רע"ב 1722/21 ודים פורטנוי נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מרב גרינברג ) מיום 2.3.2021 ב עת"א 49461-01-21, במסגרתה נמחקה עתירת המבקש נגד שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) להקטין את מספר המיטות בתא המאסר בו הוא מרצה את עונשו.

2.

ביום 26.1.2021, הגיש המבקש עתירה מנהלית נגד החלטת שב"ס להכניס שני אסירים נוספים לתא המאסר בו הוא שוהה. במסגרת הבקשה, טען המבקש כי גודלו של תא זה, אחר שנוספו לו שני אסירים , קטן מ-4 מ"ר, באופן שיוצר צפיפות המקשה על תפקודו היומיומי. לשיטתו, התנהלות שב"ס אינו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים (14.2.2021) (להלן: בג"ץ האגודה לזכויות האזרח ). לאור זאת, ביקש מבית המשפט קמא להורות לשב"ס להוציא את האסירים שנוספו לתא, ובכך להגדיל את שטח מחייתו. ביום 2.3.2021 דחה בית המשפט קמא את העתירה, בנמקו כי בקשת המבקש היא למעשה עתירה להקדים, אך למענו, את מועד הפעימה השנייה אשר נקבע ב בג"ץ האגודה לזכויות האזרח , אולם הדבר אינו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

בבקשת רשות הערעור הקצרצרה שלפניי שב המבקש, המייצג את עצמו, על טענותיו לעניין גודל תא המאסר בו הוא שוהה, אשר לדבריו קטן מ-4 מ"ר, באופן שפוגע בזכותו לשוויון, וסותר, להבנתו, את שקבע בג"ץ האגודה לזכויות האזרח . לטענתו, שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הוא נעדר סמכות להיעתר לבקשתו, שכן אנו מצויים בעיצומה של תקופת המימוש של הפעימה השנייה שנקבעה ב בג"ץ האגודה לזכויות האזרח , ובקשתו נועדה לאפשר את מיצויה כאמור.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים . כידוע, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי , פסקה 3 (24.6.2020); רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2019); רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (16.7.2019)). אומנם, ב בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נקבע כי יש להגדיל את שטחי המחייה בהם שוהים עצורים ואסירים. יחד עם זאת, הוחלט גם כי לצורך מימושה של קביעה זו יש לאפשר למשיבים לפעול בשתי פעימות, ולהן מועדים מוגדרים, אשר האחרון בהם, דהיינו מועד הפעימה השנייה, טרם חלף. במצב דברים זה, וכפי שהסביר בית המשפט קמא למבקש, קבלת בקשתו משמעה, הלכה למעשה, חיוב המשיבים להקדים את מועד הפעימה השנייה בעניינו בלבד, תוך העדפתו על פני אסירים אחרים – לכך, כמובן, לא ניתן להיעתר.

5.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.