רע"ב 1346/05 עתאב תובה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בנצרת (סגן הנשיא נ' ממן

והשופטים

ה' חטיב וג' ( דה-ליאו) לוי ) מיום 8.1.05, אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים שניתנה בדיון חוזר על סירובה לשחררו על-תנאי.

המבקש מרצה כעת עונש מאסר בן שמונה שנים ועשרה חודשים בגין עבירה של סחר בסמים מסוכנים. בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם נדחתה על ידי ועדת השחרורים ביום 25.1.04. על החלטת ועדת השחרורים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים בנצרת. בהחלטתו מיום 18.3.04 ציין בית המשפט לענינים מינהליים כי אין זה מאסרו הראשון של המבקש בגין עבירה של סחר בסמים וכי את העבירה אשר בגינה הוא מרצה את מאסרו הנוכחי ביצע זמן לא רב לאחר ששוחרר ברישיון. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי קיים מידע מודיעיני לפיו המבקש מנהל סחר בסמים גם בתקופת מאסרו וכי המבקש נדון מספר פעמים בדין משמעתי בין כתלי הכלא. כן עמד בית המשפט על כך שהמבקש אמנם משתף פעולה לעיתים עם המשטרה, אך ככל שמגיעה לו תמורה עבור מעשיו, שחרור על-תנאי אינו המטבע הראוי לכך. נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת השחרורים ודחה את עתירתו של המבקש.

ביום 29.11.04 הובא עניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים במסגרת בקשה לדיון חוזר. ועדת השחרורים קבעה כי המבקש אמנם מצוי במסגרת שיקומית ומתפקד באופן חיובי אולם לא חל שינוי מהותי בנורמות התנהגותו ולפיכך עדיין נשקף ממנו סיכון לציבור. נוכח האמור לעיל, קבעה ועדת השחרורים כי אין להיעתר לבקשה לשחרור על-תנאי.

גם נגד החלטה זו של ועדת השחרורים הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים. בפסק דינו עמד בית המשפט על כך שמאז החלטתה הקודמת של ועדת השחרורים המבקש המשיך לרצות את מאסרו במסגרת שיקומית וזכה בהמלצות חיוביות. עם זאת, ציין בית המשפט כי אין מידעים חיוביים חדשים המצביעים על כך שהמבקש נטש את דרך העבריינות. כן עמד בית המשפט על הנימוקים שעמדו ביסוד החלטתה של ועדת השחרורים הקודמת, לרבות עברו הפלילי המכביד של המבקש והעובדה ששוחרר על-תנאי בעבר והפר את תנאי הרשיון. בהתחשב באמור לעיל, נדחתה עתירתו של המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי יש לשחררו על-תנאי נוכח התנהגותו החיובית והעדר מידעים מודיעיניים חדשים באשר לפעילותו הפלילית.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנן, בית המשפט לענינים מינהליים בחן את החלטת ועדת השחרורים ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים קבע בהחלטה מפורטת ומנומקת כי צדקה הוועדה כשדחתה את בקשת המבקש לשחרור על-תנאי. טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית המצדיקה התערבות בפסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים ועל כן אין הצדקה ליתן רשות ערעור על פסק הדין.

הבקשה נדחית.