רע"א 9890/08 יהודה גור נ. בנק המזרחי המאוחד בע''מ

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתיק בר"ע 510/08 מיום 6.10.2008. בגדר ההחלטה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בבאר שבע, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 14-99353-06-4 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ), שלא להסיר עיקול ברישום הקיים על רכבו של המבקש.

המבקש הינו נכה ברגליו, השרוי בחובות כבדים של למעלה משני מיליון ש"ח. תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1999. ראש ההוצאה לפועל הורה על איחוד תיקים אך בשל אי עמידת המבקש בצו התשלומים שנקבע בוטל האיחוד. בשנת 2006 ניתן צו איחוד תיקים מחדש ובו צו התשלומים על פיו נדרש המבקש לשלם כל חודש סך של 150 ש"ח.

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוטל עיקול על רכבו של המבקש והוא הגיש בקשה להסיר עיקול זה, לטענתו על מנת שיוכל למוכרו ולרכוש רכב חדש.

ביום 2.1.2008 ניתנה החלטה של ראש ההוצאה לפועל בבאר שבע ( א' גרבי ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש. זאת משנקבע כי אין צורך להסיר את העיקול בשלב זה, היות וככל שמעוניין המבקש במכירת רכבו עליו לאתר קונה, ואזי לפנות בבקשה מתאימה לראש ההוצאה לפועל לצורך הטלת עיקול על התמורה. נדחתה טענתו של המבקש כי בנסיבות אלו לא יוכל למצוא קונה. עוד נקבע כי על פי הודאת החייב יאלץ הוא למצער להוסיף לצורכי הרכישה עוד סכום של 1,500 ש"ח, אך לא נתן הסבר המניח את הדעת מהיכן יביא סכום זה, כאשר יש לזכור שעל פי צו התשלומים משלם הוא אך 150 ש"ח לחודש. וכן, כי המבקש לא הוכיח כי קיים צורך רפואי בהחלפת הרכב.

המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בר"ע 510/08), בעיקר בטענה כי ראש ההוצאה לפועל פירש באופן שגוי את הוראת סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ). ביום 6.10.2008 ניתנה החלטת בית המשפט

המחוזי (כבוד סגן הנשיא נ' הנדל ), בגדרה דחה את בקשתו. בית המשפט ניתח את תחולת סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל וקבע כי אף שיש לפרשו ככולל אף רכב של נכה, אין בכך כדי לסייע בידי המבקש. זאת משום שהסעיף אינו מאפשר לנכה לרכוש כל רכב שיחפוץ בו אלא בכפוף לצרכיו המיוחדים וערכו של הרכב. בנסיבות הענין, נקבע כי המבקש לא סיפק בבקשתו פרטים מלאים לגבי פרטי הרכב ועלותו המדוייקת, ואף לא בענין הצורך בהחלפתו ודרך המימון שלו. לפיכך, נקבע כי אין להיעתר לבקשה, אך יחד עם זאת נקבע, כי המבקש יהיה רשאי לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה מפורטת המתייחסת לנתונים אלו, במסגרתה יהיה רשאי אף להתייחס להיבטים העקרוניים של הענין.

מכאן הבקשה שבפניי. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לזכויותיו העקרוניות להחליף את רכבו הנפגעות לכאורה מהחלטות הערכאות הקודמות. זאת, בעוד שאין כל תועלת למשיבים מהותרת המצב על כנו, ואף להיפך, הרכב רק הולך ומאבד מערכו ככל שחולף הזמן ולעומת זאת החלפת הרכב תאפשר להם לעקל את הרכב החדש והיקר יותר. לשיטתו, אין הוא צריך להוכיח את הצורך הרפואי ברכב משזה נובע מנכותו, והחלפת הרכב לאחר תקופה מסוימת ברכב חדש הפטור ממס הינה על פי ההסדר הקיים. עוד נטען כי שגו הערכאות הקודמות עת התעלמו ממסמכים מסוימים שהגיש בענין זכותו להחליף את הרכב, וקבעו כי לא הוכיח צורך זה. כמו כן, טוען המבקש כי אין אפשרות מעשית למכור את הרכב כל עוד קיים עיקול עליו, באשר אף קונה לא יסכים להמתין להסרת העיקול. נוסף לאלו שוטח המבקש אף טענות לגבי התנהלותם של המשיבים השונים בהליכים אלו.

