רע"א 991/21יאיר פורת נ. עו"ד זיו שלמה סימון

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) מיום 13.12.2020 בהפ"ב 39285-06-20 בו נדחתה בקשת המבקש להורות על העברת עו"ד רועי עזרא (להלן: הבורר ) מתפקידו כבורר במחלוקת שבין הצדדים.

1.

המבקש והמשיב היו שותפים במשרד עורכי דין שאוגד כחברה. בשל חילוקי דעות בין השניים, הוחלט על פירוק השותפות באופן שהמשיב ירכוש את מניות המבקש בחברה ותיערך ביניהם התחשבנות. ביום 12.9.2017 חתמו השניים על הסכם היפרדות בו החליטו לפרק את השותפות ביניהם בחלקים שווים. כן נקבעה בהסכם תניית בוררות. בהמשך לכך פנו השניים אל לשכת עורכי הדין בבקשה שימסרו להם שמות של מגשרים המשמשים כעורכי דין ורואי חשבון. ביום 19.9.2017 נמסרה להם רשימה המונה שלושה שמות, ביניהם שמו של הבורר. הצדדים בחרו בבורר לתפקיד, וביום 12.4.2018 חתמו על הסכם נוסף, שנקב במפורש בשמו של הבורר.

2.

ההתדיינות בין הצדדים החלה בהתאם להסכם בניסיון גישור שלא צלח, לאחר שהמבקש ובא-כוחו הקודם עתרו להפסיק את הליך הגישור ולעבור באופן מידי להליך בוררות. גם הליך הבוררות לא התקדם. בין היתר לאחר שהבורר פנה לצדדים וביקש כי ישלמו את שכרו. המשיב שילם את חלקו בשכר הבורר, אולם המבקש לא עשה כן.

3.

בחודש מרץ 2019 הגיש המבקש תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבית המשפט המחוזי בה עתר להכריז על ביטול רישום מניותיו בחברה על שם המשיב והמשיב עתר לעיכוב ההליך עקב תניית הבוררות. לאחר דיון שנערך ביום 20.5.2019 קיבל המבקש את הצעת בית המשפט לקדם את הליך הבוררות ונקבע בהחלטה מאותו יום כי המבקש יעביר לבורר את שכרו תוך 7 ימים וישתף פעולה עם הליכי הבוררות וכי בהתאם לבקשת הצדדים התיק לא ייסגר (ה"פ 49741-03-19).

4.

המבקש אכן שילם את שכר הבורר והבוררות החלה להתנהל כסדרה. לבקשת המבקש, הורה הבורר ביום 10.11.2019 על מינוי רואה חשבון כמומחה במסגרת הליך הבוררות (להלן: המומחה ) . אלא שביום 26.11.2019 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט בתיק שנותר פתוח, להורות על ביטול מינויו של הבורר, בטענה כי הוא מונה בניגוד לבקשת הצדדים למינוי בורר שהוא גם רואה חשבון. כן העלה המבקש טענות כלפי אופן חלוקת תשלום שכר טרחת המומחה בין הצדדים, כפי שנקבע על ידי הבורר. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 30.1.2020 המבקש קיבל את הצעת בית המשפט לחזור להליך הבוררות. בית המשפט דחה את טענות המבקש למשוא פנים של הבורר ונתן תוקף להסכמת הצדדים לשוב להליך הבוררות ולשאת בחלקים שווים בהוצאות המומחה .

5.

חרף האמור, לא נחה דעתו של המבקש והוא לא חדל מניסיונותיו לסכל את המשך התקדמות הליך הבוררות. המבקש לא הפקיד המחאות שנועדו להבטיח את שכר המומחה ושלח הודעות קשות ומאיימות לבורר. בסופו של דבר, ביום 25.5.2020 הורה הבורר על ביטול החלטתו הקודמת בדבר מינוי מומחה והורה לצדדים להגיש סיכומים בכתב. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה אך בד בבד סירב להפקיד את הערובה הנדרשת להבטחת תשלום שכר המומחה, ובקשתו נדחתה.

6.

ביום 16.6.2020 הגיש המבקש תובענה נוספת במסגרתה עתר להעברת הבורר מתפקידו. בבקשה חזר על הטענה כי הבורר אינו רואה חשבון, זאת בניגוד לבקשה המשותפת של הצדדים אל לשכת עורכי הדין כי יימסר שם של בורר שהוא גם רואה חשבון וגם עורך דין. עוד נטען כי הבורר נהג במשוא פנים כלפי המבקש והכשיל את מינוי המומחה החשבונאי. הבורר גם סירב לבקשות המבקש לאורכות לתשלום שכר המומחה והורה על מחיקת כתב טענותיו מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן. המשיב טען מנגד כי מדובר בהליך סרק, שמחלקו הארי כבר חזר בו המבקש בהליך הקודם. המשיב הדגיש כי אין ממש בטענת המבקש לגבי מחיקת כתב טענותיו, והבורר נהג כלפיו באורך רוח ואפשר לו להגיש את סיכומיו באיחור. התנהגות המבקש היא שתרמה להתארכות הליך הבוררות ואין לאפשר לו להמשיך לעכב את התקדמותו ההליך.

