רע"א 988/98 אבו ערר מחמד נ. המגן חברה לביטוח בע"מ

1.

המבקש הגיש תביעה כספית בבית משפט השלום בבאר-שבע לקבלת פיצוי בעבור טרקטור, שהיה בבעלותו, ולטענתו נגנב באיזור כיסופים הסמוך לרצועת עזה. בכתב התביעה נטען כי הטרקטור הושכר למשיבה 3, אשר השכירה אותו למשיבה 4. כל זאת, במטרה לבצע עבודות עפר, לשם הקמת מחנה צבאי, בעבור המשיבה 2, היא מדינת ישראל. עוד נטען שם, כי הטרקטור נגנב, לאחר תום אחד מימי העבודה,

בעת שחנה בסמוך

למגדל השמירה של צה"ל. התביעה הוגשה כנגד המשיבה 1 שביטחה את הטרקטור בפוליסה לביטוח ציוד מכני הנדסי וכנגד המשיבות 2-3. המשיבה 4 צורפה לדיון בהודעת צד שלישי.

2.

התביעה נדחתה בבית משפט השלום (כבוד השופטת ש. דברת) בשל טעם אחד ויחיד. נפסק שם כי יסוד מרכזי בעילתו של המבקש הוא אירוע הגניבה. דא עקא, שהמבקש לא הוכיח כלל יסוד זה. אומנם המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר על הגניבה, אך הוא בחר שלא להתייצב לחקירה נגדית בבית המשפט. ולפיכך הודיע בא כוחו על "משיכת" התצהיר. בית המשפט בחן אם הוכחה עובדת הגניבה באמצעות תצהיריהם של העדים האחרים. מסקנתו היתה, שכל שהוכח שם הוא שהטרקטור הוחנה במקום המיועד לכך ביום שישי, ולא נמצא שם בבוקרו של יום ראשון. אך לא הוכח שאכן מדובר בגניבה, משום שאיש לא העיד כי הטרקטור נגנב ולא הועבר למקום אחר על ידי המבקש או מי מטעמו. בקביעתו שעל המבקש מוטל הנטל להוכיח את עובדת הגניבה, לרבות היסוד השלילי שהנכס לא נלקח על ידי בעליו או ברשותו, הסתמך בית המשפט על ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מז(1) 837. לאור המסקנה שלא הוכחה עובדת הגניבה, ראה עצמו בית המשפט פטור מלהתייחס לשאר טענות הצדדים, ודחה את התביעה.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. בפסק דינו הוא אימץ את קביעת בית משפט קמא שלא הוכחה עובדת הגניבה, והוסיף שהמבקש אף לא הוכיח את בעלותו בטרקטור ואת גובה הנזק שנגרם לו.

4.

המבקש מעלה טענות רבות כנגד פסיקתן של שתי הערכאות קמא. ניתן לחלק את העיקריות שבהן לארבע קבוצות:

(א) טענות לעניין הוכחת הגניבה. לפי המבקש, המשיבות, למרות שהכחישו בתחילה את הגניבה, לא טענו כלל בכתבי טענותיהן כי ידו היתה במעל. המשיבה 1 אף העלתה טענה חלופית, לפיה הגניבה בוצעה על ידי "גורמים עוינים". לפיכך, לא היה מוטל עליו כל נטל להראות כי הוא לא היה מעורב בהעלמות הטרקטור, ודי היה בראיות שהובאו לפני בית המשפט בכדי להוכיח את עובדת הגניבה.

(ב) טענות לעניין הוכחת הבעלות בטרקטור. המבקש טוען כי בפני בית המשפט היו ראיות רבות מהן עולה כי הוא היה הבעלים של הטרקטור, וכי הכחשת הבעלות נזנחה לחלוטין על ידי המשיבה 1.

(ג) טענות שמטרתן להראות כי לאור הנספח לפוליסה, בו נקבע סכום קבוע של 386,000 ש"ח לתגמולי הביטוח, ולאור סעיף 56(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, לא היה כל צורך להוכיח את הנזק שנגרם בפועל עקב גנבת הטרקטור.

(ד) טענות לפיהן לא הוכיחה המשיבה 1 עובדות שעשויות להקנות לה פטור מתשלום דמי הביטוח.

5.

לפי הלכת חניון חיפה (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), רשות לערעור שני תינתן רק כאשר המקרה מעורר שאלות משמעותיות בעלות חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגות אל מעבר לעניין של הצדדים הספציפיים. העניין הנדון כאן הוכרע בבית משפט השלום רק על סמך הקביעה שלא הוכחה עובדת הגניבה. בית המשפט המחוזי אימץ מסקנה זו, ולפיכך ניתנו נימוקיו האחרים בבחינת "למעלה מן הצורך". גם לגופם, נימוקים נוספים אלה אינם מעוררים שאלה בעלת משמעות ציבורית או משפטית חשובה, ואין בהם בכדי להצדיק מתן רשות ערעור.

6.

נותרה אם כן סוגיית הוכחת הגניבה. בעניין זה

יישם בית המשפט את ההלכה הקיימת, והשאלות שמעורר המבקש נוגעות בעיקרן לדרך היישום בה נקט בית המשפט, ולקביעותיו העובדתיות. ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, קל וחומר שהיא אינה מעניקה רשות ערעור על-סמך טענות כנגד ממצאים כאלה. כמו כן, לא מצאתי, שהטענות בדבר אופן יישום ההלכה

ודרך הסקת המסקנות העובדתיות, הן בעלות חשיבות החורגת מעבר לעניינו הספציפי של המבקש.

לפיכך הבקשה נדחית.