רע"א 9369/04 חביב דדון נ. יעקב וייסברג

א.זו בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים גרוס, סגן נשיא, קובו ורובינשטיין) בערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (השופטת סימון), ועניינו מחלוקת בקשר לפרעונה של הלוואה שניתנה למבקש על-ידי המשיב. בקשת רשות להגן לגבי חלק מסכום ההלוואה נדחתה על-ידי בית-משפט השלום, ובית-המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המבקש.

ב.בבקשת רשות הערעור נטען, כי בניגוד לנקבע בשני בתי-המשפט הקודמים באשר לחוסר פירוט ראוי בבקשת הרשות להתגונן, בבקשה פורטו הדברים כדבעי, לרבות בעזרתה של חוות דעת חשבונאית. הוא הדין, כנטען, באשר לקביעת בתי- המשפט הקודמים כי לא פורט חישוב הריבית הרלבנטי, בעוד שלשיטת המבקש שפורט כנדרש. ולבסוף, כך גם באשר לתשלום 10,000 דולאר שכנטען בוצע על-ידי המבקש, וחרף קביעת בתי-המשפט הקודמים באשר לחוסר פירוט, המשיב עצמו אינו כופר בו. התוצאה - לשיטת המבקש - היא פער גדול ביותר בין החוב האמיתי לאשר נפסק, וזאת לאחר ששילם למשיב סכומים גדולים לאורך השנים.

ג.לאחר עיון אין בידי להעתר לבקשה. אציין כי אף לאחר שבקשתו להתגונן וערעורו נדחו - בין השאר - בשל חוסר פירוט, בהגישו בקשה זו לרשות ערעור לא צירף המבקש את פסק-דינו של בית-משפט השלום או כל חומר רלבנטי נוסף העשוי לשמש תשתית. כל שצורף הוא פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ו"דו"ח תנועות" של ההלוואה.

ד.כך או אחרת, בקשה זו מצויה במובהק במתחם הסכסוך והמחלוקת שבין הצדדים; אין בה, ואף לא נטען אחרת, נושאים החורגים מכך אל עבר בעיה משפטית רחבה יותר (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) (מפי מ"מ הנשיא - כתוארו אז שמגר) פ"ד לו (3) 123). די באלה שלא להיעתר לבקשה.

ה.מעבר לצורך אציין כי אף לעיצומם של נושאים, לא ראיתי בחומר שהוגש משום בסיס לרשות ערעור.

ו.אשוב ואומר את שנאמר יותר מפעם בהחלטות בבקשות לרשות ערעור בגלגול שלישי, כי על בעלי דין השוקלים בקשה כזאת לתת אל ליבם את הכללים הנוהגים בבקשות כאלה, שעיקרם כי לשם רשות כזאת נחוץ שתהא בתיק חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מן המחלוקת שבין הצדדים. לעתים קרובות מדי מוגשות בקשות שאינן עומדות כל עיקר בתנאי זה, וחבל על זמן הצדדים ועל ממונם.