פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
9655/11
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשות:
1. רבקה ביטון
2. ענת ביטון
נ ג ד
המשיבים:
1. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות
בע"מ
2. אבי נימצוביץ עו"ד בתפקידו ככונס נכסים
הוגש הליך
החלטה
האם ההליך שבכותרת הוגש במועד, או שמא באיחור? זו השאלה המונחת לפניי.
בקשת רשות הערעור שבכותרת הוגשה ביום 27.12.2011, והיא נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.11.2011 שבה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על פינוין של המבקשות מדירה. בבקשת רשות הערעור נטען כי לא נדרשת הארכת מועד להגשת ההליך, שכן החלטת בית המשפט המחוזי נתנה בהיעדר הצדדים ו"הומצאה למבקשות מספר ימים מאוחר יותר". עוד צוין שם כי המבקשות הגישו – עוד ביום 12.12.2011 – ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (ע"א 9200/11), אלא שערעור זה נמחק לבקשת המבקשות לאחר שכבוד השופט גרוניס הבהיר כי מדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות.
בעמוד הראשון של בקשת רשות הערעור הוסף על-ידי בא-כוח המבקשות כיתוב בכתב-יד, שלפיו ההחלטה מיום 21.11.2011 התקבלה אצלו בתאריך 28.11.2011. יצויין כי ליד רישום זה מתנוססת חתימה וחותמת של בא-כוח המבקשות. על יסוד הצהרה זו התקבל ההליך (שהוגש כאמור ביום 27.12.2011) לרישום (שהרי אם מועד ההמצאה הוא 28.11.2011, אזי המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 28.12.2011).
במסגרת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה בעניין העירבון, והמשיבות בתגובתן טענו, בין היתר, כי ההליך הוגש באיחור. טעם הדבר הוא שעל-פי הרישום בתיק הממוחשב בבית המשפט קמא, החלטת בית המשפט המחוזי הומצאה לבא-כוח המשיב עוד ביום 23.11.2011. לתגובה צורף פלט מחשב שלפיו ההחלטה שוגרה בפקסימיליה לבא-כוח המבקשות בתאריך 23.11.2011 בשעה 18:19 (יצוין כי לפי הוראת תקנה 497א(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בנסיבות כאלה רואים את יום המחרת כיום ההמצאה, ובענייננו – יום 24.11.2011).
אפשרתי לבא-כוח המבקשות להגיש תגובה לעניין זה. אומר מיד, כי במקום שבו מדובר על המצאה בפקסימיליה מבית המשפט, ולא קיימת תרשומת לגבי הודעה טלפונית, אזי אם עורך-הדין מגיש תצהיר שלפיו לא קיבל לידיו את כתב בי-הדין בפקסימיליה, לא משתכללת ההמצאה. אולם בענייננו, התצהיר שהוגש מטעם בא-כוח המבקשות מוּקשה ומעורר תמיהה. ראשית, בא-כוח המבקשות טוען כי אין זה סביר שהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.11.2011 הומצאה לידיו ביום 23.11.2011, זאת לאור משך הזמן הצפוי להגעת דואר רשום. אולם אין צורך להיזקק לטענה זו, שהרי היום קבועה בדין אפשרות להמצאת החלטות של בית המשפט גם באמצעות הפקסימיליה, ועל-פי רישומי בית המשפט המחוזי כך לכאורה נעשה בענייננו. בא-כוח המבקשות כלל אינו מתייחס לעניין זה וממילא לא שלל את תקפות ההמצאה.
זאת ועוד, בתצהיר נכתב: "לא זכור לי מתי הגיעה ההחלטה אל משרדי ולא רשום אצלי...". מן התצהיר עולה כי בא-כוח המבקשות נקב בתאריך 28.11.2011 כמועד ההמצאה על-יסוד "הנחה סבירה" באשר לתקופה הנדרשת להגעת דואר רשום. אין צורך לומר כי עורך-דין נדרש לקיים רישום מסודר של מועדי המצאת החלטות לידיו, אך מעבר לכך, וכאן עיקר, עורך דין אינו רשאי להגיש הליך לבית המשפט ולציין תאריך המצאה מדויק וספציפי, כשהוא עצמו אינו יודע אם אמנם זהו תאריך ההמצאה הנכון ומסתמך על "הנחות סבירות" לדעתו.
בא-כוח המבקשות מוסיף ומציין כי בהגשת בקשת רשות הערעור, הוא למעשה יישם את קביעתו של כבוד השופט גרוניס מיום 23.12.2011 בעניין הסבת הערעור לבקשת רשות ערעור. לדבריו, בקשת רשות הערעור "נפתחה על פי החלטת בית המשפט העליון מתאריך 23.12.2011". אולם גם בכך לא דק בא-כוח המבקשות פורתא: בהחלטתו של כבוד השופט גרוניס נקבע כי "המבקשות יכולות לנקוט מהלכים שונים על מנת לתקן את הטעות בכל הנוגע למסלול התקיפה הנכון של ההחלטה מיום 21.11.11. כך למשל ניתן לבקש להסב את הערעור לבקשת רשות ערעור" [ההדגשה הוספה – ג' ש']. בא-כוח המבקשות בחר שלא להגיש בקשה להסבת הליך הערעור, אלא ביקש למחקוֹ והגיש הליך חדש של בקשת רשות ערעור. בא-כוח המבקשות היה רשאי לעשות כן, אך זאת תוך עמידה במועדים הקבועים בדין או לחלופין הגשת בקשת להארכת מועד.
לאור האמור, ומשלא נשללה תקפות ההמצאה בפקסימיליה, אני קובע כי יש לראות בתאריך 24.11.2011 את מועד ההמצאה, ומשמעות הדבר היא שההליך הוגש באיחור. בנסיבות העניין, ובשים לב למהות ההליך ולהחלטת כבוד השופט גרוניס מיום 23.12.2011, אני מאפשר למבקשות, לפנים משורת הדין, להגיש, תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו, בקשה להארכת מועד בצירוף תצהיר עדכני.
החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ב בטבת תשע"ב (17.1.2012).
גיא שני
ר ש ם