רע"ב 1199/18 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיאה י' צלקובניק והשופטים י' עדן ו- ג' שלו ) בעת"א 70762-11-17 שניתן ביום 10.1.2018 ובגדרו נדחתה עתירת המבקש שהוגשה נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) מיום 16.10.2017 אשר דחתה את בקשת המבקש לשחרור מוקדם.

רקע

2.

ביום 31.7.2008 הורשע המבקש בבית המשפט הצבאי שומרון בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, שותפות לגרימת מוות בכוונה, הנחת פצצה וכן ארבע עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ונגזרו עליו 25 שנות מאסר בפועל וחמש שנות מאסר על תנאי. ביום 2.12.2009 זיכה בית המשפט הצבאי לערעורים את המבקש מעבירה של גרימת מוות בכוונה ומעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ועונשו של המבקש הופחת והועמד על 17 שנות מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי.

המבקש, אשר מועד תום מאסרו המלא יחול ביום 15.11.2023, הגיש בקשה לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם.

3.

בהחלטת הוועדה מיום 16.10.2017 נדחתה בקשת המבקש ונקבע כי הנטל המוטל על אסיר אשר ביצע עבירות כה חמורות נגד אזרחים ישראלים להוכיח כי הוא זנח את דרכו האידיאולוגית הוא כבד מאוד והמבקש לא עמד בנטל זה. כן נקבע כי מדוחות שהוגשו לוועדה מטעם שירות בתי הסוהר ומטעם השב"כ עולה כי המבקש לא זנח את דרכו האידיאולוגית וכי הקשר בינו ובין ארגון עוין לא נותק במהלך מאסרו. לנוכח זאת צוין כי לא ניתן לקבוע שהתנהגות המבקש במאסר הייתה ללא רבב.

4.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת הוועדה, ובה טען כי אין לדחות את בקשתו רק על רקע המסוכנות הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו, וכי יש לבחון את עניינו באופן פרטני. כן נטען לאינדיקציות ביחס לשינוי הדרך האידיאולוגית של המבקש בכך שהביא להסגרת נשק שהיה ברשותו, וכי העבירות המיוחסות לו במהלך מאסרו אינן מתייחסות אליו באופן אישי אלא לאירועים שאירעו בתא בו שהה ובשטחים ציבוריים.

המדינה התנגדה לעתירה והציגה בפני בית המשפט המחוזי את החומר החסוי אשר עמד לפני הוועדה ואשר לטענתה תומך בהחלטתה של הוועדה.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בהסתמך, בין היתר, על החומר החסוי. בפסק הדין צוין כי לנוכח העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען, הנטל המוטל עליו להראות כי פגה מסוכנותו הוא נטל כבד עד מאוד אשר המבקש לא עמד בו. עוד צוין כי המבקש הורשע בהשתייכות לארגון טרור ובפעילות במסגרתה ניסה שוב ושוב לגרום למותם של אזרחים ישראליים באמצעות ירי והנחת מטען. נקבע כי העובדה שבמשך מספר שנים לפני מעצרו לא הוגשו נגד המבקש כתבי אישום ושבמשך זמן מסוים לפני שנעצר הצטרף למשטרה הפלשתינאית – אין כדי להוות אינדיקציה לאיון מסוכנותו. לבסוף נקבע כי החומר החסוי מחזק אף הוא את מסקנות הוועדה. לנוכח האמור נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה וכי ההחלטה סבירה ואף מתבקשת.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

6.

בבקשתו טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי מטילה עליו נטל כבד מאוד עד בלתי אפשרי להוכיח כי זנח את דרכו האידיאולוגית וכי לא נשקפת ממנו עוד סכנה. המבקש חוזר על טענתו כי המעשים בהם הורשע בוצעו בשנים 2001-2000, וכי מאז לא ביצע כל עבירה. כן טוען המבקש כי בשנת 2005 התגייס למנגנוני הביטחון הפלסטיני ושירת בהם במשך כשנה ואף הסגיר לכוחות הביטחון הפלסטינים שני כלי נשק שהיו ברשותו. המבקש מוסיף כי במהלך שירותו שוחח עם צעיר פלסטיני כדי להניא אותו מלבצע פעילות חבלנית עוינת כנגד מדינת ישראל. בנוסף טוען המבקש כי יש לבחון את המסוכנות הנשקפת ממנו לא רק על רקע העבירות בהן הורשע אלא גם על רקע נסיבותיו העדכניות. המבקש טוען כי העבירות המיוחסות לו בדוח של שירות בתי הסוהר בוצעו לפני למעלה מחמש שנים, וכי לא הובאה כל ראיה הקושרת אותו לעבירות אלה.

