רע"ב 1479/20 פלוני נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' פרידמן-פלדמן , א' אברבנאל ו- ח' זנדברג ) בעת"א 8466-01-20 מיום 18.2.2020 במסגרתו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בן חמש שנים וחצי החל מיום 23.1.2017 בגין הרשעתו בעבירות מרמה והפרת אמונים. בחודש דצמבר 2019 דנה ועדת השחרורים בבקשתו לשחרור מוקדם. במסגרת הדיון הוצגה בפני הוועדה "תכנית שיקום" מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ) הממליצה על שילובו של המבקש בקבוצה טיפולית-יעודית לאחר שחרורו לצורך הפחתת מסוכנתו. בקשת המבקש לשחרור מוקדם נדחתה על ידי הוועדה אשר קבעה כי לא ניתן לקבל את תכנית השיקום שהומלצה על ידי רש"א, נוכח העובדה שהוא לא התחיל בתהליך של טיפול ייעודי בין כותלי הכלא.

2.

בעקבות החלטת הוועדה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר נדחתה ביום 18.2.2020. בית המשפט ציין בהחלטתו כי המבקש עבר עבירות חמורות המעידות על הצורך בטיפול מעמיק טרם שחרורו ממאסר וכי תכנית הטיפול המוצעת על ידי רש"א מתבססת על ההנחה לפיה המבקש "עיבד" את נסיבות ביצוע העבירות ומביע חרטה עמוקה עליהן, וזאת חרף העובדה שעד לאחרונה לא קיבל המבקש כל אחריות למעשיו. על כן מצא בית המשפט כי החלטת הוועדה שלא לשחרר את המבקש שחרור מוקדם ממאסר, חרף התנהגותו הטובה במהלך מאסרו, היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.

3.

מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי מקרה זה מעורר שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, נוכח קביעת הוועדה, לפיה כל אסיר שלא נטל חלק בקבוצה טיפולית-יעודית לא יוכל להשתחרר בשחרור מוקדם. מדובר בקביעה תקדימית וגורפת, המנוגדת לחוק ולפסיקת בית משפט זה ואף יוצרת עיוות דין חמור בעניינו של המבקש. עוד נטען כי הוועדה התעלמה ממכלול השיקולים המטים את הכף לטובת קבלת בקשת המבקש לשחרור מוקדם, כאשר הוא לא יכול היה להשתלב בקבוצה טיפולית-יעודית בשל ערעורו שהיה תלוי ועומד לפני בית משפט זה ואין לזקוף זאת לחובתו, וודאי כאשר הוא זוכה לבסוף מחלק מהעבירות בהן הורשע.

4.

דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו למשל: רע"ב 1181/19 מנסור נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (21.3.2019); רע"ב 2937/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (15.5.2019)), חרף נסיונות המבקש לשוות לה נופך עקרוני. די בכך כדי לדחותהּ. מעבר לכך, גם לגופו של עניין אין בטענות המבקש כדי להקים עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר העביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הוועדה ומצא כי בהתחשב בנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה. על כן, בשים לב לחומרת העבירות והעובדה שהמבקש הורשע בביצוע עבירות נוספות מהן לא זוכה בערעורו, אין מקום להתערב בקביעת הוועדה כי אי-שילובו בקבוצה טיפולית-יעודית בשל העובדה שהוא הכחיש בשעתו את ביצוע המעשים, עומד לו לרועץ.

לא למותר להוסיף כי בהחלטת בית המשפט המחוזי צוין כי לאחרונה, לאחר שלקח המבקש אחריות על מעשיו, הוא נמצא מתאים לשילוב בקבוצה טיפולית-יעודית וייעשה מאמץ לשלבו בקבוצה, על כל המשתמע מכך. על כן, עוד חזון למועד.

הבקשה נדחית אפוא.