רע"א 9955/16 רע"א 9955/16

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 22.11.2016 ב ע"א 13318-03-16, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' דלוגין ) מיום 24.1.2016 בתמ"ר 2000-02-15.

2.

בין המבקש למשיב

נחתם הסכם, לפיו המשיב ייצג את המבקש בתביעת רשלנות נגד עורך הדין שערך את הסכם הגירושין בין המבקש לאשתו דאז. בין הצדדים הוסכם כי שכר הטרחה בעבור השירות יהיה סך של 5,000 ש"ח שהובהר כי " אינו כולל ערעורים ופניות לערכאות וגופים אחרים, וטיפול בהוצל"פ, וישולם גם במקרה של פשרה ", וכן " 30% (שלושים אחוז) בצירוף מע"מ מכל סכום שיפסק לזכותו של הלקוח " (להלן: שכר הטרחה המותנה ).

3.

כפי שהוסכם, המשיב ייצג את המבקש בתביעה האמורה בבית משפט השלום, אולם התביעה נדחתה והמבקש אף חויב בהוצאות משפט (ת"א 18896-03-12). בעקבות כך הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 30635-09-14), ובהליך זה ייצג את עצמו ללא מעורבות המשיב . ביום 21.1.2015 התקבל הערעור באופן חלקי, כך שנפסק כי המבקש זכאי לסכום של 60,000 דולר ארה"ב, שתורגם לסך של 334,684 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט.

4.

עם מתן פסק הדין בערעור, פנה המשיב למבקש בדרישה כי ישלם לו את שכר הטרחה המותנה (באחוזים) שהוסכם ביניהם. משסירב המבקש, הגיש נגדו המשיב תביעה ביום 1.2.2015 בבית משפט השלום (תמ"ר 2000-02-15). בעוד שהמבקש טען כי בחר לייצג את עצמו בערעור

משום שתלה במשיב את הפסדו בערכאה הראשונה והיות שהמשיב עצמו לא רצה לייצגו בהליך זה, טען המשיב מצדו כי לאחר שהסביר למבקש בפירוט כי סיכוייו בערעור גבוהים ואף הציע לטפל בערעור ללא שכר נוסף, בחר המבקש "למדר" אותו מההליך וייצג את עצמו במטרה להתחמק מתשלום שכרו של המשיב.

5.

ביום 24.1.16 קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב, וקבע כי על המבקש לשלם את שכר הטרחה המותנה בתוספת הוצאות משפט. בית המשפט בחן את הסכם שכר הטרחה האמור והגיע למסקנה כי הצדדים הסכימו ששכרו המותנה של ה משיב יהיה תלוי בתוצאה הסופית

של ההליכים המשפטיים של המבקש בעניינו זה – אם יזכה בסופו של דבר המבקש בכספים, יהיה עליו לשלם למשיב 30% מהסכום שייפסק, ואם לא יזכה המבקש, לא יהיה חייב דבר למשיב למעט סכום קבוע של 5,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי העובדה שבהסכם מצוין כי שכר הטרחה "א ינו כולל ערעורים", משמעותה רק שאם יתבקש המשיב לייצג את המבקש גם בהליך ערעור, יוכל לדרוש תמורת עבודתו זו סכום כסף נוסף, מעבר לשכר הטרחה המותנה לו הוא יהיה זכאי במקרה של הצלחת המשפט. בית המשפט הבהיר כי אין חוסר צדק בכך שהמבקש יידרש לשלם למשיב את שכר הטרחה המותנה חרף כך שהמשיב לא ייצג אותו באופן פעיל בהליך הערעור, שכן במסגרת הליך זה אין דנים בתביעה מחדש אלא מתבססים על אותן טענות וראיות שהובאו כבר – בניצוחו של המשיב בענייננו זה – בפני בית המשפט בגלגול הראשון. היפוך פסק דין בערכאת ערעור אין משמעותו ככלל כי עורך הדין שייצג בערכאה הראשונה ביצע עבודתו באופן לקוי, אלא כי הערכאה הראשונה היא שנפלה לכלל טעות בהחלטתה.

ב ית המשפט נדרש לפסיקה בענין רע"א 7394/07 גאנם נ' פאעור (8.10.2007) (להלן:

ענין גאנם ) שהובאה בפניו, וגזר ממנה כלל התומך בעמדת המשיב, לפיו שינוי התוצאה בהליך הערעור משנה גם את מאזן שכר הטרחה המותנה, בהתאם לנסיבות הענין – או שעל הלקוח לשלם בסופו של דבר את שכר הטרחה שטרם שילם נוכח הפסדו בערכאה הראשונה, או שעל עורך הדין להשיב את שכר הטרחה שקיבל כבר נוכח הצלחתו

בערכאה הראשונה.

