רע"א 9736/10נילי ששון נ. כונס הנכסים הרשמי ירושלים

בהמשך להחלטתי מיום 15.2.2011, שבה קבעתי כי במקרה זה לא עומדת למבקשת זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.11.2010, מונחת לפניי עתה השאלה אם יש מקום להאריך למבקשת את המועד להגשת בקשת רשות ערעור . המשיב 1 הודיע כי אינו מתנגד להארכת המועד, והמשיב 3 הותיר את העניין לשיקול-דעת בית המשפט. המשיב 2 מצדו מתנגד להארכת המועד.

כאמור, בהחלטתי מיום 15.2.2011 קבעתי כי כיוון שההליך נסב על החלטה בבקשה לעיון חוזר, לא ניתן להשיג על ההחלטה באמצעות ערעור בזכות – כפי שהגישה המבקשת – אלא רק באמצעות בקשת רשות ערעור. עם זאת, המבקשת הגישה את ההליך השגוי (ערעור בזכות) במועד הקבוע בדין להגשת ההליך הנכון (בקשת רשות ערעור). בהתחשב בכך, ולאור כלל הנסיבות ומהות ההליך, לא מצאתי לנכון לחסום על-הסף את דרכה של המבקשת לבית משפט זה. לפיכך, סבורני כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 28.11.2010 (ועליה בלבד), אולם בירור ההליך יותנה במילוי שני תנאים:

הראשון , תשלום הוצאות למשיב 2 בסך של 500 ₪.

השני , הפקדת עירבון בסך של 3,000 ₪.

לעניין החיוב בהוצאות אציין כי ההלכה בעניין הדרך הנכונה להשיג על החלטה בבקשה לעיון חוזר היא הלכה מושרשת (ראו האסמכתאות בהחלטתי מיום 15.2.2011), וגרירת הצד שכנגד להתדיינות בעניין זה – כמו-גם בבקשה להארכת מועד שנדרשה בשל הסיווג המוטעה – מצדיקה פסיקת הוצאות. עם זאת, בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את כלל הנסיבות לרבות מצבה הכלכלי של המבקשת ומעמדם היחסי של הצדדים.

אשר לעירבון. המבקשת הגישה בקשה לפטור מהפקדת עירבון. המבקשת מיוצגת על-ידי הלשכה לסיוע משפטי ומצויה בהליך של פשיטת הרגל. בהתחשב בנתונים אלה ולאחר עיון בחומר שלפניי, הנחתי היא כי מצבה הכלכלי אינו מן המשופרים (יצוין כי בעלה של המבקשת עובד ומשתכר אך גם נגדו ניתן צו כינוס). אלא שבמקרה זה אין מקום לפטור מלא מהפקדת עירבון. לעניין זה אציין כי הבקשה אינה נתמכת במלוא התיעוד הרלבנטי (כגון הסכם השכירות, כשמנגד עומדות טענות המשיבים לעניין גובה דמי השכירות), וטענת המבקשת שלפיה אין באפשרותה להסתייע בסביבתה הקרובה לא נתמכה במסמך כלשהו (ראו בש"א 9998/09 ונדר נ'

בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.12.2009)). כמו-כן, יש להזכיר כי בקשת רשות הערעור נסבה כאמור על ההחלטה מיום 28.11.2010, שבה נדחתה בקשה לעיון חוזר. המשיב 2 טוען כי

למעשה בקשת רשות הערעור נסבה על ההחלטה המקורית של בית המשפט המחוזי (מיום 9.10.2010), וכי הכוונת ההליך הערעורי להחלטה מיום 28.11.2010 לא נועדה אלא כדי להתגבר על חלוף המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית. הגם שלא מצאתי בטענה זו, בנסיבות המקרה, משום עילה לחסימת ההליך על-הסף, הרי שטענה זו בהחלט מעמידה משוכה משפטית נוספת לפני המבקשת. במצב דברים זה ולאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים יהא לקבוע עירבון בסכום נמוך של 3,000 ₪.

אם כן: תשלום הוצאות למשיב 2 בסך של 500 ₪, והפקדת עירבון בסך של 3,000 ₪, הכול תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, יהוו תנאי לבירור ההליך. בשלב זה, ולמען היעילות, המזכירות תסב את ההליך לבקשת רשות ערעור, ותעקוב אחר הפקדת עירבון וכן הגשת אישור על תשלום ההוצאות תוך 21 ימים. אם יופקד העירבון ויוגש האישור, יטופל הליך בקשת רשות הערעור כסדרו. אם לאו – יובא התיק לפניי לשם מחיקתו או דחייתו, ללא הודעה נוספת.

החלטה זו, וכן ההחלטה מיום 15.2.2011, יתויקו בתיק השופט.