך הסכמות הצדדים את מה שלא נאמר בהן באופן מפורש, ואינה מרחיבה או מצמצמת את תחולתן על בסיס תכליתן.

15.

אף בחינת אומד דעת הצדדים וכוונתם באמצעות כלי הפרשנות התכליתית, תוליך לאותה מסקנה. טענתה המרכזית של דה-נף בהקשר זה היא כי על פי ההיגיון המסחרי, אין זה סביר להניח כי הצדדים התכוונו להחיל את תניית השיפוט הזר רק בקשר לסכסוכים אשר יתעוררו ביחס לכל אחת מעסקאות המכר הפרטניות, ולהותיר את השאלה היכן יתבררו סכסוכים "כלליים" בין הצדדים ללא מענה. דה-נף הדגישה כי אך טבעי הוא שהחברה תרצה להגן על האינטרסים שלה ולא להיגרר להתדיינויות 'בכל אתר ואתר' שבו היא מפיצה את סחורתה, אלא במקום מושבה בלבד (ראו: ע"א 433/64 נברום

מריטים בע"מ נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד יט 159, 166 (1965)). כמו כן, טענה כי בהיותה של גילאר גוף מסחרי גדול, היא אינה יכולה לטעון בתום לב כי הניחה שהתניות אינן חולשות על מערכת היחסים הכללית שבין הצדדים.

אני סבורה כי דה-נף לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי "היגיון מסחרי" זה עמד בבסיס ההתקשרות שבין הצדדים. נראה כי בסופו של דבר טענותיה בהקשר זה מבטאות חכמה שלאחר מעשה והיגיון שאותו מבקשת דה-נף לקרוא לתוך מערכת היחסים החוזיים שבינה לבין גילאר

בדיעבד. כפי שצוין לעיל, תניות השיפוט הזר בכל אחת מהחשבוניות הוגדרו כחלק מ"תנאי המכירה" ואף נוסחן השתנה מעת לעת. עם זאת, כעולה מטענת גילאר , מערכת היחסים שבין דה-נף לבינה לא הסתכמה בעסקאות מכר פרטניות אלה, ובין השתיים היתה שורה של הסכמות בעל-פה באשר ליחסים המסחריים ביניהן. חיזוק לטענה זו נמצא בהסכם הג'נטלמני שבין הצדדים, שבו צוינו תחומי עבודה משותפים החורגים מיחסי הרכישה הפרטניים, כגון שיווק, עריכת מפגשי הסמכה מקצועיים, פגישות והדרכות טכניות, אשר לא נזכרו כלל במסגרת החשבוניות. ממשקי עבודה אלה מוזכרים אף בתכתובות הדואר האלקטרוני שבין הצדדים. אין זה המקום לדון בטיב הסכמות אלה, בתוכנן ובשאלה האם הן מחייבות את הצדדים. סוגיות אלו יתבררו, ככל הנראה, במסגרת התובענה דנן. ואולם, משעה שטענות גילאר בכתב התביעה עוסקות במסגרת ההסכמית הכללית שבין הצדדים, אשר מוצאת את ביטוייה בהתנהגותם, בהסכם הג'נטלמני, בהסכמות בעל-פה ובתכתובות – הרי שמדובר בתביעה החורגת מעניינה של רכישה זו או אחרת. בנוסף לכך, במצב עניינים זה, שבו על פני הדברים, הצדדים ניהלו ביניהם תקשורת החורגת מהחשבוניות שהוצאו ביחס לכל עסקת מכר ביניהם, היה עליהם לעגן את הסכמותיהם – ככל שהיו כאלה – בדבר הפורום המוסכם לבירור הסכסוכים הנובעים ממערכת יחסים כללית זו, באופן מפורש. משעה שנמנעו מלעשות כן, נראה כי הפרשנות שלפיה אין להחיל את תניות

השיפוט הזר המופיעות בחשבוניות על התביעה דנן, היא לכל הפחות פרשנות סבירה של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי להתערב בה.

16.

משהגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי הקובעת כי אין להחיל את תניות השיפוט הזר המצוינות על גבי החשבוניות על התובענה דנן, אפנה לבחון את טענתה הנוספת של דה-נף, לפיה הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

דוקטרינת הפורום הבלתי-נאות

17.