7.

לצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה להורות למדינת ישראל, לתביעה הצבאית ולשב"כ לאפשר למבקש ולבא-כוחו לעיין ולהעתיק "את כל ההודעות המשטרתיות והזכ"דים של השב"כ שנגבו מ-מוחמד ג'מאל מוחמד ג'אנם" (להלן: מוחמד ). בבקשה נטען כי לפי הידוע למבקש, מוחמד מסר לחוקריו כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע ממנו לבצע פיגועים. לטענת המבקש חומרים אלו דרושים לו כדי לבסס את טענותיו לפיה הוא שינה את דרכו ואת עמדתו האידיאולוגית.

8.

בתשובת המדינה מיום 14.3.2018 נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, והיא ממוקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. כן נטען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן היא אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. לטענת המדינה, ממכלול החומר בעניינו של המבקש עולה כי נשקפת ממנו מסוכנות אשר אינה מאפשרת את שחרורו המוקדם, וכי החלטת וועדת השחרורים היא סבירה וראויה. המדינה צירפה לתגובתה "טופס נתוני אסיר 903" של שירות בתי הסוהר, ממנו עולה כי למבקש מספר עבירות משמעת אשר עבר במהלך מאסרו.

אשר לבקשת המבקש לאפשר לו לעיין ולהעתיק את הודעותיו של מוחמד, נטען כי החומרים לא התבקשו במסגרת ההליך הפלילי בעניינו של המבקש ואף לא במסגרת ההליך בוועדת השחרורים ובבית המשפט המחוזי, והם מתבקשים לראשונה במסגרת הבקשה דנן. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום לבחינת הבקשה לראשונה במסגרת ערעור "בגלגול שלישי".

בהתאם להחלטתי מיום 11.2.2018, לגביה לא הובעה התנגדות מטעם המבקש, צירפה המדינה לתשובתה במעטפה סגורה אף את החומר המודיעיני הרלוונטי.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובחומר החסוי שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה מעלה כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו של המבקש, ודי בכך כדי לדחותה (ראו: רע"ב 3101/17 זלום נ' ועדת השחרורים , פסקה 4 (22.6.2017)).

10.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. ההלכה היא כי אמנם אין בחומרת העבירות בהן הורשע אסיר לכשעצמה כדי למנוע את שחרורו המוקדם, ואולם במקרים המתאימים חומרת העבירה תשמש אינדיקציה למסוכנות הנשקפת ממנו (ראו: רע"ב 380/18 רמאדין נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (15.1.2018)).

אני סבורה כי לא עלה בידי המבקש לשכנע כי מסוכנותו אוינה או פחתה באופן משמעותי, לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו. לאחר שעיינתי בחומר החסוי שוכנעתי כי המסקנה לפיה מסוכנותו של המבקש - הנלמדת גם מחומרת העבירות בגינן הורשע ומנסיבות ביצוען - לא חלפה, מעוגנת היטב בחומר החסוי. בנוסף לכך, וכמו בית המשפט המחוזי אף אני סבורה כי אין בתקופת שירותו הקצרה של המבקש במנגנוני הביטחון הפלסטינים עובר למעצרו או בכך שלא הוגשו נגדו כתבי אישום נוספים מיום מעצרו כדי להרים את הנטל הכבד המוטל עליו. בשל כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הוועדה שהיא סבירה ומבוססת כאמור על החומר שעמד לפניה.

11.

אף בקשתו של המבקש לעיין ולהעתיק את הודעותיו של מוחמד נדחית. בקשה זו לא נדונה על-ידי ועדת השחרורים או על-ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום להגישה לראשונה לערכאת הערעור אשר אך בוחנת כי לא נפל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.