פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9348/12
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשים:
1. צבי שלומוביץ
2. אביגדור קוריצ'ונר
3. יצחק מורג
4. משה שיינר
5. עמירם כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. בית חנינה - מושב עובדים להתיישבות
שיתופית בע"מ
2. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל
בע"מ (פורמאלית)
בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של
בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 5156-03-11 שניתנו ביום 17.12.2012 וביום
19.12.2012 על-ידי כב' השופט ד"ר מנחם רניאל ובקשה לעיכוב הליכים
בשם המבקשים:
עו"ד אמיר בירמן
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל ) ביום 17.12.2012 וביום 19.12.2012, כמו גם בקשה כי אורה על עיכוב ההליכים המתקיימים בבית המשפט האמור בגדר ת"א 5156-03-11.
2.
המבקשים, רפתנים יצרני חלב, הגישו תביעה נגד המשיבות למתן חשבונות ולתשלום כספים המגיעים להם, לטענתם, בגין זכויות בתמורה שהתקבלה מפדיון מניית "תנובה". כמקובל בתביעות למתן חשבונות ולתשלום על פי אותם חשבונות, נבחנה בשלב ראשון זכות המבקשים לקבלת החשבונות. על בסיס תצהירים שהגישה המשיבה 1 (להלן: " האגודה "), בהם הצהירה שלא נשמר אצלה תיעוד רלוונטי, ועל יסוד הסכמה שהושגה עם המשיבה 2 וכללה גם מחיקת התביעה נגדה, הוחלט ביום 14.12.2011 כי הסתיים שלב מתן החשבונות וכי ניתן לדון בתביעה הכספית.
3.
במהלך ניהול ההוכחות בשלב השני התברר למבקשים כי בידי האגודה מצויים מסמכים רלוונטיים, בניגוד למוצהר על-ידה כאמור לעיל. ביום 17.12.2012 פנו המבקשים לבית משפט קמא בבקשה לבטל את ההחלטה מיום 14.12.2011 (בדבר סיום השלב הראשון של בירור התובענה), לקבוע שוב את הדיון בבקשה למתן חשבונות ולבטל את מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 26.12.2012.
4.
ביום 17.12.2012 החליט בית המשפט כי ההחלטה בבקשה הנ"ל תינתן לאחר שתוגשנה תשובות כדין, וכי על אף שהבקשה נותרה תלויה ועומדת, לא יבוטל הדיון שהיה קבוע ליום 26.12.2012 שכן המבקשים השתהו בהגשת הבקשה על-אף שידעו על מועד הדיון (העובדות נודעו להם ביום 18.11.2012 והבקשה הוגשה רק כעבור כחודש). בית המשפט הוסיף, כי במקביל לשמיעת ההוכחות הוא ידון בבקשה.
המבקשים הגישו בקשה נוספת לעכב את המשך בירור התובענה הכספית עד למתן החלטה בבקשה מיום 17.12.2012. ביום 19.12.2012 שוב החליט בית המשפט כי אין הוא מוצא מקום לעכב את ההליכים ולבטל את מועד ההוכחות. מכאן בקשת רשות הערעור.
יצוין, כי נוכח אילוצים שונים שאינם מענייננו בוטל הדיון ביום 26.12.2012 ועתה קבוע דיון הוכחות ליום 30.12.2012, אשר המבקשים מעוניינים לבטלו.
5.
דין הבקשה להידחות אף מבלי שתידרש תשובת האגודה, ולפיכך גם אין מקום להורות על עיכוב בירור התובענה.
6.
בית משפט קמא לא דחה את בקשת המבקשים לבטל את ההחלטה מיום 14.12.2011 אשר קבעה כי הסתיים השלב הראשון בתביעה למתן חשבונות, אלא קבע שהיא תידון במקביל להמשך בירור השלב השני של התביעה. זו החלטה שעניינה דרך ניהול ההליך ואופן בירור התובענה, נושא המסור במובהק לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ושערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בו.
אכן, יש אפשרות שהדיונים האמורים להתקיים בטרם יוחלט בבקשת המבקשים מיום 17.12.2012 יתבררו בהמשך כלא יעילים או אף כמיותרים, נוכח האפשרות שהאגודה אכן לא המציאה למבקשים את מלוא המסמכים החשבונאיים ולפיכך כלל לא בשלו התנאים למעבר לשלב השני של בירור התובענה; מאידך גיסא, יש אפשרות שבסופו של יום יתברר כי בקשתם הנ"ל של המבקשים תידחה או כי אין במסמכים הנוספים שכביכול התגלו לאחרונה כדי להשליך על המחלוקת, וההכרעה הכספית תיעשה על יסוד המסמכים שכבר מצויים בידי המבקשים. ההחלטה אם להשהות את המשך בירור השלב השני, כאשר הבקשה הוגשה סמוך מאד למועד ההוכחות שנקבע זה מכבר, נתונה בידי בית המשפט המחוזי ואין עילה להתערב בשיקול דעתו. האפשרות שערכאת הערעור היתה מגיעה לתוצאה שונה אילו דנה בתיק אינה מצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט קמא (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990)).
כאמור, החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה בעניין דיוני במובן הצר של המונח, דהיינו – החלטה שעניינה ההתנהלות הדיונית של בית המשפט בבירור התובענה. לעניין בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים בכלל והחלטות ביניים דיוניות בפרט, יפים הדברים שנאמרו על-ידי ש' לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד , 209 (מהדורה שנייה, 2008):
"איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".
לענין זה ראו: רע"א 3602/01 החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ נ' ר.מ. מתתיהו ארסנל הבניה בע"מ (לא פורסם, 24.10.2001). עקרון זה מעוגן כיום גם בהוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ואכן, ממילא לא נגרם במקרה דנן עיוות דין אשר לא ניתן יהיה לתקנו אף במסגרת הערעור על פסק הדין לאחר שיסתיים ההליך, שכן אין מדובר ביצירת מצב דברים בלתי הפיך.
7.
נמצא, כי דין הבקשה להדחות הן כיוון שאין להתערב בשיקול הדעת של בית משפט קמא בהחליטו החלטות שעניינן אופן ניהול ההליך, הן כיוון שלא נוצר מצב בלתי הפיך והן נוכח העובדה שההחלטה לא קבעה סופית את זכויות המבקשים.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בטבת התשע"ג (26.12.2012).
ש ו פ ט