רע"ב 1144/01 האני אבו זייד נ. מדינת ישראל

1.המבקש עצור עד תום ההליכים בגדר אישום בסחיטה בכוח ובאיומים, נטילת נכסים לשם סחיטה, סחר בסמים ואחזקתם, כניסה בכוח והחזקה בכוח של מקרקעין, תקיפה בנסיבות מחמירות קשירת קשר לחטיפה לשם סחיטה, נשיאת נשק ללא רשות ויריות באזור מגורים, הסגת גבול, איומים, היזק בזדון, שימוש ברכב ללא רשות, כליאת שווא, הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ולחובתו הרשעות קודמות לא מועטות גם בעבירות של אלימות. ביום 15.2.01 מתקיימת ברית המילה של בנו. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו כנגד המשיב (שירות בתי הסוהר) לאפשר לו להשתתף בטקס הברית שיתקיים בבית המשפחה בנוכחות עשרים קרובי משפחה ומכאן בקשת הרשות לערער שלפני.

2.בדחותו את הבקשה קבל בית המשפט את עמדת המשיבה שהמבקש הוא אדם אלים והוצאתו אל מחוץ לתחומי בית המעצר עלולה לסכן את שלומו של הציבור ושל העותר עצמו וכן עלולה לגרום להדחת עדים ולשיבוש מהלכי המשפט. לענין זה עיין השופט המלומד גם בחומר מודיעיני מעודכן שעמד לרשותו. הוא איבחן בין מקרהו של המבקש ומקרים אחרים שבהם ניאות שירות בית הסוהר לאפשר לאסיר (או לעציר) לצאת את בית הסוהר כדי להשתתף בחגיגה משפחתית.

פרקליט המבקש השיג לפני על נימוקי בית המשפט המחוזי. הוא הזכיר נימוק נוסף שהועלה על ידי המשיבה בדבר המחסור בכוח אדם הדרוש לליווי עציר כמו המבקש וטען שאין נימוק זה רלבנטי; הוא טען גם שלא היה לפני בית המשפט המחוזי מידע קונקרטי שהצדיק את דחיית בקשתו של המבקש וכי שיקוליו של בית המשפט היו יפים לענין המעצר ולא לענין השאלה אם יש לאפשר למבקש להשתתף בחגיגה המשפחתית של ברית המילה; עוד טען המבקש ששלטונות בית הסוהר הפלו את המבקש לרעה לעומת אסירים או עצירים אחרים וכי בית המשפט לא ערך את האיזון הראוי בין עניינו של המבקש לבין מסוכנותו.

3.עיינתי בבקשה ובחומר שצורף אליה (לרבות המסמכים המפורטים בנספח "ד" לבקשה) ולא מצאתי שהונחה לפני תשתית המצדיקה לשקול לתת למבקש רשות לערער כנגד ההחלטה. ממילא תחום התערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי הוא צר: רע"פ 2410/93 פ"ד מז(3) 802, 804 ואין בית משפט זה ממיר את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בשיקול דעתו הוא, כשם שהיקף ההתערבות בשיקול דעתה של הרשות פורש בדרך מצמצמת. החומר שהובא לפני בית המשפט המחוזי מצביע על כך שהמבקש הוא אדם אלים ומסוכן ושחרורו מן המעצר עשוי לגרור אחריו סכנה לשלום הציבור. כמו שנאמר ברע"ב 990/01 (לא פורסם) המבקשים (שם) לא "הצביעו בנסיבות הענין על קיומה של זכות המוקנית להם לקיים את הביקור המשפחתי דווקא מחוץ לכתלי בית הסוהר, דבר הכרוך בהיערכות לוגיסטית נרחבת ובגיוס כוח אדם שהמשיב אינו חייב לגייס ולקיים". גם בכל שאר טענות המבקש לא מצאתי עילה לשקול מתן רשות לערער למבקש.

יש להדגיש כי שלטונות בית הסוהר לא התעלמו מהאינטרס של המבקש והציעו לקיים את טקס ברית המילה בין כתלי בית המעצר בנוכחות בני משפחתו של העותר בקרבה ראשונה; איני סבור שבית המשפט המחוזי עשה שימוש מוטעה בשיקול דעתו כאשר סבר שהחלופה הנזכרת, כאמור היא סבירה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה, ללא צורך לקבל עליה תשובה.