רע"א 9522/09 טוף מרום הגולן (2000) בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' שילה ) בע"א 21999-08-09 מיום 4.11.2009, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורם של המבקשת ושל המשיבים 2-3 על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת א' לושי-עבודי ) בת.א. 2983/04 מיום 9.6.2009.

1.

המבקשת הינה חברה מסחרית אשר שכרה מן המשיבים 2-3, בעלי זכויות במשק חקלאי במושב בית עוזיאל, שטח של כ-15 דונם שייעודם חקלאי בו היא מנהלת עסק של ייצור תערובות של אבני טוף לצורך גידול והשרשה.

2.

בשנת 2004 הגיש המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיב ), תביעה לבית משפט השלום ברחובות במסגרתה טען כי המבקשת עושה שימוש חורג במקרקעין, קרי שימוש שאינו חקלאי וביקש מבית המשפט ליתן צו מניעה קבוע להפסקת כל שימוש חורג שנעשה במקרקעין ללא היתר וכן צו המורה למבקשת ולמשיבים 2-3 לפנות באופן מיידי מהמקרקעין ולהרוס את כל המבנים שהוקמו שלא בהסכמת המשיב או ללא היתר ממנו. ביום 9.6.2009 נתן בית משפט השלום את הצווים המבוקשים וכן הורה, לבקשת המבקשת והמשיבים 2-3, על עיכוב ביצועו של צו ההריסה כנגד הפקדה של 50,000 ₪. המבקשת והמשיבים 2-3 פנו לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה שירחיב את עיכוב הביצוע כך שזה יחול גם לגבי צו הפינוי. בית המשפט קיבל את בקשתם של המשיבים 2-3 וזאת כנגד הפקדת סכום של 100,000 ₪.

3.

בין לבין הגישו המבקשת והמשיבים 2-3 ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז. במסגרת ישיבת קדם הערעור שנערכה ביום 1.11.2009 לפני כבוד השופט א' שילה החליט בית המשפט "לאשר את הסכמת הצדדים ולדחות את הערעור". יש לציין כי הצדדים התנו את הסכמתם לדחיית הערעור בכך שבית המשפט "יישמע טענות הפרקליטים לעניין אורכה לביצוע פסק הדין", ובהתאם לכך שמע בית המשפט באותו היום את טענותיהם של הצדדים בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום ובמסגרתם את בקשתה של המבקשת למתן ארכה בת 11 חודשים לביצועו של פסק הדין.

4.

ביום 4.11.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע:

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין עיכוב הביצוע אני סבור שאין מקום למתן אורכה כפי שהתבקשה דהיינו למשך 11 חודשים".

בית המשפט ציין כי המבקשת ביקשה את הארכה הנ"ל בכדי לקבל זכויות בשטח חדש אליו יועבר עסקה, אולם קבע כי מדבריו של מנהל המבקשת, אשר

נשמעו בבית המשפט במסגרת קדם הערעור, עלה כי הסבירות שבמהלך תקופה זו תספיק המבקשת לקבל את כל האישורים הנדרשים בכדי לבצע את ההעברה הנ"ל אינה גבוהה במיוחד. לפי בית המשפט:

"בנסיבות אלו, ולנוכח נימוקי פסק הדין, הזמן הרב שבו המשיכה המערערת 3 (המבקשת – י.ד.) בהפעלת עיסקה כשהתביעה בבית משפט קמא תלויה ועומדת, הזמן הנוסף שחלף מאז מתן פסק הדין והעדר כל זכויות למערערת 3 בשטח, איני רואה להיעתר לבקשה כלשונה".

יחד עם זאת, ובכדי לאפשר למבקשת למצוא אתר אחר אליו תעביר את עסקה קבע בית המשפט המחוזי כי צו הפינוי וההריסה יעוכב למשך שלושה חודשים, עד ליום 5.2.2010 וזאת בכפוף להפקדת תשלום של 200,000 ₪.

נימוקי הבקשה

5.

