רע"א 9683/04 ליאורה ירדני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.בפני בקשה לביטול העירבון שנקבע להפקדה בסך 25,000 ₪ ולחילופין, בקשה להפחיתו.

2.לדברי המבקשות, שיעור העירבון שנקבע גבוה מאד ואיננו מביא בחשבון כי עסקינן בהליך הנוגע לבקשה לאישור תובענה ייצוגית המתעכב בבית המשפט כבר למעלה משבע שנים, ושהאינטרס בבירורה המהיר של בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה איננו אינטרס אישי של המבקשות אלא אינטרס קבוצתי של מאות אלפי אנשים שהם חברי הקבוצות המיוצגות. בנוסף, קיים סיכוי רב שבקשתן למתן רשות ערעור תתקבל. המשיב מס' 2 בת.א 1135/97 מתנגד לבקשה. לטענתו, הטעמים למתן פטור מחובת הפקדת עירבון נעדרים מבקשתן של המבקשות. כבר נקבע כי הכללים הנוגעים לגבי חובת הפקדת עירבון אינם משתנים כאשר ההליך עניינו בבקשה לאישור תביעה ייצוגית להבדיל מהליכים אחרים. כמו כן, במקרה שכיסו של המבקש אכן אינו מאפשר את הפקדת העירבון, מקור מימון אפשרי נוסף הוא כיסיהם של שאר חברי הקבוצה בשמם הוגשה הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. זאת ועוד, הטענה בדבר העדר אפשרות לשאת בתשלום העירבון נטענה בעלמא. המבקשות אינן מבהירות מהו מצבן הכלכלי, מהם האמצעים העומדים לרשותם לגיוס התשלום הנדרש, אלו ניסיונות עשו כדי לגייס את הסכום ועוד. מעבר לכך הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לבסוף, סיכוי בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים. המשיבה מס' 1 בת.א 1135/97 מתנגדת אף היא לבקשה ומצטרפת לנימוקיו של בנק לאומי. עוד מבקשת היא להוסיף כי המבקשות עצמן ומשיב מס' 5 תרמו לא במעט "לעיכוב" כביכול בתיק ולהתמשכות הדיונים. יתר על כן, אחד התנאים לאישור תביעה כתביעה ייצוגית הוא יכולתו של המבקש לממן את ההליכים בתיק. הכסות הייצוגית שהמבקשות מנסות לעטות על עצמן לא רק שאיננה מהווה הצדקה לביטול העירבון או להפחתתו אלא שיש בה כדי לחזק את ההצדקה להטלת עירבון. המבקשות אינן טוענות לחסרון כיס. זאת ועוד, לבקשת רשות הערעור אין סיכוי הצלחה, בין היתר מכוון שיש למחוק אותה על הסף בשל איחור בהגשתה. המשיב מס' 2 בת.א 1146/97 ביקש להפנות את תשומת לב בית המשפט לכך שהמבקשת, נחקרה בבית המשפט קמא בשאלה האם תוכל לעמוד בהוצאות שיטיל עליה בית המשפט, אם תדחה בקשתה להכרת התובענה כתובענה ייצוגית. תשובתה הייתה "כן אני עובדת, בעלי עובד, יש לי נכס, אני לוקחת על עצמי את הסיכון".

3.לאחר עיון בבקשה, בתגובות המשיבים ובבקשת רשות הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אין חולק באשר לתכליותיה של התובענה הייצוגית והיתרונות הדיוניים והמהותיים הטמונים בה. יחד עם זאת, יש לזכור כי אין בחשיבות זו בכדי לאיין את זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הנתבעים. מכאן שעצם העובדה כי המדובר בתובענה ייצוגית אינה יכולה לשמש טעם בלעדי לפטור מחובת הפקדת הערבון. על המבקשות היה להראות מדוע אין ביכולתן לשאת בהפקדת הערבון או לגייסו. דבר זה לא נעשה. לבקשה לא צורף תצהיר ומתגובת המשיבים עולה כי יש ראיה אפילו לטענה לפיה המבקשות עצמן העידו כי לא יהיה להם קושי לעמוד בהוצאות נגדן כי יפסקו, בשל ניהול ההליך. במצב דברים זה מקובלת עלי עמדת המשיבים לפיה אין מקום לפטור מערבון בתיק זה. ממילא איני נדרש לסיכויי ההליך עצמו, הגם שאוסיף כי לא התרשמתי כי סיכוייו הם טובים, שעה שהמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים לעניין עיכוב ההליכים בתיק והכל במסגרת ההליך שבפני. למבקשות טענות רבות כנגד התנהלות בנק לאומי בתיק זה וחוסר תום הלב בבקשה לעיכוב ההליכים. טענות אלו עומדות ביסוד בקשת רשות הערעור עצמה ולא אוכל להכריע בהן במסגרת זו. בשים לב לנתון זה שעניינו סיכויי ההליך, לא מצאתי גם מקום להפחית את הערבון שנקבע. המדובר בסכום מקובל בהקשר זה בייחוד בשים לב למספר הצדדים בהליך בבית המשפט קמא ובבית משפט זה. התוצאה היא כי הערבון שנקבע יופקד תוך 15 יום מעת ההמצאה שאם לא כן ידחה ההליך כולו בלא התראה נוספת.