רע"ב 3101/17אחמד חוסני עבד אלג'פאר זלום נ. וועדת השחרורים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים נ' זלוצ'ובר ;

י' רז-לוי ; ג' שלו ) בעת"א 44574-02-17 מיום 22.3.2017, בגדרו נדחתה עתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת שחרורים שבה נדחתה בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם.

2.המבקש הורשע בעבירות חמורות (הפעלת מעבדת נפץ שהפיקה מאות מטענים מסוגים שונים, שותפות להנחת מטעני חבלה וארבעה ניסיונות רצח) על רקע ביטחוני, והושת עליו מאסר בפועל של 22 שנה המסתיים בסוף שנת 2024. בקשתו לשחרור מוקדם נדחתה על ידי ועדת השחרורים, אשר סברה כי המסוכנות הנשקפת ממנו עומדת בעינה. המבקש עתר נגד ההחלטה. בית המשפט לעניינים מינהליים בחן את העתירה לגופה והחליט לדחותה, בהיעדר אינדיקציה לשינוי אידיאולוגי ובהיעדר חרטה על עצם ביצוע המעשים. למעלה מן הנדרש צויין, כי גם תקופת המאסר שמרצה המבקש הוכתמה בעבירות משמעת.

3.המבקש לא השלים עם פסק הדין ומכאן הבקשה לרשות ערעור. בבקשה שלפניי פרש המבקש את עמדתו לגבי מכלול ההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינו, וטען כי המקרה הנוכחי מצריך הכרעה בשאלה בעלת חשיבות כללית הנוגעת לשחרור מוקדם של אסירים ביטחוניים. בין היתר נטען, כי לאסיר ביטחוני אין אפשרות מעשית להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח שינוי אידיאולוגי; וכי במקרה הנוכחי שב"כ, האמון על בחינת המסוכנות, התנגד לשחרורו של המבקש אך ורק מפאת חומרת העבירות בהן הורשע. זאת, בניגוד להוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר, ה תשס"א-2001 , אשר מחייבות גם מבט צופה פני עתיד על בסיס מידע עדכני.

בתגובת המשיבה נטען כי הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואין עילה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לגופו של עניין סבורה המשיבה, כי המבקש אינו ראוי לשחרור ושחרורו עלול לסכן את שלום הציבור. בתוך כך צויין כי לחובת המבקש עבירות משמעת מתקופת המאסר (האחרונה מחודש אפריל 2016) ומידע מודיעיני שלילי (שצורף לעיון בית המשפט). המבקש לא הרים את הנטל הכבד המוטל עליו להראות שינוי תפיסת העולם האידיאולוגית התומכת בפגיעה במדינת ישראל ובתושביה. בנוסף טענה המשיבה כי, ככלל, אין מקום לכרוך את סוגיית ההשתלבות בהליכי שיקום בשאלת השחרור המוקדם.

4.דין הבקשה להידחות. מדיניות ההתערבות בהליכים מעין זה – ידועה ומצומצמת ( רע"ב 3515/16 ריכטר נ' היועץ המשפטי לממשלה

(30.6.2016); רע"ב 3340/16 גנאמה נ' ועדת השחרורים המיוחדת (22.5.2016); רע"ב 3306/11 חאלד נ' היועץ המשפטי לממשלה

(14.3.2012)). חרף טענתו של המבקש, אינני סבור כי עניינו מעורר שאלה משפטית החורגת מנסיבותיו האישיות. בדיון בפני ועדת השחרורים אמר המבקש: "אדם עם הזמן משתנה והאידיאולוגיה שלו גם משתנה. אני מצטער על השנים שאיבדתי בבית סוהר, שהלכו לי. אני מצטער על הדברים שקרו בתקופה של פורענות כזו". על בסיס דברים אלו, בין היתר, קבעה ועדת השחרורים כי המבקש לא הוכיח שינוי אידיאולוגי. ואכן, כאשר בכך מתמצה עמדתו של המבקש, אין פגם בהנחה כי נכון להיום המסוכנות הנשקפת ממנו עומדת בעינה, וקשה להתערב בקביעה כי הוא אינו ראוי לשחרור. כמו כן, בשים לב למכלול הראיות, לרבות חומרת העבירות והתנהגותו של המבקש בתקופת המאסר, לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עוול. בנסיבות אלה אף איננו נדרשים לדיון עקרוני-תיאורטי בדרכים הפתוחות בפני אסירים ביטחוניים שביצעו עבירות על רקע אידיאולוגי לזכות בשחרור מוקדם ממאסר (בהקשר

זה ראו, בין היתר: רע"ב 6914/16 סביר נ' מדינת ישראל (25.10.2016); רע"ב 51/15 פלוני נ' ועדת השחרורים

(28.4.2015); רע"ב 7448/14 אלוחש נ' ועדת שחרורים (1.3.2015); רע"ב 5555/14 נאאל נ' ועדת השחרורים (8.12.2014); רע"ב 3786/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.8.2013)) .

5.אשר על כן, הבקשה נדחית.