רע"א 9474/09 רנה פרידמן נ. עו"ד רון טראוב

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת לבהר- שרון) בע"א 1532/08 מיום 19.10.09, בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט קליין) בא' 27253/05 מיום 24.2.08.

ב.

בין המשיב, עורך דין במקצועו, לבין המבקשת נערכה בנובמבר 2002 פגישה, שבמהלכה סיפרה המבקשת למשיב כי היא מאוימת על ידי שכניה בבניין, וכי המשטרה אינה מטפלת בתלונותיה. המשיב נטל על עצמו את הטיפול בנושא. סוכם בין השניים על תשלום שכר טרחה בגובה של 2,500 דולר. במסגרת הטיפול בנושא פנה המשיב מספר פעמים למשטרת ישראל. במהלך שנת 2003 הוגשה כנגד המבקשת תביעה למפקחת על הבתים המשותפים בגין אי תשלום דמי ועד בית. המשיב הסכים לייצג את המבקשת בהליך, כנגד תשלום שכר טרחה לפי שעות עבודה בשיעור של 150 דולר בגין כל שעה. המשיב הכין כתב הגנה ועורך דין מטעמו ייצג את המבקשת בדיון. בחודש מרץ 2003 שלחה המבקשת מכתב בו העלתה מספר טענות ביחס לטיפול המשפטי שקיבלה. המשיב הודיע למבקשת כי הוא מפסיק את ייצוגה, תוך דרישה שישולם לו שכר הטרחה שהוסכם. למעט מקדמה ששולמה על ידי המבקשת בפגישתם הראשונית לא שילמה המבקשת למשיב דבר.

ג.

בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב לקבלת שכר טרחתו, וקבע כי הוא לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. הודגש, כי המשיב תובע את מלוא שכר הטרחה, אף שבפועל לא השלים את עבודתו. נטען, כי גרסתו של המשיב לוקה בסתירות, וחלק מטענותיו נראות כבאות להתאים את תביעתו לעובדות שהוצגו בפני בית המשפט. צוין, כי המשיב הוא שהפסיק את ההתקשרות בין הצדדים, ובהתחשב במכלול הראיות, המסמכים והעדויות שהוצגו, נראה כי המקדמה אשר המשיב קיבל מהמבקשת בפגישתם הראשונית מהוה שכר טרחה ראוי.

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב, וקבע כי הטיפול בתביעה והטיפול באיומים מהוים שני נושאים משפטיים נפרדים, ולגבי כל אחד מהם נקבע שכר טרחה. צוין, כי די בעיון במוצגים ובמכתבים שנשלחו על ידי המשיב כדי ללמד כי לא ישב בחיבוק ידיים. הטיפול שנדרש על ידי המבקשת כדי להתמודד עם האיומים הוא, כי המשיב יפנה למשטרה וישכנעה לנקוט בהליכים פלילים כלפי המאיימים. כך עשה, אולם בודאי לא התחייב שהמשטרה תיעתר לבקשותיו. בית המשפט אף לא קיבל את טענת המבקשת כי נוכח קשיי שפה לא הבינה שהתחייבה לשלם 2,500 דולר בעבור השירות. צוין, כי בעת ההתקשרות הראשונה לא היה ידוע שיוגש נגד המבקשת כתב תביעה על ידי ועד הבית ושהיא תידרש להתגונן בפניו, וכל שהוסכם בעת הפניה הראשונה היה על הטיפול מול משטרת ישראל. צוין, כי גם אם לא השתכנע בית המשפט כי מגיע תשלום נפרד בעבור הטיפול בתביעה, היה מקום לראות בכך לפחות חלק מהטיפול הראשוני.

ה.

בבקשת רשות הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי התערב שלא בצדק בקביעות בית משפט השלום שעניינן מהימנות. עוד נטען, כי בית המשפט לא נדרש לטענת הקיזוז שטענה המבקשת בכתב הגנתה עקב ייעוץ משפטי רשלני, וכי המשיב לא עשה דבר המצדיק קבלת שכר טרחה.

ו.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר)). המבקשת לא הצביעה על כגון דא. זאת ועוד, ככלל אין בית משפט של ערעור נדרש מחדש לשאלות עובדתיות שהוכרעו בבית משפט השלום, ואשר שבו ונדונו בפרוט בבית המשפט (ע"א 2835/04 לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594; זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מה' 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 665 בעמ' 856- 857); לא כל שכן כך, כשהמ דובר ברשות ערעור בגלגול שלישי. גם בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מאשר בית משפט השלום אין כדי להקנות רשות ערעור (רע"א 8343/08

סגל נ' קן התור הנדסה

(לא פורסם); רע"א 2413/07

לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ' המהפך אגודה שיתופית להובלת משאות בע"מ (לא פורסם)). אין המקרה דנא מצדיק על פי נסיבותיו ערעור בגלגול נוסף.

ז.

דומה כי אף לעיצומם של דברים לא נמצא מקום להתערבותנו. כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני כי יש להתבונן אל שתי ההתקשרויות בנפרד לעניין שכר הטרחה; הראשונה נוצרה עוד בטרם נולדה התביעה, והאחרת חודשים אחדים לאחר מכן. אמנם באשר לגובה שכר הטרחה יתכנו בהקשר דנא דעות שונות, אך המדובר בנושא הנתון במובהק להסכמה בין הצדדים, ואין מקום לערעור פרטני נוסף על פרשנותה.

ח.

אין בידי, איפוא, להיעתר למבוקש.