רע"א 9945/05 אברהם סימון נ. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ

1.בין המבקשים לבין הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (להלן: המשיב 1) נחתם הסכם הלוואה (להלן: ההסכם). בהתאם לתנאי ההסכם, משכנו המבקשים לטובת המשיב 1 זכויות שיש להם במקרקעין ברובע ט' ברחוב אדוננו ברוך באשדוד, אשר ידוע גם כגוש 2023 חלקה 10, מגרש 208 (להלן: הנכס) כבטוחה להחזרת ההלוואה. עם חלוף הזמן, לא עמדו המבקשים בהתחייבויותיהם כפי שנקבעו בהסכם והמשיב 1 העמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי, אשר בעקבותיו נפתח תיק ההוצאה לפועל נשוא בקשה זו. עיקרו של תיק זה הינו במימוש נכסם של המבקשים - מכירת זכויותיהם בנכס.

ביום 17.7.02 החליט ראש ההוצאה לפועל על מכירת הנכס. על החלטה זו הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) קיבל את ערעורם של המבקשים, אולם החליט שלא לבטל את הליך מימוש הנכס. בהחלטתו, קבע בית-המשפט, כי על ראש ההוצאה לפועל לדון מחדש באישור המכירה לאחר שתינתן למבקשים ההזדמנות לטעון בפניו.

בהמשך לכך, ביום 28.2.03 אישר ראש ההוצאה לפועל את מכירת הנכס ועם סיומו של הליך ההתמחרות, נמכר הנכס. אולם, חרף זאת, זמן קצר לאחר מכן, הודיעו הקונים, כי אין ביכולתם לעמוד בתשלום המוצע ובשל כך ביטלו את העסקה. בעקבות ביטול זה, פנו המבקשים למשיב 1 בבקשה, כי יגיע עימם להסדר תשלומים. המשיב 1 נענה לבקשה זו וביום 3.11.03 חתמו הצדדים על הסדר תשלומים (להלן: ההסדר). בסמוך לאחר מכן, טען המשיב, כי המבקשים הפרו את ההסדר ובעקבות טענה זו חידשו את הליכי המימוש. במסגרתם של הליכים אלו, ביום 10.4.05, החליט ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו השלישית בעניין זה, על מכירת הנכס ואישר את מכירתו לרינה ודונפורד הול (להלן: המשיבים 2 ו-3).

על החלטה אחרונה זו של ראש ההוצאה לפועל, אשר אישרה את מכירתן של זכויותיהם בנכס, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב) דחה את הבקשה, בקובעו, כי טענתם של המבקשים, לפיה כונס הנכסים מטעמו של המשיב 1, עו"ד יונתן סונדרס, לא נתן להם הזדמנות לעמוד בהסדר, אין בה ממש. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי תכליתה של משכנתא היא, שהחוב המובטח על-פיה יפרע ללא דיחוי, זאת גם אם הדבר עשוי לגרום לקשיים ניכרים לחייב. עוד קבע בית-המשפט, כי הצעת פירעון שאינה נוחה לנושה, איננה יכולה להוות תחליף להליכי מימוש. כמו-כן נקבע, כי מי שנטל הלוואה לשם רכישת נכס, אולם איננו יכול לעמוד בהחזר ההלוואה, לא יוכל למצוא דרך חלופית של פירעון מלבד המימוש. לפיכך, קבע, כי למשיבים הייתה זכות על-פי ההסדר להמשיך עם הליכי מימוש הנכס ובעקבות הפרת ההסדר על-ידי המבקשים יכלו לשוב ולחדש ההליכים.

על החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

2.לטענת המבקשים, מן הראוי לתת רשות ערעור בעניינם, שכן לסוגיות המתעוררות מהעניין נשוא בקשה זו, ישנה חשיבות החורגת מעבר לבעלי-הדין הישירים בהכרעה שבמחלוקת זו. לטענת המבקשים בין סוגיות אלו מצויות סמכות ראש ההוצאה לפועל לדון בטענות תום לב בכל הנוגע למימוש זכות בהליכי הוצאה לפועל, שאלת קשת הסעדים אותם מוסמך ראש ההוצאה לפועל לתת בהשוואה לסמכויותיו של בית-המשפט ועוד. בנוסף, טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שקבע, כי טענתם המרכזית מתמקדת בצו מניעה שקיים על הנכס ואוסר על כל פעולה בו. עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי, בקובעו, כי טענתם לפיה ניתנה להם הזדמנות לעמוד בהסדר אין בה ממש. כמו-כן, טוענים המבקשים, כי פגמים שונים נפלו בהליכי מימוש הנכס ובכלל זאת, גם אי-סדרים בכל הנוגע לדיווח על תקבולים לתיק ההוצאה לפועל ואי-עדכון החוב הנכון בתיק. עוד מוסיפים וטוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט בכך שלא האריך להם את המועד לצורך עמידתם בהסדר. לפיכך, טוענים המבקשים, כי יש להעניק להם רשות ערעור ולדון בעניינם ואף לבטל את אישור המכירה על-מנת לתת להם הזדמנות למלא אחר ההסדר.