במסגרת הבקשה דנן טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בחוסר סמכות. לטענתה הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הערעור ידחה אולם בית המשפט ישמע את טענות הצדדים בעניין מתן ארכה לביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום. לטענת המבקשת בית המשפט לא דן באופן ענייני בטענתה ולא היתה כל סמכות לשופט, במסגרת שלב קדם הערעור, ליתן את פסק הדין כפי שניתן.

6.

לחילופין טוענת המבקשת כי על בית משפט זה לדון ב"אמות המידה לקביעת ארכה בגוף פסקי דין המורים על פינוי/סילוק יד/הריסה". לדבריה, אין כל הוראה מפורשת בחוק המסדירה מתן ארכה בפסקי דין אלו והמצב הנוכחי הוא ש"הדין הולך אחרי הדיין".

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה סבורני כי דינה להידחות. הבקשה דנן אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, וזאת על אף ניסיונה של המבקשת להציג כך את פני הדברים, ומשכך אין להיענות לה [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123].

טענתה של המבקשת לפיה השופט לא היה מוסמך ליתן את פסק הדין במסגרת קדם הערעור אינה יכולה להישמע. תקנה 445(ב)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) מסמיכה שופט לתת סעד זמני במסגרת הדיון המקדמי בערעור, וכך עשה בית המשפט המחוזי עת הכריע בבקשת המבקשת והמשיבים 2-3 לעיכוב ביצועו פסק דינו של בית משפט השלום [לעניין סמכויות בית המשפט במסגרת הליך קדם הערעור ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 659-658 (מהדורה עשירית – 2009)].

יתרה מכך, יש לדחות גם את טענתה של המבקשת לפיה בית המשפט המחוזי לא דן באופן ענייני בבקשתה. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בית המשפט שמע את טענות הצדדים באריכות ונתן את החלטתו רק לאחר ששקל את כל השיקולים ובחן את נסיבות המקרה לגופן. בעשותו כך פעל בית המשפט בהתאם להסכמת המבקשת והמשיבים 2-3 לחזור בהם מהערעור בכפוף לכך שבית המשפט ישמע את טענות הצדדים בעניין מתן ארכה לביצוע פסק הדין.

8.

טענתה של המבקשת במסגרת בקשתה הנ"ל לפיה סוגיית סמכותו של בית המשפט בשבתו בקדם ערעור לא נבחנה על ידה "משום שהצעת בית המשפט נמסרה במהלך הדיון ולצדדים לא היתה שהות לבחון אותה" אינה מקובלת עליי. המבקשת היתה מיוצגת במהלך הדיון על ידי עורכי דין מיומנים ובעלי ניסיון, וחזקה עליהם כי הם שקלו היטב את הצעת בית המשפט בטרם קיבלו אותה. בשולי הדברים אציין כי הדיון במסגרת קדם הערעור נערך ביום 1.11.2009 ואילו פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 4.11.2009, כך שניתן היה לטעון את טענת חוסר הסמכות אותה מעלה כעת המבקשת במסגרת פרק זמן זה ולא לחכות עד שבית המשפט ייתן את פסק דינו, וזאת בשל הבעייתיות שעולה כתוצאה מדרך פעולה זו [ראו והשוו: רע"א 7037/09 אריקרן בע"מ נ' עו"ד יעקב כהן (לא פורסם, 5.1.2010); בע"מ 8124/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 14.1.2010)].

9.

בשולי הדברים יוער, כי לאחר ששמע את טענות באי כוח הצדדים, התחשב בית המשפט המחוזי בטענותיה של המבקשת והחליט להעניק לה ארכה בת שלושה חודשים לביצוע פסק הדין. החלטה זו שביסוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא מסוג ההחלטות המסורות לשיקול דעתו של בית המשפט והוא קיבלה לאחר שהתחשב במכלול הנתונים והשיקולים שעולים מנסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי התחשב, בין היתר, בטענות הצדדים שנשמעו לפניו, בעדותו של מנהל המבקשת, בנזק שייגרם למשיב באם תינתן הארכה המבוקשת ובנזק שיגרם למבקשת באם זו לא תינתן כמבוקש. החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי ואיני מוצא מקום להתערב בשיקול דעתו.

10.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.