רע"ב 558/04 מוראד בושקאר נ. שב"ס

1.המבקש מרצה עונש של שתי שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות סמים, ומועד שחרורו המנהלי הוא 11.9.04. המשיב החליט שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות, בשל התנהגותו השלילית בין כותלי הכלא ובשל מידע מודיעיני בעניינו ממנו עולה כי המבקש ממשיך להיות מעורב בפעילות פלילית במהלך ריצוי עונשו. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 7.9.03 סווג המבקש על ידי המשטרה בקטיגוריה א' שמשמעותה "מניעת חופשות", וזאת נוכח מספר תיקים פליליים שנפתחו נגדו בשל בריחה ממעצר וממשמורת חוקית בשנים 2000 ו-2001, טרם מאסרו הנוכחי, ונוכח החשש כי ינצל את יציאתו לחופשה כדי להימלט מן המאסר.

2.ביום 1.10.03 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו נגד ההחלטה, ועתירתו נדחתה. בית המשפט ציין את התנהגותו השלילית של המבקש בין כותלי הכלא וקבע כי די בהתנהגות זו כדי להוות עילה לשלילת חופשותיו ולפיכך, לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי במהלך מאסרו לא היה מעורב בכל פעילות עבריינית, ומוסיף כי אין לזקוף לחובתו מעשים משנת 2000 ו-2001 בהם הורשע ועליהם נענש. המבקש מציין עוד כי הינו נשוי ואב לילדה קטנה, ולפיכך יש מקום להתחשב בו.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא אם מתגלית שאלה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שיש בו חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם)). הבקשה שבפניי אינה מגלה כל שאלה כזו, ודי בטעם זה כדי לדחותה. למעלה מן הדרוש אוסיף כי מהחומר שהגיש המשיב עולה שהמבקש מבצע עבירות משמעת בבית הסוהר באופן תדיר, ומעורב בקטטות אלימות עם אסירים אחרים. בנסיבות אלה, ובלא להידרש לטעמים הנוספים שביסוד החלטת המשיב, נראה כי לא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות.

הבקשה נדחית.