רע"ב 11611/04 חוסאם באסם נ. שרות בתי הסוהר

1.המבקש מרצה עונש של מאסר עולם בגין עבירת רצח. בעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב [השופט צ. גורפינקל] ביקש להסיר חלק מן המגבלות שהטילה עליו משטרת ישראל בעת יציאתו לחופשה. המגבלות שעליהן מלין המבקש הן: השהיה בתחומי כפר מגוריו בלבד והליווי על ידי ערב. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי "העובדה שהעותר יצא לחופשות סדירות רבות מלמדת על התנהגותו התקינה, אולם עדיין, מי שהורשע בעבירת רצח חייב לעמוד בפיקוח צמוד של המשטרה, והתנאי של שהייה באזור מגורים בליווי על ידי ערב, איננה תנאי בלתי סביר בנסיבות הללו". מכאן הבקשה שבפניי, בה חוזר המבקש על בקשתו ומדגיש כי ריצה יותר מעשר שנות מאסר מתוך העונש שנגזר עליו, וכי יצא עד כה לכ-20 חופשות, בהן תפקד באופן מופתי. המבקש טוען כי היה על בית המשפט לדון בבקשה שלפניו לגופה ולא לבסס את ההחלטה על שיוכו של המבקש לקבוצת אסירי העולם. לטענתו, הגבלתו לכפר מגוריו, כמוה כמעט כמעצר בית מלא והדבר מקשה עליו משום שהוא מבקש לנצל את חופשותיו מן הכלא להשלמת בניית בית הוריו. לצורך הבנייה הוא נדרש לעמוד בקשר עם אנשי מקצוע ולרכוש ציוד מספקים. הגבלת תנועתו מחוץ לגבולות הכפר מכבידה עליו בהקשר זה ופוגעת בו ובמשפחתו ללא תכלית.

2.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא אם מתגלית שאלה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שיש בו חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 2769/98 אבולעסל נ' וועדת השחרורים (לא פורסם); רע"ב 558/04 בושקאר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)), מה שאין כן בענייננו. במקרה דנן קבע בית-המשפט המחוזי, ובדין קבע, כי המגבלות שהטילה משטרת ישראל הן סבירות בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בהן.

הבקשה נדחית.