רע"א 995/99 אברהם דרעי נ. בנק הפועלים בע''מ

זהו ערעור על החלטתה של כבוד השופטת אגי בבית משפט השלום בבת-ים מיום 7.2.99, שלא לפסול עצמה מלישב בדין בת.א. 2265/96.

1.בין הצדדים מתבררות תביעות כספיות הדדיות בבית משפט השלום בבת-ים. המערער תבע את המשיב בגין קבלת אשראי לצורך רכישת ניירות ערך והמשיב תבע את המערער בגין חוב שנותר בחשבונו. בערעור שבפני המערער קובל על שורת החלטות שבשלהן הוא חש כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים ובעוינות, תוך עיוות דין.

2.בערעורו מפרט המערער שורת החלטות שבעקבותיהן לא הגיש המערער בקשת פסלות אף על פי שראה עצמו נפגע מהן אלא, שכדבריו, "סבל מהחלטה מוטעית וישב בשקט". בין אלה ניתן למנות את המ' 9310/96 בה נדחתה (ביום 11.12.96) בקשת המערער לערוך קדם משפט מחודש, וזאת לאחר שפסלה עצמה השופטת טלגם מלישב בדין; המ' 9311/96 בה נענתה (ביום 11.12.96) באופן חלקי, נוכח הסכמת המשיב, בקשת המערער לגילוי ועיון במסמכים, מבלי שהדבר יהווה קביעה לעניין היותם רלוונטים; המ' 10055/96 בה נדחתה (ביום 27.1.97), בהחלטה מנומקת, בקשתו של המערער לגילוי ועיון במסמכים, זאת משום שהמערער לא הראה טעם מיוחד לכך, לאחר שנתקיים כבר קדם המשפט (בהתאם לתקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984); החלטה אשר דחתה (ביום 18.6.98) את בקשת המערער להוצאת צו הבאה כנגד עד מומחה אשר סרב להעניק למערער חוות דעת מומחה, ואשר צויין בה כי המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעם העד שכנגדו התבקש צו ההבאה הוארך; החלטת בית המשפט לפיה התובע יעיד לפני שאר העדים אשר בדעתו לזמן; וכן בש"א 679/98 בה נדחתה באופן מנומק בקשת המערער לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, משום שהמערער לא הראה טעם מיוחד לגילוים לאחר שנערך קדם המשפט (בהתאם לתקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

3.כאמור, על ההחלטות שצויינו לעיל לא הגיש המערער בקשת פסלות. המערער מציין כי בקשת הפסלות התעוררה בעקבות בש"א 1927/98. בבקשה זו שב המערער וביקש צו לגילוי ועיון במסמכים. משלא השיב המשיב לבקשתו במועד שנקבע לכך, החליט בית המשפט (ביום 2.12.98) לקבלה. המשיב הגיש בקשה "לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד" (בש"א 2433/98). בית המשפט נעתר לבקשה וביטל (ביום 23.12.98) את החלטתו. מאוחר יותר נתן בית המשפט החלטה לגוף העניין תוך שקילת עמדות שני הצדדים, והחליט לדחות את הבקשה על כל סעיפיה. בהחלטתו המפורטת ציין בית המשפט כי הדיון שבפניו הוא דיון שמיני לעניין זה וכי המערער לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשותיו זמן כה רב לאחר שנסתיים קדם המשפט.

4.לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הגיש המערער בקשה למתן פסק דין, בקשה לביטול ההחלטה בבש"א 1927/98 ובקשה לעיכוב הליכים. הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בשל טענת המערער, כי קיים סיכוי סביר שתוקם וועדת חקירה שתבדוק את מפולת הבורסה בשנת 1994 וכן בשל העובדה כי המשטרה חוקרת את האירועים בגינו תובע המערער את המשיב. לטענת המערער העיכוב היה נחוץ על מנת שלאחר פירסום המימצאים, יוכל הוא להיבנות מהם בתביעתו. בישיבה מיום 7.2.99 התבקש המערער ליתן עדותו. המערער סרב לעשות כן בשל הבקשות אשר הגיש לבית המשפט ואשר טרם ניתנה בהן החלטה. בית המשפט החליט כי אין בבקשות שהוגשו כדי לדחות את מתן עדותו ומשום שהמערער הצהיר בפני בית המשפט כי במידה שתידחה בקשתו אין הוא מוכן להעיד, קבע שבכך למעשה ויתר התובע על עדותו בתיק.

