פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9812/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. בראל אל-אור פתוח טכנולוגיות בע"מ
2. יצחק בראל
3. ענת ורון
נ ג ד
המשיבים:
1. מרקמי על ציפויים בע"מ
2. סופר יחזקאל
3. בן צור יחזקאל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 23.10.06
בתיק ע"א 3906/04
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 23.10.06 בתיק ע"א 3906/04, בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט מור) מיום 21.10.04 בתיקים ת"א 83518/97 ו - ת"א 107711/00.
ב.
בשנת 1993 רכש המבקש 2 (להלן בראל ) את הזכויות הבלעדיות למכור ולשווק בישראל חומרי איטום וציפוי של חברת ספריי קריט ארה"ב. לשם כך הקים בראל את חברת בראל אל-אור פיתוח טכנולוגיות בע"מ (המבקשת 1, להלן חברת בראל ). בשנת 1994 התקשר בראל עם המשיבים 3-2 בהסכם לשיתוף פעולה בייבוא ושיווק המוצרים, ולצורך כך הוקמה - בסופו של יום - חברת מרקמי על ציפויים בע"מ (המשיבה 1, להלן מרקמי על ). לאורך השנים התחלפו חלק מהנפשות הפועלות, התעוררו קשיים שונים בניהול החברה, ואף נכרת הסכם לפירוקה. ביום 2.1.97 נכרת הסכם נוסף לפירוק החברה, שעיקרו הקביעה שבראל ימשיך לפעול במסגרת חברת ספריי קריט (ששמה שונה בהמשך לחברת בראל), ושהמשיבים 3-2 ימשיכו לפעול במסגרת מרקמי על. במסגרת ההסכם שוחררו הצדדים ממחויבויותיהם במסגרת החברה האחרת, נקבעו תנאים שונים ביחס להמשך מערכת היחסים ונקבע כי "הצדדים מבהירים בזה כי עם כריתת הסכם זה אין להם על טענה ו/או תביעה איש כנגד רעהו".
ג.
עוד באותה שנה (22.9.97) הגיש בראל תביעה נגד המשיבים בגין הפרת ההסכם השלישי ועילות נוספות. בהמשך הגישו המשיבים תביעה מטעמם. ביום 21.10.04, לאחר שמונה מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, התקבלה תביעת בראל באופן חלקי; נקבע כי 4 סכומים שמשכו המשיבים מחשבונות חברת ספריי קריט נמשכו שלא כדין. בית המשפט דחה את טענת המשיבים לפיה המ דובר בהשבת סכומים שניתנו כהלוואה לחברה, וקיבל את טענת בראל לפיה המ דובר
היה בהשקעה הונית. כל שאר התביעות, משני הצדדים, נדחו (למעט עניין פעוט שבראל הודה בו), והמשיבים חויבו לשלם 128,660 ש"ח. ואולם, ביום 23.10.06 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים - שבפועל עסק בסוגיית ארבעת התשלומים בלבד, ואימץ את הגרסה לפיה הכספים הועברו לחברת ספריי קריט כהלוואת בעלים, ובדין נמשכו ממנה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.
ד.
בבקשה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש בטענת המבקשים לפיה הועברו סכומים לחברת ספריי קריט כהשקעה ולא כהלוואה משום הרחבת חזית. עוד נטען ששגה בית המשפט בקביעתו שמ דובר
בהלוואה ולא בהשקעת הון. לבסוף נטען, כי תוצאת פסק הדין אינה עולה בקנה אחד עם הצעות פשרה שהציע הרכב השופטים לראשונה בקדם המשפט ובשניה במהלך הדיון.
ה.
(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעל חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר) - אין המקרה שבפנינו בא בכללם. הבקשה כולה מופנית כנגד הקביעה העובדתית שהסכומים שהעבירו המשיבים לחברת ספריי קריט היו בחינת הלוואה. המ דובר אפוא בבקשה לדון ולהכריע מחדש "במסכת עובדתית שהוכרעה בבית המשפט קמא. בכגון דא תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ערעורי שני" (רע"א 6594/06 רחל אשכנזי נ' יותם שר (טרם פורסם)). "ביסוד המחלוקת בין הצדדים מצויה קביעה עובדתית שהוכרעה שלא כדעת המבקשים, וערעור שני לא נועד לבירור קביעה זאת בשלישית" (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם) - הנשיא ברק). באשר לטענה בדבר הרחבת חזית אציין, כי ברע"א 4793/06 גלמן נ' דגן (טרם פורסם) אכן הובאה הפסיקה שעניינה נושא זה, והקובעת כי כלפי טענה משפטית שבגדר מסגרתה של עילת התביעה והנובעת ממכלול החומר שהוגש, אין לנעול את הדלת (ע"א 9803/01 תחנת שירות רמת גן נ' סונול , פ"ד נח(3) 105, 117 (השופט לוי)). ואולם, במקרה דנן אין סוגיה זו מתעוררת, שכן בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים לגופן , וקביעתו כי הטענה שאין מ דובר בהלוואה יש בה משום הרחבת חזית נאמרה מעבר לצורך הקונקרטי.
(2) אומר מה באשר לטענת המבקשים כי בית המשפט המחוזי הציע הצעות פשרה ספציפיות, אך לא ניתן לכך ביטוי בפסק דינו. מן המפורסמות, שהצעות פשרה אינן "מחייבות" את בית המשפט, וההקשר הבולט בעניין זה הוא בשעה שמתבקשת פסילת שופט לאחר התבטאויות מצד בית המשפט במאמץ לפשרה. כפי שמציין המחבר ד"ר יגאל מרזל ( דיני פסלות שופט , 179) "... התבטאויות השופט במהלך נסיונות לקדם פשרה והצעת הפשרה עצמה אינן נחשבות לצורך הפסילה כהכרעה לגוף ההליך ואין בהן כשלעצמן להביא לפסילת השופט", למעט במקרים שבהם שיקפו ההצעות "עמדה סופית ונעולה של בית המשפט" (ראו בין השאר ע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758 - המשנה לנשיא אלון; ע"א 9234/02 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) - הנשיא ברק). בגזירה שווה לענייננו, אין בהצעות הפשרה - והרי כדברי הרמב"ם שמצטט השופט אלון בעניין מנוף סיגנל (עמ' 761) "וכל בית דין שעושים פשרה תמיד הרי זה משובח" (הלכות סנהדרין כ"ב, ד'), וגם "ויפה כוח פשרה מכוח הדין" (בבלי סנהדרין ה', ב') - כדי להשליך על עמדתו הסופית של בית המשפט. לא הרי הצעה ונסיון למשא ומתן בדרכי
שלום כהרי הכרעה של "ייקוב הדין" שעה שלא הושגה פשרה, ואין באחת כדי לכוף עצמה על רעותה באשר לתוצאה הסופית.
ו.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ד באדר תשס"ז (14.3.07).
ש
ו פ ט