רע"א 9714/08 יורו טרייד השקעות ופיננסים בע"מ נ. גרשון כהן שחר

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופט נ' ישעיה), לפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר מימוש משכנתה על דירת מגורים.

2.

ביום 26.8.03 כרתו המשיבים 1 ו-2 (להלן - המשיבים ) הסכם לרכישת דירת מגורים מן המשיבים 3 ו-4 (להלן - המוכרים ). במועד עריכת ההסכם רבצה על הדירה משכנתה לטובת המבקשת, שהייתה באותה עת מוסד בנקאי. המשיבים היו מודעים לקיומה של המשכנתה ובהסכם המכר נקבעו הסדרים לסילוקה. לטענת המשיבים, התמורה עבור הדירה הועברה למוכרים ואף נרשמה הערת אזהרה על הנכס לטובת המשיבים. בחלוף זמן מה, גילו המשיבים כי זכות הבעלות בדירה לא נרשמה על שמם וכי החוב המובטח במשכנתה לא סולק. כן נודע למשיבים כי המבקשת החלה בהליכי מימוש המשכנתה בהוצאה לפועל, במסגרתם מונה כונס נכסים לדירה. על רקע זה, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תובענה לאכיפת הסכם מכר הדירה נגד המוכרים ולמניעת מימוש המשכנתה על-ידי המבקשת. ביום 14.9.08 הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשך הליכי מימוש המשכנתה עד להכרעה בתובענה. ביום 23.10.08 נענה בית המשפט המחוזי לבקשה. יצוין, כי ביום 13.11.08 הורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב הליכי מימוש המשכנתה המתנהלים בפניו. בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. יוער, כי המוכרים לא הגישו תגובה לבקשת רשות הערעור.

3.

דין הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להתקבל. בית המשפט המחוזי נתן את החלטתו בהתבסס על ההנחה כי הדירה עליה רובץ השעבוד משמשת למגורי המשיבים. מתברר, כי הדירה אינה משמשת בעת הזו למגורי המשיבים אלא מיועדת למגורי בנם. נתון זה הינו בעל משמעות בהחלטה על מתן סעד זמני. ככלל, במקרים בהם מימוש המשכנתה אינו מוביל לפינוי אדם מדירתו, נקבע כי הנזק שייגרם לפרט כתוצאה ממימוש הדירה הוא בר-פיצוי כספי (ראו, למשל, רע"א 3880/06 בירס נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, 14.5.2006); ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (טרם פורסם, 29.5.2006)). לצד זאת, יש לתת משקל לאינטרס של המבקשת, שהינה בעלת זכות קניינית, לגבות את חובה, כמו גם לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהעיכוב בגבייה. לפיכך, איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה במקרה דנא לטובת המשיבים. לאור זאת, נדרשת טענה חזקה לגבי הזכות לכאורה שיש למשיבים ביחס למבקשת (ראו, למשל, רע"א 10066/04 נ.ר. ספאטנק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ , פ"ד נט(4) 700 (2005)). לא מצאתי כי במקרה דנא מתקיים תנאי זה. מעיון בכתבי הטענות שצורפו לבקשה עולה כי בין הצדדים אין מחלוקת על כך שהמשכנתה לטובת המבקשת נרשמה מספר שנים עובר למועד בו נכרת הסכם המכר בין המוכרים למשיבים. כמו כן, אין חולק כי המשיבים ידעו על קיומה של המשכנתה. המשיבים עצמם אינם מעלים כל טענה נגד תוקפה של המשכנתה הרובצת על הדירה. טענותיהם, כפי שעולה גם בתגובתם לבקשת רשות הערעור, עוסקות בהתנהלות המבקשת במסגרת הליכי המימוש. על פני הדברים, בטענות אלה אין די כדי להתגבר על הזכות הקניינית הרשומה לטובת המבקשת על הנכס. בנסיבות אלה, נדמה כי סיכויי התובענה, ככל שמדובר בסעד המבוקש כלפי המבקשת, אינם גבוהים באופן המצדיק מתן סעד זמני. זאת, אף מבלי להידרש לתוכן ההסכם בין המוכרים למשיבים, כפי שהציגה אותו המבקשת.

4.

משכך, מתקבל ערעורה של המבקשת, צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי מבוטל והבקשה לסעד זמני נדחית. אין בדחייתה של הבקשה לסעד זמני ובקבלתו של הערעור דנא משום הבעת עמדה לגבי טענות שהעלו המשיבים לגבי הליכי ההוצאה לפועל ואשר מקומן שם. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.