5.על החלטה זו הגיב המערער בבקשה לפסול את השופטת אגי מלישב בדין. לטענת המערער הוא לא ויתר על זכותו להעיד וכך גם הצהיר בפני בית המשפט עובר למתן ההחלטה של בית המשפט שלא להעידו. בבקשתו, ציין המערער כי הוא "נלחם" חמש שנים על גילוי מסמכים. לטענתו, לאורך כל הדרך, בית המשפט סרב לבקשותיו לגילוי מסמכים. כן חזר וציין המערער את הבקשות שהגיש לבית המשפט ואשר נדחו על ידו, לעומת בקשות המשיב אשר התקבלו. המערער טען כי בית המשפט כבר גיבש עמדה בתיק שלפניו, לפיה הוא מעדיף את גרסת המשיב על פני גרסתו שלו. המשיב ציין בתגובה, כי הבקשה אינה מגלה עילה. לטענתו, הלכה פסוקה היא, כי חוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט אינה סיבה לפסלות שופט. עוד ציין, כי כל החלטה אשר לא תקבל את טענותיו ובקשותיו של המערער אחת לאחת, לא תרצה אותו. לבסוף טען כי אין בנסיבות המקרה חשש ממשי למשוא פנים. לאחר ששמע את טענות בעלי הדין, סרב בית המשפט לפסול את עצמו. בית המשפט פסק כי לא גיבש בתיק דיעה מוקדמת, וכי אין חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט ציין, כי הוא עושה כל מאמץ לשמוע את טיעוניו של המערער על דרך ההרחבה, וכן סובל את התבטאויותיו החריפות של המערער. מכאן הערעור.

6.המערער בערעורו על ההחלטה של בית המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין, מציין כי לא ויתר על עדותו בפני בית המשפט. לטענתו, לו היה בית המשפט נעתר לבקשות שהגיש, היה מתייתר ה"ויכוח" בינו לבין בית המשפט שהוביל לבקשת הפסילה. עוד הוא מציין כי החלטה לוותר על עדות אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהוא "נלחם" כבר חמש שנים בהליכים בבית המשפט.

7.ראשית יצויין, כי למועד התרחשות האירועים בבית משפט השלום חשיבות, שכן על בעל דין המבקש לטעון טענת פסלות להעלותה מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). לפיכך, ככל שהבקשה נוגעת להחלטות שקדמו לישיבה מיום 7.2.99, ושבעקבותיהן לא ביקש המערער כי בית משפט השלום יפסול עצמו וממילא לא ערער בעניין זה לבית משפט זה, היא נגועה בשיהוי. אכן, טענת פסלות אינה "נשק סודי" שהמבקש להעלותה שומר אותה באמתחתו ל"יום סגריר" (ראו: ע"א 5572/98 בן יעקב נ' לופטינג (לא פורסם), ע"א 7186/98 מלול נ' אלברט (לא פורסם)).

8.זאת ועוד. כל ההחלטות עליהן קובל המערער ושבגינן מבקש המערער כי בית המשפט יפסול את עצמו מלישב בדין הן החלטות דיוניות. הלכה פסוקה היא כי טענות דיוניות אין מקומן במסגרת טענת פסלות, אלא ניתן להעלותן בשלב הערעור, אם יהיה כזה (ראו: ע"א 3272/96 פרנקל נ' אנטין (לא פורסם), ע"א 4203/96 רהיטי צרעה בע"מ נ' פנידר חברה להשקעות בע"מ (לא פורסם)). יתרה מזאת. העובדה כי מרבית בקשותיו של המערער נדחו על ידי בית המשפט אינה מקימה עילה לפסלות שופט. בית משפט זה כבר קבע בעבר, כי העובדה שבית המשפט קיבל מספר החלטות שלא עלו בקנה אחד עם רצונו של המערער לא מהווה עילה לפסלות שופט (ראו ע"א 8290/98 חברה מסחרית בסיטונאות בעכו בע"מ נ' עו"ד אליהו שמואלי (לא פורסם)).

9.לאור האמור לעיל, אין בעובדות שציין המערער בפני כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער, אשר הוא זה שמהווה עילה לפסלות שופט (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-).

10.אין מקום לספק כי המערער חש כי נגרם לו עוול, זאת בייחוד בשים לב לכך כי המערער מציין בפני את העובדה כי המשפט מתנהל כבר חמש שנים וגוזל ממנו את מיטב מירצו וזמנו. אולם, בעניין זה נקבע לא אחת, כי לא תחושתו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת (ראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(2) 247, 250). בהקשר זה ציין בית משפט השלום כי:

"לא גיבשתי בתיק דיעה מוקדמת, ואיני סבורה כי יש חשש ממשי ואמיתי למשוא פנים בתיק זה. אדרבא, בית משפט זה עושה כל מאמץ לשמוע את טיעוניו של התובע אף שהם נטענים פעמים רבות על דרך ההרחבה וזאת מן הטעם שהתובע איננו מיוצג על ידי עורך דין".

לא מצאתי בחומר שבפני תימוכין לטענה שלא כך הם פני הדברים.

הערעור נדחה איפוא.