פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
10298/09
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
אחמד נבואני
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א
2256/09 מיום 23.12.09 שניתנה ע"י כב' השופט צ' גורפינקל
החלטה
1.
בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו מיום 23.12.09 (כב' השופט צ' גורפינקל )
בעע"א 2256/09 לפיה נדחתה עתירת המבקש המכוונת נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו יציאה
לחופשות.
2.
המבקש מרצה עונש מאסר בפועל למשך 4 שנים בגין ביצוע עבירות של סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט ומעשה פזיזות ורשלנות. העבירות האמורות בוצעו עת היה המבקש משוחרר על תנאי ממאסר קודם אותו ריצה. עקב זאת, התנהל נגדו הליך לביטול השחרור על תנאי והפקעת הרישיון שהוענק לו. הדיון בעניין נדחה מעת לעת על פי בקשות המבקש. על רקע האמור סירב המשיב לאפשר למבקש לצאת לחופשות, כל עוד לא ימוצה ההליך בדבר הפקעת השחרור על תנאי. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים על ההחלטה האמורה, אשר כאמור נדחתה. צוין בהחלטה כי הדיון בעניין הפקעת השחרור נדחה שוב ושוב ביוזמת המבקש. בנוסף ניתן משקל לטענת המשיב לפיה נותרה למבקש לרצות שנת מאסר אחת. לעומת זאת, אם יופקע רישיונו, כי אז ייאלץ לרצות 4 שנות מאסר. במצב דברים זה יש
לבחון "מה תהיה
ההתנהגות כאשר יתרת המאסר תהא
4 שנים מבחינת המוטיבציה שלו לחזור לחופשה אם יקבל אותה".
לטענת המבקש ההחלטה שלא להוציאו לחופשה כל עוד לא ימוצה ההליך בדבר הפקעת הרישיון איננה סבירה. נטען כי פקודת הנציבות שמספרה 4.4.0.00 תוחמת את שיקול הדעת של הרשות בדבר הקריטריונים להוצאה לחופשה. קביעה לפיה עניין החופשה יישקל לאחר תום הטיפול בהפקעת הרישיון, איננה קריטריון המוכר בפקודה ומכאן שניתנה בחוסר סמכות. בנוסף צוין כי המבקש ביקש לדחות את הדיונים על מנת לאפשר לנציג מטעם המודיעין להעיד בפני הוועדה בדבר תרומתו הביטחונית של המבקש. עוד הוא טען כי כל הגורמים בבית הסוהר, לרבות ועדת הערכה לחופשות ומשטרת ישראל אינם מתנגדים להוצאתו לחופשות.
מנגד סבור המשיב כי החלטת בית משפט קמא בדין יסודה. לטענתו, דין הבקשה להידחות על הסף הואיל והיא אינה מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינו הפרטני של המבקש הראויות לדיון בגלגול נוסף. לעצם העניין נטען כי השיקולים בהם נקטו בית משפט קמא והמשיב הינם סבירים. הודגש כי החופשה אינה אלא פריבילגיה הכפופה לשיקול דעתו של המשיב. כן הודגש כי לא תהא מניעה להוציא את המבקש לחופשות לאחר שתתברר מהי יתרת מאסרו.
1.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט בעתירת אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה. רשות ערעור תינתן רק מקום בו מתגלה שאלה משפטית עקרונית או שאלה שחשיבותה כללית וחורגת מנסיבות המקרה הקונקרטי (רע"ב 7/86 וייל נ' שירות בתי הסוהר
(לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 5828/09 סאמר חיראלדין נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 4.2.2010)).
כפי שנפסק לא אחת, נקודת המוצא היא כי אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה מהכלא. חופשת אסיר איננה סעד שמחובתו של שרות בתי הסוהר להעניק לו.
היא ניתנת מכח שיקול דעת הגורמים המוסמכים, לאסירים שנמצאים מתאימים לכך (ראו : סעיף 36 ל פקודת בתי הסוהר
[נוסח חדש], התשל"א-1972; תקנה 19 ל תקנות בתי הסוהר , התשל"ח-1978; סעיף 1ב בפרק א' לפקודת נציבות בתי הסוהר בעניין חופשות אסירים (פקודה מספר 04.40.00); רע"ב 8571/07
מדינת ישראל נ' גמליאל , פסקה 6 (לא פורסם, 21.2.2008); רע"ב 695/09
ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 11 (לא פורסם, 26.4.2009)). החלטת בית משפט קמא מבטאת שיקולים מעשיים. בניגוד לנטען, אף פקודת הנציבות שצוינה לעיל קובעת בסעיף 8, כי יתרת תקופת המאסר שעל אסיר לרצות הינה שיקול רלוונטי בהחלטה אם להעניק לו חופשה אם לאו. גישה מעשית כזו אינה בגדר שיקול זר. זאת במיוחד בהתחשב בתקופת המאסר שהמדינה מבקשת להפקיע מהרישיון לשחרור ובכך שהמבקש הגיש 10 בקשות לדחיית הדיון בנושא הפקעת הרישיון.
4.
דעתי הינה שאין מקום להעתר לבקשה אשר נדחית בזאת. כמובן, אין באמור הבעת עמדה לכאן או לכאן. היה ובקשת המבקש לשחרור תידון לגופא על ידי המשיב.
ניתנה היום, י"א בניסן התש"ע
(24.3.2010).
ש ו פ ט