רע"א 9594/17 ראשד בטאח נ. ראיד חלף

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 30.11.2017 במסגרתה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה לרשם המקרקעין שלא להשלים עסקה ברישום, ולמצער, לרשום הערה על קיום ההליך.

1.

ככל שעלה בידי להבין מהבקשה ולדלות מהחומר שבפני, הרי שבשנת 2009 נערך הסכם מכר מקרקעין בין המבקש לבין המשיבים לפיו מכר המבקש חלק מחלקה שבבעלותו למשיבים (להלן: ההסכם או הסכם המכר ) . בד בבד עם חתימת הסכם המכר, חתם המבקש על ייפוי כוח לטובת המשיבים, העסקה דווחה לרשויות המס, ונרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבים. לטענת המבקש, לא בהסכם מכר מדובר, אלא בהסכם להבטחת חוב של 250,000 ₪, והמקרקעין אך שימשו כבטוחה לתשלום החוב. נוכח מטרתו האמתית של ההסכם, פנה המבקש לבית משפט קמא בתובענה למתן פסק דין הצהרתי על בטלות ההסכם, ייפוי הכוח והערת האזהרה שנרשמה מכוחו. בד בבד, עתר המבקש בבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיבים להעביר על שמם את המקרקעין.

מהבקשה עולה כי בין הצדדים כבר התנהל הליך אחר, שהסתיים בפסק דין לזכות המשיבים. בהקשר זה אציין כי התקשיתי להבין את הבקשה, אך ככל הנראה המבקש טוען כי פסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין לגבי ההסכם מושא דיוננו.

2.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, בקבעו כי סיכויי התביעה קלושים. זאת, בין היתר, נוכח עדותו של עורך הדין שערך את ההסכם ממנה עולה כי מדובר בהסכם מכר לכל דבר ועניין; לאור שטר המכר שנחתם בד בבד עם חתימת ההסכם; נוכח העובדה שבכתב הגנתו של המבקש בתביעה האחרת, שהסתיימה בפסק דין, לא נטען כי ההסכם דנן מהווה בטוחה לתשלום חוב; לאור רישום הערת אזהרה על ידי המשיבים מכוח ההסכם; והדיווח לרשויות המס וטופס המש"ח עליו חתם המבקש לשם כך.

3.

על החלטת בית משפט קמא נסבה הבקשה הבלתי-בהירה שבפני, ממנה עולה כי המבקש אף מאשר כי המשיבים מחזיקים במקרקעין מזה שנים רבות ונטעו זה מכבר עצים בשטח, מה שמחליש עוד יותר את טיעונו של המבקש.

4.

ככלל, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים (ראו, לדוגמה, רע"א 3851/11 נדב נ' לוי

(7.6.2011)). לא מצאתי כי יש לסטות מכלל זה במקרה דנן

נוכח סיכויי התביעה הנמוכים (המבקש אף לא הסביר את פשר השיהוי של כתשע שנים בפנייתו לבית המשפט), ונוכח ניסוחה הבלתי ברור של הבקשה.

5.

עם זאת, ועל אף סיכויי התביעה הנמוכים, ייתכן שראוי היה להורות על איסור דיספוזיציה במקרקעין עד לתום ההליך בבית המשפט, או על רישום הערת אזהרה על עצם קיומו של ההליך. זאת, נוכח מאזן הנוחות בין הצדדים, באשר לא נטען על ידי המשיבים כי בדעתם למכור את המקרקעין בזמן הקרוב.

למרות זאת, ובהתחשב בכך שהמערער אף לא טען כי השיב את סכום ההלוואה בסך 250,000 ש"ח, הרי שגם לגרסתו-שלו המשיבים זכאים להעביר את הבעלות במקרקעין על שמם. לכן, לא מצאתי בסופו של יום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.