רע"ב 1552/05 מועתז חג'אזי נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א. טל) מיום 03.11.04 (עא"א 2617/04), אשר קבעה את המשך החזקת המבקש בהפרדה יחד עם אסיר אחר (להלן: "הפרדה זוגית") לתקופה של שנים עשר חודשים.

2.המבקש הינו אסיר בטחוני, אשר ביום 06.12.00 החל לרצות מאסר בן שש שנים בבית הסוהר אילון, לאחר שהורשע בגין עבירות הצתה על רקע לאומני (ת"פ 1267/00). במהלך חודש אוקטובר שנת 2001 – והוא עודנו מרצה את המאסר – עבר המבקש עבירת חבלה חמורה, כאשר תקף שני סוהרים בזה אחר זה וחתך את פניהם באמצעות סכין גילוח. בית המשפט גזר על המבקש חמש שנות מאסר בפועל, כאשר שנה וחצי מהן חופפות למאסר הראשון. לאור זאת, צפוי המבקש להשתחרר ממאסרו ביום 16.01.10.

3.על אירוע החבלה האמור התווסף מקרה אלים בחודש יוני שנת 2002, במהלכו שפך המבקש מים חמים על אסיר אחר. בכדי לשמור על אורח החיים התקין בבית הסוהר, ובראש ובראשונה על בטחונם של הסוהרים ושל יתר האסירים, החליטה הנהלת בית הסוהר להעביר את האסיר להפרדה זוגית, מכח סעיפים 19ב ו-19ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), והאריכה החלטה זו מספר פעמים.

4.משתמה מכסת ההארכות המותרת להנהלת בית הסוהר על פי דין, פנתה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק עא"א 2358/03), אשר החליט (כב' השופט צ. גורפינקל) ביום 24.09.03 על הארכת ההפרדה הזוגית למשך 12 חודשים נוספים, לפי סעיף 19ה(א)(2) לפקודה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לאור דרישת המבקש, על שירות בתי הסוהר לבחון האם ניתן להעבירו להפרדת יחיד. משלא הסתייע הדבר מפאת מצוקת מקום, עתר המבקש שוב לבית המשפט המחוזי (תיק עא"א 2411/03), אולם עוד טרם הדיון בבקשתו תקף סוהר וחתך אותו בצווארו. בית המשפט (כב' השופט א. טל) דחה את העתירה ביום 19.11.03, בקבלו את שיקולי בית הסוהר, על אף שנוכח לראות – במהלך סיור שערך בתא המאסר – כי תנאי המאסר אכן קשים.

5.למרות דחיית העתירה, הוחזק המבקש משך כחודשיים בהפרדת יחיד, עקב עזיבת שותפו את התא. לקראת תום פרק ההפרדה, ביקש שירות בתי הסוהר (תיק עע"א 2617/04) הארכה לשישה חודשים נוספים, לפי סעיף 19ה(א)(1) לפקודה. עוד טרם עריכת הדיון בעניין, הועבר המבקש אל בית הסוהר אוהלי קידר, בו הושם בהפרדה זוגית, כך שבקשת ההארכה עודכנה לשנים עשר חודשים. בהחלטתו, קיבל בית המשפט (כב' השופט א. טל) את הבקשה, חרף האפשרות להתמתנות התנהגות האסיר בתנאים שאינם תנאי הפרדה. כמו כן, נקבע כי האסיר יורשה לבקש דיון מחודש בהחלטה כבר בתוך שישה חודשים. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור.

6.המבקש, שאיננו מיוצג, טוען כי התנהגותו בעבר נבעה מהתעללות מצד סוהר (בגינה נלקח לטיפול בבית החולים) ומיחס גזעני ממנו סבל במאסר, וכי כיום הוא מעוניין לעלות על דרך הישר. עוד נטען, כי לו היה חשש ממשי מצד רשויות בית הסוהר למסוכנות מצד המבקש, הרי שלא היו מפרידים אותו הפרדה זוגית, אלא הפרדת יחיד. כן נטען, כי לא נמסרו למבקש המסמכים הנוגעים לאירוע תקיפת הסוהר טרם הדיון בבית המשפט המחוזי, ומשום כך לא יכל לטעון את טענותיו כראוי.

