פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
9655/11 - ב'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשות:
1. רבקה ביטון
2. ענת ביטון
נ ג ד
המשיבים:
1. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות
בע"מ
2. אבי נימצוביץ עו"ד בתפקידו ככונס נכסים
בקשה להארכת מועד
ובקשה למתן ערובה אחרת
החלטה
1.
מונחות לפניי שתי בקשות: האחת , בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור שבכותרת, זאת לאחר שבהחלטתי מיום 17.1.2012 קבעתי כי ההליך הוגש באיחור. השנייה , בקשה להמרת העירבון בערובה אחרת.
הבקשה להארכת מועד
2.
אפתח ואציין כי ככל הנראה נפלה טעות אצל המבקשות, שסברו כי בהחלטתי מיום 25.1.2012 ניתנה להן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור, ועל סמך זה הגישו (ביום 31.1.2012) למעשה נוסח מתוקן של בקשת רשות ערעור. מובהר אפוא, כי ההחלטה מיום 25.1.2012 התייחסה רק לבקשת המשיבים להארכת מועד להגשת תגובתם לבקשה להארכת מועד, זאת משום שבאותה עת טרם הומצאה להם הבקשה גופה. רק עתה, כשהתגובות לפניי, יש בידי ליתן החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
3.
כאמור, בהחלטתי מיום 17.1.2012 קבעתי כי ההליך שבכותרת – בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 21.11.2011 – הוגש באיחור. אין צורך לחזור על הרקע ועל הנימוקים שעמדו ביסוד מסקנתי האמורה. בהחלטה מיום 17.1.2012 אפשרתי למבקשות, לפנים משורת הדין, להגיש בקשה להארכת מועד – וכך עשו. לאחר עיון בבקשה ובתגובות החלטתי להיעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות. בדרכי למסקנה זו נתתי דעתי לעובדה שמדובר באיחור קצר (3 ימים), למהות העניין שעל הפרק (צו זמני למניעת פינוי מדירה), וכן לעובדה שעוד לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגש הליך של ערעור בזכות – שנמחק בשל שמדובר ב"החלטה אחרת" (ואני מפנה לאמור בהחלטתו של כבוד השופט גרוניס מיום 23.12.2011 בע"א 9200/11).
ודוק: אינני מתעלם מטענותיהם של המשיבים לגבי התנהלות המבקשות (לרבות אי-המצאת ע"א 9200/11 לידיהן), וכמובן אינני מתעלם מן האמור בהחלטתי מיום 17.1.2012. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לאור האמור לעיל ובשים לב גם למעמדם של הצדדים, סבורני כי האיזון הראוי הוא לא לחסום את דרכן של המבקשות לבית משפט זה, אלא לאפשר את הארכת המועד בכפוף לכך שהמבקשות תשלמנה למשיבים שכר טרחת עורך-דין בגין ההתדיינות לפניי – סכום של 2,000 ₪ למשיב 3, וסכום של 1,000 ₪ למשיבים 1 ו- 2. על המבקשות להגיש אישור בדבר תשלום שכר-הטרחה תוך 7 ימים,
ובכפוף לכך יימשך הטיפול בהליך . מובהר בזאת כי בהיעדר הגשת אישור כאמור יובא התיק לפניי לשם מחיקתו.
הבקשה להמרת העירבון
4.
המבקשות טוענות כי ניתן להמיר את העירבון במקרה זה בערובה אחרת. לטענתן, קיים הפרש בין החוב הנטען למשיבים לבין שווי הדירה המשועבדת לבנק לפי הערכת שמאי, ועל כן, כך אליבא דהמבקשות, אפשר לראות ביתרה משום ערובה לפירעון הוצאות שתפסקנה בהליך שבכותרת, אם תפסקנה. אולם, ברור לגמרי שהבטוחה המוצעת על-ידי המבקשות אינה שוות ערך לעירבון במזומן או בערבות בנקאית, מבחינת הוודאות, הזמינות והקלות במימושה בעת הצורך, ובעניין זה מקובלות עליי טענות המשיבים, לרבות באשר לעובדה שהמבקשות עצמן מנהלות הליכים השומטים את הקרקע מתחת לוודאות הבטוחה המוצעת ולזמינותה.
מעבר לכך אציין כי מוכן אני להניח שמצבן הכלכלי של המבקשות אינו מן המשופרים, עם זאת התשתית שהציגו המבקשות לעניין זה אינה מלאה. הדברים אמורים גם באשר לאפשרות להסתייע בסביבה הקרובה - המבקשות הסתפקו בהקשר זה בטענה כללית לגבי היעדר קרובים היכולים לסייע, אך כפי שנקבע לא פעם, בכך לא סגי עת שבעל-דין מבקש לחשֹוף את יריבו לסיכון כי יתקשה בגביית הוצאות, ככל שתפסקנה (ראו בש"א 6411/11 שני נ' עו"ד חבר, נאמן לנכסי החייב (טרם פורסם, 3.10.2011); בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.12.2009)). הדברים מקבלים משנה תוקף משהתברר כי המבקשות לא שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתן בבית המשפט קמא.
בנסיבות האמורות, ועל אף שהמבקשות עתרו רק להמרת העירבון בערובה אחרת – סעד שאין לו הצדקה במקרה זה – ובהביאי בחשבון את מעמדם היחסי של הצדדים ואת מהות ההליך, אני קובע כי המבקשות יידרשו להפקיד עירבון בסך של 4,000 ₪, וזאת תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.
תשומת לב המזכירות הן לאמור בסעיף 3 הן לאמור בסעיף 4 להחלטה זו.
המזכירות תתייק החלטה זו, וכן את ההחלטה מיום 17.1.2012, בתיק השופט.
ניתנה היום, ט"ו בשבט תשע"ב (8.2.2012).
גיא שני
ר ש ם