נתבעת המבקשת לדחות תביעה שהוגשה נגדה על הסף בטענת "פורום בלתי-נאות" נדרשת להוכיח כי ישנו פורום חלופי מוסמך אשר באופן "ברור ומובחן" מתאים לניהול התביעה יותר מאשר הפורום הישראלי – המוסמך אף הוא לדון בתביעה – והכל לפי מכלול נסיבות המקרה הפרטני. לעניין זה יש לשקול את כלל השיקולים אשר מגלים זיקות לכל אחד מן הפורומים.

בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים המשמשים לצורך בחינת השאלה איזה פורום הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה: (1) איזה פורום הוא בעל מרב הזיקות לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך ;

(3) מהם השיקולים הציבוריים העומדים על הפרק, ובעיקר לאיזה פורום "עניין אמיתי " לדון בתובענה . לצד זאת, נקבע כי רק כאשר האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי לפורום הזר, יחליט בית המשפט הישראלי כי, על אף שהוא מוסמך לדון בתביעה, הוא אינו הפורום הנאות לדון בה (ראו: רע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG , פסקה 17

(29.1.2009) (להלן: עניין ארבל ); ע"א 3999/12 אלצר בע"מ נ' LINAK A/S , פסקה כ"א (20.1.2014); וסרשטיין

פסברג , בעמ' 419-418; גורן, בעמ'

82). עוד יודגש כי חל פיחות במעמדה של דוקטרינת הפורום הבלתי-נאות בעקבות התפתחות אמצעי התקשורת ואמצעי התחבורה הבין-לאומיים בעידן הגלובליזציה (ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) נ' The Lockformer Co. , נב(1) 109, 114 (1998) (להלן: עניין הגבס ); מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67 (2002) ).

18.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי בענייננו, מכיוון שמרבית ההתקשרות בין הצדדים נעשתה באמצעות הדואר האלקטרוני, ובין הצדדים מעולם לא נכרת הסכם בכתב, אין נטייה מובהקת לפורום האחד על-פני משנהו. אמנם הסחורה נמסרה לידי גילאר בבלגיה, ההזמנות נשלחו למשרדי דה-נף ותמורתן שולמה במטבע זר, ואולם ההסכם בין הצדדים נועד להפצה ושיווק של מוצרי דה-נף בישראל, ללקוחות ישראליים והשירות ניתן בישראל על-ידי חברה ישראלית.

19.

באשר לשאלת הציפיות הסבירות של הצדדים, צוין לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי ישנה צפיות סבירה לכך שגופים עלולים להיתבע במדינות שבהן הם פועלים (ראו: עניין הגבס , בעמ' 115; עניין ארבל , פסקה 19). בענייננו, יחסיהן של גילאר ודה-נף עסקו בעיקרם, כאמור, בהפצת מוצריה של דה-נף בישראל ובמתן שירות ללקוחות ישראליים. כמו כן, כפי שהובהר לעיל וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מערכת היחסים ההסכמית שבין הצדדים חרגה מהרכישות הנקודתיות נושא החשבוניות, ולפיכך טענת דה-נף כי תניות

השיפוט הזר שבחשבוניות הקימו ציפייה סבירה כי כלל הסכסוכים שיתגלעו ביניהם יידונו בפורום הבלגי, אף היא נדחית.

20.

באשר לאינטרסים הציבוריים הרלוונטים , כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מרבית הסוגיות העובדתיות העומדות במרכז המחלוקת בין הצדדים נוגעות לאירועים ולאנשים בישראל. לפיכך נראה כי יש לבית המשפט הישראלי "עניין אמיתי " לדון בתובענה, וכן כי ניהולו של הדיון בתביעה בבית המשפט הישראלי אף ייעל את ההליך. אשר על כן, ומכיוון שלא מצאתי כי האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן מובהק לפורום הזר, יש לדחות את טענת דה-נף כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

21.

בשים לב לכל האמור, ומשלא נמצאה הצדקה להחיל על ענייננו את דוקטרינת הפורם הבלתי-נאות, ומשנקבע כי אף תניות

השיפוט הזר הנקובות בחשבוניות אינן חלות בענייננו, הרי שאין להורות על סילוק התובענה על הסף.

אי לכך, דין הבקשה להידחות.

22.

סוף דבר – הבקשה נדחית. דה-נף תישא בהוצאות גילאר בהליך זה בסך כולל של 5,000 ש"ח.