7.טענתו של המשיב כפולה. ראשית, יש לדחות את הבקשה על הסף, מאחר שאין היא מעלה כל שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות, והרי הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור ניתנת רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ). לטענת המשיב, טענות המבקש נוגעות אך לנסיבות עובדתיות פרטניות, ואינן מעוררות שאלה עקרונית. שנית, יש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין, מכמה טעמים: מעשי האלימות של המבקש במהלך המאסר מלמדים כשלעצמם על ההכרח בהחזקתו בהפרדה; לפי דיווח של קצינת גוש האסירים המבקש הינו אסיר אלים ובלתי צפוי, השייך לארגון הג'יהאד האסלאמי; החלטת בית המשפט קמא מגלה מידתיות, על שום שמתירה היא דיון מחודש בתוך שישה חודשים, שאף מייתר את הדיון בבקשה זו משום שמועדו חל בעוד כשלושה שבועות. כן מתייחס המשיב לטענת העדר גילוי המסמכים הנוגעים לתקיפת הסוהר, באומרו שפעל בהתאם לסעיף 19ח לפקודה – המתיר חריגה מדיני הראיות אם נחוץ הדבר למען בטחון המדינה – מאחר שהמסמכים הרלוונטים כוללים תכתובות פנימיות הנוגעות להתנהלות השירות בכל הנוגע לאבטחת האסירים ואנשי הסגל.

8.החזקת אסיר בתנאי הפרדה הינה בבחינת חריג לכלל, לפיו אסיר יוחזק יחד עם כלל האסירים. כלל זה מושתת על זכות היסוד לקיום אנושי בסיסי, אשר עומדת גם לאסירים, בכפוף להגבלות המתבקשות מהמאסר עצמו (רע"ב 3713/04 פלוני נ' מדינת ישראל ). משום כך, חייב המחוקק בסימן ב1 לפקודה קיומם של תנאים מוקדמים הנדרשים קודם להחלטה על הפרדה: הגנה על אינטרס בטחון המדינה (סעיף 19ב(1)), הבטחת בטחון בית הסוהר (סעיף 19ב(2)), הבטחת שלומם של האסיר או האסירים (סעיף 19ב(3)) או שמירה על אורח החיים התקין בבית הסוהר (סעיף 19ב(4)). כמו כן, על ההפרדה להיות מידתית, במובן זה שתהווה מוצא ואמצעי אחרון הננקט כדי להגן על האינטרסים האמורים (סעיף 19ב סיפה). כן הוסדר בחוק הפיקוח השיפוטי על ההפרדה תוך קביעת לוחות זמנים להפרדת יחיד או הפרדה זוגית (סעיפים 19ה(א)(1) ו-(2)).

9.על פי סעיף 19ג לפקודה, ערעור על החלטת בית המשפט בענין של הפרדה ניתן ברשות. משכך, יש לבחון האם אכן נסיבות המקרה מקימות שאלה משפטית בעלת חשיבות. נמצא, כי בענייננו אין כל שאלה עקרונית, המצדיקה מתן רשות ערעור. השאלות המתעוררות עוסקות רובן ככולן בנסיבות העובדתיות של המקרה, אשר נדונו במספר הזדמנויות בבית המשפט קמא. מבחינה זו, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

10.מעבר לנדרש, בחינת השיקולים של הרשות לגופם מצביעה על כך שאמצעי ההפרדה שננקטו בעניינו של המבקש היו עד כה בלתי נמנעים. עילת ההפרדה נועדה להגן הן על שלום הסוהרים ויתר האסירים, והן על קיום אורח חיים תקין בין כתלי בית הסוהר. העילה להפרדה במקרה זה מתמקדת באירועים האלימים בהם היה מעורב המבקש בעבר. כאמור, המבקש חתך בסכין גילוח את פניהם של שני סוהריו, שפך מים חמים על אסיר אחר, וחתך את צווארו של סוהר שלישי. בנסיבות אלה, נראה שהפרדה היתה אכן המוצא האחרון שעמד בפני שירות בתי הסוהר. עם זאת, יש לתת את הדעת לרצון המבקש שהובע מספר פעמים בעבר, לשהות בהפרדת יחיד ולא בהפרדה זוגית, בכפוף לנוהלים החלים בבית הסוהר. יתר על כן, ראוי לתת משקל גם לגורם חלוף הזמן ולצורך בהערכה המחודשת של צרכי ההפרדה, ועל הרשות המוסמכת להיות קשובה וערה מעת לעת לצרכים האמיתיים המשתנים בתחום זה. בענייננו, המבקש מצוי בתנאי הפרדה זוגית כשנתיים וחצי. מאז אירוע האלימות האחרון חלפה כשנה וחצי. אין חולק כי מדובר בהפרדה לפרק זמן ממושך. לאור זאת, ראוי כי הערכה מחודשת של הרשות המוסמכת בעניינו של המבקש תעניק משקל נאות לגורם הזמן שבו שוהה המבקש בהפרדה על רקע מכלול הנתונים האחרים הצריכים לענין. נכון לעת זו, איני רואה מקום להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת ובקביעות בית המשפט קמא, אשר ראה שלא להתערב בה, ויש לדחות את הבקשה. יצויין כאן כי על פי החלטת בית משפט קמא, בעוד זמן קצר יוכל המבקש ליזום חידוש דיון בעניינו, ותיעשה הערכה מחודשת לגבי הצרכים והאפשרויות הנוגעים למסגרת החזקתו בכלא.

הבקשה נדחית.