מנגד, סומך המשיב 1 את טענותיו על מסקנות בית-המשפט המחוזי וטוען, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף עקב היותה משוללת כל יסוד. בנוסף טוען המשיב 1, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ולא לוותה בבקשה להארכת מועד. כמו-כן, טוען המשיב 1, כי המבקשים אינם מעלים כל עילה, אשר תצדיק בחינה שלישית של נסיבות העניין לאחר שזה נדחה הן על-ידי ראש ההוצאה לפועל והן על-ידי בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המשיב 1, כי למבקשים ניתנה הזדמנות לשלם על-פי ההסדר שנקבע וזאת לאחר שאפשר להם לעשות כן לפנים משורת הדין, בכדי לתקן הפרותיהם החוזרות ונשנות, אך גם זאת לא עשו. בנוסף, טוען המשיב 1, כי המבקשים התחייבו לכך שהסכמת הבנק לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, תלויה בכך שיעמדו בתנאי ההסדר שנקבע אולם חרף זאת, לא עשו כן. כמו-כן, מוסיף המשיב 1, כי הליכי ההוצאה לפועל למימוש השעבוד, אשר החלו בשנת 2001, מתנהלים כנגד המבקשים למימוש הנכס, אשר הינו שלד של מבנה באשדוד אליו התעתדו המבקשים להעתיק מגוריהם בעתיד, אולם איננו משמש אותם בהווה.

3.דין בקשת רשות הערעור להדחות.

בחינת עובדות הרקע של הפרשה, החלטות הערכאה הקודמת, החלטת ראש ההוצאה לפועל ועיון בטענותיהם של בעלי הדין, מצביעים על כך שטענותיהם של המבקשים מתבססות רובן ככולן על עובדותיה המיוחדות של הפרשה הנידונה. לפיכך, אין טענות אלו מעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית כלשהן, אשר חורגות מגדר גבולותיה של הפרשה נשוא בקשת רשות ערעור זו. לכן, נראה לי, כי אין מקום לחזור ולדון בטענות אלה פעם נוספת.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי תכליתה של משכנתא הינה שהחוב המובטח על-פיה יפרע ללא דיחוי, גם במחיר הערמת קשיים לחייב. בהתאם לכך קבע בית-משפט זה בעבר, במקרה הדומה למקרה נשוא בקשת רשות ערעור זו, כי אין לראות בעמידת בנק על זכותו לפרוע את ההלוואה כחוסר תום לב מצידו (ראו לעניין זה בע"א 57/89 בנק הפועלים בע"מ נ' מכבשים הדרום בע"מ , פ"ד מה (3) 182).

במיוחד אמורים הדברים, לאור העובדה שההסדר בין המבקשים למשיב 1 היווה כאמור הזדמנות אחרונה למבקשים להסדיר את התחייבויותיהם כלפיו. כך, אף נכתב בנוסח ההסדר, כי המבקשים מתחייבים שבמידה והליכי המימוש כנגדם יחודשו, אזי לא יתנגדו הם להליכי המימוש, נוכח העובדה שרק עקב בקשתם נעתר המשיב 1, לפנים משורת הדין, לוותר על מכירת הנכס זמנית ולאפשר להם לתקן את הפרותיהם. לפיכך, המבקשים אף אישרו בהסדר, כי ידוע להם שהסכמת המשיב 1 להסדר זה ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ניתנת להם בכפוף לעמידתם בתנאי ההסדר.

מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, כי הוא אכן עיין ובחן את טענותיהם ההדדיות השונות של בעלי הדין, על רקע נסיבותיה של הפרשה אשר נשקלו כראוי. החלטתו של בית-המשפט המחוזי ראויה בעיני ולא מצאתי מקום להתערב בה.

4.לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים ישלמו למשיב 1 שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.

החלטתי בנוגע לעיכוב הביצוע מיום 26.10.05

מבוטלת בזאת.