פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1770/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
קיריל שוורץ
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו ב-עע"מ 2944/05 מיום 28.12.2005 שניתנה על
ידי כב' השופטת נגה אהד
המבקש: בעצמו
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כב' הש' נ' אהד) אשר דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו לצאת לחופשה.
2.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן 15 שנים בגין הריגה. מדובר באדם כבן 75, שעלה ארצה מרוסיה לבדו ואין לו בארץ קרובי משפחה. כתנאי ליציאה לחופשה נדרש המבקש, בין היתר, להציג חתימת ערב שילווה אותו במהלך חופשותיו.
בשנת 2004 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי (עע"א 2996/05) במסגרתה ביקש להקל בתנאי הוצאתו לחופשה שכן לטענתו, בשל היותו ערירי, אין ביכולתו לעמוד בתנאים שנקבעו ולהמציא ערב מלווה.
3.טרם הדיון בעתירה, הסכימה המשטרה להמיר את הדרישה לערב מלווה בהפקדת 50,000 ש"ח. במהלך הדיון בעתירה טען בא כוחו של המבקש כי משמעות ההחלטה להורות על הפקדת הסכום האמור היא שלילת זכאותו של המבקש לצאת לחופשה, שכן ידו אינה משגת להפקיד סכום זה. בית המשפט (כב' הש' א' טל) קבע בהחלטתו כי:
"עם כל ההבנה למצבו הכספי של העותר נראה לי כי דרישת המשיב להפקדת סכום כספי על מנת להבטיח את חזרתו של העותר מהחופשה לבית הסוהר היא דרישה סבירה ומתבקשת לאור תקופת המאסר הארוכה שעל העותר לרצות ומאחר ואין לו כל עוגן משפחתי או חברים בארץ".
עם, זאת החליט בית המשפט, מתוך התחשבות במבקש, להפחית את סכום הערבות ולהעמידו על 20,000 ש"ח.
4.לאחר דברים אלה הפקיד המבקש את הסכום האמור וביום 13.9.2005 הומלצה יציאתו לחופשה על ידי ועדת ההערכה. כמה חודשים חלפו והמבקש הגיש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי (עע"א 2944/05), במסגרתה ביקש כי ינתן צו שיורה לשב"ס להוציאו לחופשה. לטענתו עמד בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט אולם למרות שחלפו מאז למעלה מארבעה חודשים לא נעשה דבר בעניינו.
5.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אוהד) דחה את העתירה. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי למרות הפקדת 20,000 ש"ח ועל אף המלצתה של ועדת ההערכה, מקובלת עליו עמדת המדינה כי אין להוציא את המבקש בשלב זה לחופשה וזאת משני טעמים; ראשית, מאז הדיון בועדת ההערכה היה מעורב המבקש בקטטה (עובדה שהודה בה) ושנית, קבלת מידע מודיעיני אודות כוונתו של המבקש להימלט ולא לשוב אל הכלא אם יצא לחופשה.
6.בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שהותיר על כנה את החלטת השב"ס. לטענתו אין ברצונו להימלט וממילא אין לו לאן להימלט. גם הקטטה בה השתתף לא היתה, לדבריו, חמורה ולראיה - לא ננקטו כנגדו הליכים משמעתיים.
7.רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר ניתנת מקום בו מעוררת הבקשה בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מ"י (לא פורסם); רע"ב 1346/05 תובה נ' מ"י (טרם פורסם); רע"ב 9011/02 גולדנברג נ' מ"י (לא פורסם)). הבקשה שבפני אינה מעלה טעם כזה. ההחלטה בעניינו של המבקש ניתנה בהסתמך על נסיבותיו האישיות, לאחר בחינתו של חומר מודיעיני וכתוצאה ממעשי המבקש בין כותלי הכלא. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון כל זאת וכן את החלטת ועדת ההערכה והפקדת הערבות.
8.לאור האמור נדחית הבקשה.
ניתנה היום, ז'
תמוז, תשס"ו (3.7.2006).
ש
ו פ ט ת