7.

בית המשפט ציין בפתח הכרעתו כי במסגרת ההליך הקודם שהתקיים חזר בו המבקש ממרבית טענותיו ורק בשל כך קיימת מניעות לשוב ולטעון אותן בשנית. עם זאת, בית המשפט נמנע מלעשות כן והכריע בטענות המבקש לגופן. נקבע כי בבקשה המשותפת שהגישו הצדדים ללשכת עורכי הדין למינוי בורר אכן התבקש מינוי בורר שהוא גם עורך דין וגם רואה חשבון בהכשרתו. אולם, לשכת עורכי הדין הציעה לצדדים שלושה שמות ואלה בחרו את הבורר ונקבו בשמו המפורש בהסכם נוסף שנערך ביניהם ביום 12.4.2018. המבקש יכול היה לברר את הכשרתו של הבורר, אם הכשרתו כרואה חשבון אכן הייתה כה חשובה עבורו, אך הוא לא עשה כן. בנסיבות העניין מצא בית המשפט כי המבקש נחשב כמי שוויתר על דרישתו למינוי בורר שהוא גם רואה חשבון בשלב מינויו של הבורר, ובוודאי לאחר שמשך את בקשתו הקודמת להעביר את הבורר מתפקידו. גם הטענה למשוא פנים של הבורר נדחתה, תוך שבית המשפט ציין כי הטענה נסמכה על הוראות הבורר בדבר אופן חלוקת שכר המומחה בין הצדדים, שאלה שנפתרה זה מכבר ואין עוד מקום לחזור ולהיתלות בה. ביטול מינויו של המומחה החשבונאי הגיע בעקבות מעשי המבקש, ועל כן הוא אינו יכול כעת להלין על ביטול זה. נוכח התנהגות המבקש, הבורר היה רשאי להורות לאלתר על מחיקת כתבי טענותיו מחמת מחדלו באי הפקדת המחאות שנועדו לשמש ערובה להבטחת שכר המומחה והן מחמת הימנעותו מתשלום שכר הבורר.

8.

מכאן הבקשה שלפנַי. המבקש טוען כי בית המשפט שגה ולא הוא שסיכל את הליך הבוררות. הסכמתו לחזור בו מבקשתו למנוע את רישום המניות על שמו של המשיב הייתה כפופה למינוי מומחה חשבונאי ובכפוף לכך ששכרו של המומחה ישולם בחלקים שווים על ידי הצדדים. תנאים אלה לא התקיימו. המבקש שב וטוען כי העובדה שהבורר אינו רואה חשבון משמעה כי מינויו נעשה שלא כדין ועל כן היה מקום להורות על העברת הבורר מתפקידו. בבקשה שזורות עוד טענות נקודתיות רבות כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאין בהן כדי להטות את הכף לעברו ועל כן לא מצאתי מקום להלאות ולפרטן.

9.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. בהתאם להלכה הפסוקה, רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרש הדבר מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 1751/21 כנס נ' ועקנין , פסקה 7 (17.3.2021); רע"א 1847/21 גל עם נכסים בע"מ נ' תשובה התחדשות עירונית (2016) בע"מ , פסקה 8 (17.3.2021) ). אמות מידה אלה רלוונטיות גם לבקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (ראו: רע"א 7888/19 אלישיב – יעוץ ופיתוח תחנות כחב ע"מ נ' פ.ק. גנרטורים וציוד בע"מ , פסקה 10 (26.12.2019); רע"א 2207/19 שגיא בנתאי עו"ד נ' אושר שוקר עו"ד , פסקה 13 (2.5.2019)). הבקשה דנא, שהוגשה במקור כערעור בזכות והוסבה לבקשת רשות ערעור מכוח תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אינה עומדת באמות מידה אלה. היא נטועה כל כולה בדל"ת אמותיו של הסכסוך הפרטני בין הצדדים ואינה מעלה כל שאלה עקרונית בעל השלכות רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור.

10.

למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לטענת המבקש כי היה מקום להעביר את הבורר מתפקידו בשל חשש למשוא פנים. אמת המידה להעברת בורר מתפקידו מכוח הטעמים שבסעיף 11 לחוק הבוררות היא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, בהתבסס על ראיות אובייקטיביות (ראו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקה 115 (5.12.2020)). עיון בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מגלה כי המבקש לא השכיל להביא כל ראיה המבססת טענותיו כלפי הבורר. אדרבה, נראה כי העיכוב בהליך הבוררות נובע כל ככולו מהתנהלותו של המבקש, שפועל בדרכים שונות על מנת "לתקוע מקלות בגלגלים" של הליך הבוררות. במסגרת זו העובדה שהבורר אינו רואה חשבון אינה עילה להעבירו מתפקידו. זאת כאשר הצדדים חתמו על הסכם בוררות נוסף, לאחר הפניה ללשכת עורכי הדין, הנוקב מפורשות בשמו של הבורר, ביום 12.4.2018.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.