בית המשפט קבע עובדתית כי הוא מקבל את גרסתו של המשיב, לפיה הוא רצה לייצג את המבקש גם בהליך הערעור ואף הציע לעשות זאת בחינם וכן למצוא גורם שלישי שיממן עבור המבקש את תשלום האגרה. עוד נקבע כי המבקש לא הצליח לספק כל הסבר מניח את הדעת לטענתו לפיה המשיב לא הסכים לייצגו בהליך הערעור.

6.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, בו טען, בין היתר, כי היה על המשיב להסביר לו מבעוד מועד כי יהיה עליו לשלם למשיב שכר טרחה גם אם יזכה בערעור שלא באמצעותו, וכי לו היה מקבל הסבר שכזה בזמנו היה שוקל צעדיו בנוגע למהלכיו בערעור. ערעור זה נדחה, כאמור, וזאת משלא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום שניתנו על בסיס לשון ההסכם ועדויות הצדדים בפניו. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי אינו סבור שיש ללמוד מענין גאנם הלכה כללית החורגת מעניינו הפרטני של אותו מקרה, וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו שלו.

7.

על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני. במישור הפרטני טוען המבקש כי הפרשנות שניתנה להסכם שכר הטרחה על-ידי בית המשפט שגויה, ואם היה יודע שיצטרך לשלם למשיב אחוזים מההצלחה גם במצב כגון דא, "לא היה חותם בשום פנים ואופן על הסכם כזה, וכך גם כל בר-דעת". לטענתו, יש לפרש את ההסכם לטובתו מאחר שהמשיב הוא שערך אותו, והמשיב הוא שתחם את שכר הטרחה המותנה להליך בערכאה הראשונה בלבד, תוך שהדגיש שההסכם אינו נוגע להליך ערעור אפשרי. במישור העקרוני מפרט המבקש מדוע לדעתו נפלה טעות בקביעתו הכללית של בית משפט השלום, כי היפוך פסק דין בערכאת הערעור נעוץ ככלל בטעותה של הערכאה הראשונה ולא ברשלנותו של עורך הדין שטען בפניה, וכי מכיוון שעורך הדין היה מי שניהל את ההליך הדיוני בערכאה הראשונה, יש לו חלק בפירות פסק הדין בהליך הערעור. המבקש מציג תרחישים שונים שבהם, לסברתו, קביעות אלה אינן מתיישבות עם תחושת הצדק.

8.

לאחר עיון בדברים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בלא צורך בתגובת המשיב.

כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . איני סבור כי זהו המקרה בענייננו. כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, הכרעתו של בית משפט השלום נשענת על נסיבותיו הפרטניות של מקרה זה, ואין זו דרכו של בית משפט של ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת.

9.

לגופו של ענין

אציין בקצרה, כי בשיטת משפטנו – כפי שמצא להדגיש בית משפט השלום בענייננו – אכן ערכאת הערעור לא מקיימת משפט מחדש ( de novo ), ואין בהליך הערעור משום תובענה חדשה. תפקידה הבסיסי של ערכאת הערעור הוא לבחון האם הגיעה הערכאה הדיונית לתוצאה הנכונה על יסוד תשתית ראייתית איתנה שאותה ערכאה דיונית גיבשה (להרחבה ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 473 (מהדורה שלישית, 2012)). במצב דברים זה, ברי כי לעורך דין שייצג לקוח בפני ערכאה דיונית, יש חלק משמעותי בתוצאה הסופית של ההליכים המשפטיים באותו תיק – תהא זו הצלחה או הפסד (כמו בענין גאנם ) – אפילו התגלגל התיק לערכאת ערעור ואותו עורך דין לא ייצג את הלקוח בפניה באופן פעיל. חלקו זה בא לידי ביטוי גם בשכר טרחתו, ככל שהסכים מול הלקוח על שכר המותנה בתוצאת המשפט, על הסיכויים והסיכונים הכרוכים בכך. המציאות כמובן מורכבת יותר, ועל כן פתוחה הדרך בפני לקוח המבקש לנתק את הקשר בין עבודתו של עורך הדין בערכאה הדיונית לבין התוצאה הסופית בערעור, לנסות ולהוכיח קיומן של נסיבות פרטניות התומכות בכך. המבקש דכאן לא עמד בנטל זה, והתנהלותו אכן מעלה ספקות באשר לסיבות שהניעו אותו לגשת להליך הערעור לבדו. אפילו האמין המבקש באמת ובתמים כי לא על הסכם שכר טרחה כזה הוא חותם מול המשיב, אין בכך כדי לאיין את השירות שסיפק המשיב למבקש, ושהוביל בסופו של יום – בהיעדר ראיות המעידות אחרת – להצלחתו המשפטית של המבקש.

אדגיש כי אין בדבריי כדי להפחית ולו במאומה מאחריותם של עורכי דין לנסח הסכמי שכר טרחה ברורים וחד-משמעיים, שבכוחם למנוע בצורה הטובה ביותר סכסוכים כמו ענייננו זה, הנדון כבר בפני שלוש ערכאות.

10.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.