מנגד טוען בא כוח המשיב 1 כי בקשת רשות הערעור הינה מיותרת לאור החלטתו של בית המשפט

המחוזי כי המבקש רשאי להגיש בקשה מפורטת יותר לראש ההוצאה לפועל, וכי מכל מקום לאור חלוף הזמן ספק אם הבקשה והנתונים המצויים בה עודם רלוונטיים. עוד נטען כי אין בבקשה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. לגופו של ענין נטען כי מוצדקות היו החלטות ראש ההוצאה לפועל ו בית המשפט

המחוזי, היות ובקשתו אינה מפורטת ואינה מציינת כיצד בדעתו לממן את הפרש רכישת הרכב בהתחשב במצבו הכלכלי.

יוער, כי המבקש הגיש תגובה לתגובת המשיב 1 בה חזר הוא בעיקרון על טענותיו, וטען כנגד התנהלותם של המשיבים ככלל והמשיב 1 בפרט בהליכים דנן.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות, הן בפני ההוצאה לפועל והן בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה לרשות ערעור. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו, ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). ודוק, בענייננו לא קבע בית המשפט המחוזי כי אין המבקש זכאי להחלפת רכבו, אלא אך כי בקשתו אינה כוללת את הפרטים הנדרשים על מנת לתמוך בבקשה. ברי כי סוגיה זו אינה עולה כדי שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון "בגלגול שלישי". די בזאת כדי לדחות את הבקשה.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. כאמור, הן החלטת ראש ההוצאה לפועל והן החלטת בית המשפט המחוזי קבעו כי המבקש לא פרט בבקשתו פרטים מהותיים הנדרשים על מנת לדון בה. כך למשל, לא פורט והוכח מהו הצורך הרפואי המצדיק את החלפת הרכב, כיצד בדעת המבקש לממן את הפרש הרכישה ומהי בדיוק ההחלפה המבוקשת (היינו מהו הרכב שמבקש הוא לרכוש ומה עלותו). אף לאחר שעיינתי בנספחים שצרף המבקש, אין לי אלא להסכים עם החלטות אלו. אומנם, המבקש מצרף לבקשתו מסמכים מסוימים המעידים לכאורה על זכאותו לפטור ממס בגין רכישת הרכב החדש, וכן טיוטה להצעת מחיר בעבור רכב חדש ומחירונים הנוגעים לרכבו הישן, אולם אין די בכך. אף אם אתעלם מהעובדה כי נתונים אלו ככל הנראה השתנו לא מעט בתקופה שחלפה מאז שהגיש המבקש את בקשתו הראשונית, אין בהם כדי להעיד על הצורך הרפואי בשדרוג הרכב או אף על נתוני העסקה הממשיים. ודוק, עצם העובדה כי המבקש זכאי לפטור ממס בקניית רכב חדש אין בה כדי להעיד כי מדובר בצורך רפואי המחייב את החלפת הרכב. יתרה מכך, אין במסמכים אלו כדי להסביר מהיכן מתכנן המבקש לממן את הפרש רכישת הרכב בעודו מצוי בחובות כבדים כאמור.

משכך, אין מנוס אלא מלדחות את הבקשה. יחד עם זאת רשאי הוא כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי להגיש בקשה מפורטת יותר ומבוססת בפני ראש ההוצאה לפועל אשר תיבחן לגופה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין איני רואה מקום ליתן צו להוצאות.