פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
986/11
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשים:
1. עיזבון המנוחה עינת רייפמן -קרמר
ז"ל
2. אייל קרמר
נ ג ד
המשיבה:
א.סינייבר ושות' -מהנדסים בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 47075-08-10 שניתן ביום 6.1.2011 על ידי
כבוד סגן הנשיאה ג' גינת
בשם המבקשים:
עו"ד י' קווה
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה ג' גינת ) בע"א 47075-08-10 מיום 6.1.2011, בו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט י' דלוגין ) בת.א. 17515/08 מיום 9.6.2010, במסגרתו נדחתה תביעת המשיבה כנגד המבקשים בשל אי-התייצבות לדיון, ועל החלטתו של בית משפט השלום מיום 5.7.2010, במסגרתה נדחתה בקשה לביטול פסק הדין.
עובדות והליכים קודמים
1.
המשיבה הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי, לצו עשה ולדמי שימוש ראויים בגין רכב שנטען כי הוא בבעלותה והיה בשימוש המנוחה עינת רייפמן-קרמר ז"ל בחייה. התובענה הוגשה כנגד המבקש 1, עיזבונה של המנוחה, וכנגד המבקש 2, אייל קרמר שהיה נשוי למנוחה, ושעל פי הנטען החזיק ברכב גם לאחר פטירתה.
2.
ביום 2.6.2010 שחרר בית משפט השלום את באת כוחה של המשיבה מייצוג, וזאת לאחר שזו הודיעה כי נציג המשיבה יודע על הדיון הקבוע ליום 9.6.2010. ביום 7.6.2010 הוגשה בקשה דחופה על ידי המשיבה, לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 9.6.2010, ובה היא מבהירה כי היא אינה בקיאה בהליכים וזקוקה למינוי בא כוח חדש, וכן כי ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי המורה על הקפאת הליכים, לרבות בתיק הנוכחי. בהחלטת בית משפט השלום מאותו היום נקבע כי על נציג המשיבה להתייצב לדיון, עם האסמכתאות הנוגעות לעניין עיכוב ההליכים.
3.
במועד הדיון, ביום 9.6.2010, לא התייצב נציג המשיבה וניתן פסק דין בהיעדר התייצבות הדוחה את התובענה. ביום 5.7.2010 נדחתה בקשה לביטול פסק הדין שהוגשה על ידי בא כוחה החדש של המשיבה. בהחלטה זו ציין בית משפט השלום כי המשיבה לא טענה כי פעלה על מנת לברר האם ניתנה החלטה בבקשתה לדחות את מועד הדיון, לא תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר כנדרש ולמעשה החליטה על דעת עצמה שלא להתייצב לדיון על סמך ההנחה כי בקשתה לדחות את הדיון תתקבל.
4.
המשיבה ערערה על ההחלטה ועל פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על דחיית התביעה, ותחת זאת הורה על מחיקתה בהיעדר התייצבות, לפי תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), תוך שהוא מותיר על כנן את ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשים בפסק הדין ובהחלטת בית משפט השלום. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.
נימוקי הבקשה
5.
המבקשים טוענים כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר לא סילק את הערעור על הסף, הואיל ועל המשיבה היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור כפי שנהגה. המשיבים מסתמכים על כתב הערעור שהגישה המשיבה, ממנה עולה, כך לגישתם, כי הערעור הופנה אך כנגד ההחלטה הדוחה את בקשת המשיבה לביטול פסק הדין, וטוענים כי היות שעסקינן ב"החלטה אחרת" היה על המבקשים ליטול תחילה רשות לערער.
6.
עוד טוענים המבקשים כי צדק בית משפט השלום כאשר דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, בין היתר, מהטעם שלא נתמכה בתצהיר להוכחת העובדות הנטענות בה; מהטעם שהמשיבה לא הציגה נימוק של ממש מדוע לא התייצבה לדיון וכן מהטעם שהמשיבה לא התייחסה בבקשת הביטול לסיכויי הצלחת התביעה.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים, שכן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ועל כן, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה בהקשר למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)].
8.
אכן, בנסיבות העניין ולאור ההלכה המנחה היה ראוי כי תוגש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות, שכן החלטה זו היא "החלטה אחרת" [ראו למשל: ע"א 502/68 גולדנברג נ' ברש , פ"ד כב(2) 936, 941 (1968); רע"א 296/96 ירושלביט סוכנות לביטוח בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ , פ"ד מט(5) 876, 878 (1996)], שאינה "נבלעת" בפסק הדין לצורך הערעור, ומשכך אין לגביה זכות ערעור [ראו למשל: רע"א 2072/99 נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 25.7.99 )]. גם אם נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לכל היותר מדובר בטעות ביישום הדין על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה וככזו אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור הניתנת במשורה.
9.
בבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לגוף הערעור, לפיה לא היה מקום בנסיבות העניין לדחות את התביעה אלא ראוי היה להעדיף את החלופה של מחיקת התביעה, מעוגנת היטב בדין. הלכה מושרשת היא כי פסיקת הוצאות מהווה תרופה הולמת במקרים בהם אי ההתייצבות אינה נובעת מזלזול חמור ומופגן כלפי בית המשפט [ראו למשל: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על , פ"ד נה(5) 43, 48-46 (2001)]. משכך טוב עשה בית המשפט המחוזי משהשאיר את ההוצאות שנפסקו לחובת המשיבה בבקשה ובפסק הדין על כנן מחד , אך הורה על מחיקת תביעתה של המשיבה תחת דחייתה מאידך. זוהי תוצאה מידתית אשר מאזנת בין האינטרסים המתנגשים בנסיבות העניין באופן מיטבי.
10.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח באדר א' התשע"א (22.2.2011).
ש ו פ ט