רע"א 9996/09 אשר ביטון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ - לשעבר

1.

המבקשים נטלו הלוואה לשם רכישת נכס מבנק מזרחי טפחות בע"מ, המשיב בבקשה זאת (להלן: הבנק ),

שהובטחה באמצעות משכנתא. לאחר שהמבקשים התקשו לעמוד בתשלומי המשכנתא העתיים, מונה בחודש אפריל 2004 כונס נכסים אשר תפס חזקה בנכס. בחודש דצמבר 2005, הגיש הבנק תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המבקשים שעמדה על סכום של 753,108 ש"ח. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, שבה נטען כי פינוי הנכס והעברת החזקה בו לכונס הנכסים מונעים הגשת תביעה כספית נגדם, וכן כי הבנק הסכים להימנע מהגשת תביעה עד למימוש הנכס. עוד הועלו טענות נגד התנהגות הבנק וצדדים שלישיים, שיש בהן – כך להשקפת המבקשים – כדי להצדיק מתן רשות להתגונן.

2.

רשם בית משפט השלום בחדרה (כב' הרשם ש' רומי ) החליט ליתן למבקשים רשות להתגונן, מן הטעם שלא נסתרה טענתם כי הבנק הסכים בעל-פה כי לא תוגש תובענה כספית נגד המבקשים עד שיימכר הנכס במסגרת הליכי כינוס נכסים. ערעורו של הבנק על החלטה זאת נתקבל על-ידי בית משפט השלום (כב' השופטת ה' אסיף ), שקבע כי טענת המבקשים בדבר "הסכמת" הבנק להימנע מהגשת תביעה עד למימוש הנכס נטענה באופן כללי וללא פירוט. גם לגופו של עניין נקבע כי אין ממש בטענת ההגנה האמורה, וזאת משום שהנכס אינו ניתן למימוש בעת הזאת, היות שהוא מוחזק על-ידי צד ג'. עוד נקבע כי השעבוד שרשם הבנק על הנכס הינו ערובה נוספת להבטחת השבת ההלוואות, ואינו בא במקום התחייבותם של המבקשים והערבים להם לפרוע את החוב. לא נמצא ממש גם בטענותיהם הנוספות של המבקשים, בין היתר ביחס להתנהלות הבנק וצדדים שלישיים. נוכח כל אלה, בוטלה הרשות להתגונן שניתנה למבקשים.

3.

המבקשים הגישו ערעור על פסק-הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, אך זה נדחה (כב' השופטים ש' שטמר , י' כהן ו- ר' שפירא) . בפסק הדין ציין בית המשפט כי לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום, הושגה פשרה שאפשרה לכונס הנכסים למכור את הנכס. לכאורה – העיר בית המשפט – בכך התקיים התנאי שהמבקשים טענו לו, קרי מכירת הנכס בכינוס נכסים, ומשכך אין עוד מניעה להגשת תביעה על-ידי הבנק, וערעור המבקשים מתייתר. כך או כך, בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בפסק-דינו של בית משפט השלום, וקבע כי טענת המבקשים באשר ל"הסכמה" בין הצדדים כי לא תוגש תביעה כספית עד למימוש הנכס נטענה באופן כללי וללא פירוט מספק. על כל פנים, אפילו הושגה הסכמה כאמור, נקבע כי היעדר אפשרות חוקית מצד הבנק לממש את הנכס ולגבות את החוב מסיר את המניעה להגשת תביעה כספית נגד המבקשים. עוד נקבע כי טענות המבקשים בדבר התנהלות הבנק וצדדים שלישיים לא פורטו באופן מספק, וממילא אין ברובן משום הגנה לכאורית המצדיקה מתן רשות להתגונן.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענים המבקשים כי טענותיהם אינן בגדר "הגנת בדים", וכי הטענות בדבר הסכמת הבנק להימנע מהגשת תובענה כספית טעונות בירור עובדתי, ולכן היה על הערכאות דלמטה ליתן להם רשות להתגונן. בנוסף, ובצד הצגת המסגרת הנורמטיבית החלה על בקשת רשות להתגונן, מעלים המבקשים שורה של טענות בדבר קביעות עובדתיות שגויות בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הביאו – כך לטענתם – לעיוות דין של ממש.

5.

דין הבקשה להידחות. מעיון בבקשה לא מצאתי כי היא מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך המצדיקה מתן רשות ערעור

(רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענות המבקשים נדחו על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בשל פירוט בלתי מספק, וגם לגופן. גם בטענות שעניינן שגיאות עובדתיות בפסק הדין של הערכאות דלמטה, אין – כפי שנקבע לא אחת

– כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 728/09 נוף נ' נוף (לא פורסם, 19.5.09)).

לפיכך, ומבלי שיש מקום להידרש לגופה של המחלוקת, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.