פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1768/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר - מחלקת האסיר - זימונים
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.2.2019 בעת"א 40222-10-18, שניתן
על ידי כב' השופט העמית א' יעקב
בשם המבקש:
פלוני
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ) בעת"א 40222-10-18 מיום 27.2.2019, בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר, הוא המשיב (להלן: שב"ס ), בדבר סיווגו של המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ) והחמרת תנאי כליאתו בעקבות כך.
רקע
2.
המבקש, יליד 1998, מאובחן כמצוי על הרצף האוטיסטי. המבקש מרצה החל מיום 23.7.2017 עונש מאסר הקצוב לתקופה של עשר שנים, וזאת לאחר שנגזר דינו בבית המשפט לנוער בתל-אביב יפו (ת"פ 37053-04-17; כב' השופט ע' גורפינקל ) בגין הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות, ובהן סחיטה באיומים, הלבנת הון, תיווך לסחר מסוכן בסמים, התחזות לאדם אחר ותקיפת שוטר.
3.
ביום 8.6.2017 הגדיר שב"ס את המבקש כאסיר בעל סג"ב, וזאת לנוכח רצף אירועי ביטחון חמורים והתנהלות שלילית מצדו וכן לנוכח מידע מודיעיני רב בעניינו אשר מצביע על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו ומקים חשש ממשי לבריחתו. כתוצאה מכך, הוחמרו תנאי כליאתו של המבקש והוא מוחזק תחת רמת פיקוח הדוקה, לרבות איזוק בידיו וברגליו כאשר הוא שוהה מחוץ לתאו.
4.
בעקבות זאת, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי עתירה נגד שב"ס, בגדרה טען, בעיקרו של דבר, כי יש להקל את תנאי כליאתו המחמירים הנובעים מסיווגו כבעל סג"ב. בהקשר זה נטען כי הוא נאזק בידיו וברגליו כשהוא יוצא מחדרו ומסתובב באגף, וזאת בניגוד להוראת סעיף 7ב לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.09.00 "הגדרת אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה" (1.5.2002) (להלן: פקודת הנציבות ). המבקש עתר עוד נגד שהייתו בתא עם אסיר מעשן וכן נגד חיפושים חוזרים ונשנים בתאו.
בפסק הדין מיום 27.2.2019, הורה בית המשפט המחוזי לשב"ס לבחון את האפשרות לשבץ את המבקש בתא לבדו, וככל שהדבר אפשרי – לעשות כן. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה לשב"ס לפעול בהתאם למסמך הנחיות הביטחון בעניין המבקש, ולאפשר לו לשהות באגף ללא כבילה אך תחת השגחה של סוהר צמוד מרגע יציאתו מהתא ועד חזרתו אליו, למעט השהות בחצר – אז ייכבל העותר ברגליו. אשר לטענותיו של המבקש בעניין החיפושים הנערכים בתאו – בית המשפט המחוזי קבע כי התנהלות שב"ס בנדון היא סבירה, וזאת בין היתר לנוכח לחומר המודיעיני הרב שהוגש בעניינו של המבקש. בסיכומו של דבר, ובכפוף לכל האמור לעיל, נדחתה עתירת המבקש.
על פסק דין זה נסבה הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
5.
המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית בדבר אופן סיווגם של אסירים הנמצאים על הרצף האוטיסטי, וכן בדבר זכויותיהם והאמצעים שמותר לנקוט כלפיהם במסגרת ניהול מתקני הכליאה. בתוך כך טוען המבקש כי סיווגו כאסיר בעל סג"ב וההחלטה להחמיר בעקבות כך את תנאי כליאתו התבצעו בלא ליווי ומעורבות של חוקר מומחה לתחום האוטיזם. לגופם של דברים, נטען כי האירוע שבעתיו סווג כבעל סג"ב לא היה אירוע של ניסיון בריחה המעיד על מסוכנותו, כי אם התקף של אובדן שליטה עצמית אשר נבע מהלקות האוטיסטית שלו, וכן כי החמרת תנאי כליאתו בעקבות כך מהווה ענישה בלתי מידתית.
6.
בתשובתו, טוען שב"ס כי הטענות העקרוניות שמעלה המבקש בבקשתו בדבר אופן סיווגם של אסירים אוטיסטיים ובדבר המומחיות הנדרשת לטיפול בהם כלל לא נידונו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואין לדון בהן לראשונה במסגרת בקשת רשות ערעור. לגופם של דברים, טוען שב"ס כי לא נפל כל פגם בסיווגו של המבקש כבעל סג"ב, כהגדרתו בפקודת הנציבות, וכי סיווג זה והחמרת תנאי הכליאה שבאה בעקבותיו מתחייבים לנוכח התנהלותו הבעייתית הגלויה של המבקש והחומר המודיעיני הרב בעניינו, אשר מצביעים על רמת סיכון גבוהה ועל חשש ממשי לבריחה.
7.
להשלמת התמונה יצוין כי המבקש הגיש בקשה למינוי סניגור לשם ייצוגו בהליך דנן. בהודעה שהוגשה מטעם הסניגוריה הציבורית, בהתאם להחלטת כב' הרשמת
ש' עבדיאן מיום 11.3.2019, נמסר כי אמנם בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי המבקש היה מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית, ואולם לאחר בחינת נסיבות המקרה דנן נמצא כי אין מקום להמשיך ולייצג את המבקש במימון ציבורי במסגרת בקשת רשות הערעור. לטענת הסנגוריה הציבורית, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו חורג מעניינו הפרטני של המבקש ומבוסס על מידע מודיעיני קונקרטי בהיקף משמעותי, ומשכך הוחלט להימנע מהמשך ייצוגו בבקשה דנן.
דיון והכרעה
8.
לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן אך במקרים מיוחדים, שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או עניין לציבור, אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999); רע"ב 805/15 דנה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (21.4.2015)).
9.
בענייננו, הטענות העקרוניות שהעלה המבקש בדבר אופן סיווג מסוכנותם של אסירים הנמצאים על הרצף האוטיסטי על-ידי שב"ס וכן בדבר האמצעים שמותר לנקוט כלפיהם במסגרת ניהול מתקני הכליאה, לא הועלו כלל על-ידי המבקש בגדרי עתירתו לבית המשפט המחוזי. יתר על כן, המבקש אף לא טען בעתירתו לבית המשפט המחוזי כי סיווגו כבעל סג"ב נבע מלקותו או כי ההחלטה לסיווגו כאמור אינה סבירה. כל שנטען בעתירה לבית המשפט המחוזי הוא כי תנאי כליאתו של המבקש הם מחמירים ובלתי סבירים במיוחד לנוכח היותו מצוי על הרצף האוטיסטי, ומשכך ביקש העותר להורות על הקלה בתנאים אלה. המבקש אמנם כלל בעתירתו סעיף שכותרתו "הסרת הגדרת סג"ב", ואולם כל שנטען בסעיף זה הוא כי לפי פקודות שב"ס אין לחייב אסירים בעלי סג"ב להיות אזוקים בתוך האגף, וכי על שב"ס לנהוג בהתאם לפקודות אלו אף בעניינו של המבקש. עוד יודגש כי אף בדיון בפני בית המשפט המחוזי, באת כוח המבקש לא העלתה כל טענה בדבר חוסר הסבירות בהחלטה לסווגו כבעל סג"ב, ואך חזרה על כך שאסיר המוגדר כבעל סג"ב לא צריך להיות כבול בתוך האגף בו הוא שוהה (ראו שורות 24-22 בעמוד 4 לפרוטוקול). לנוכח כל האמור, בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי "באשר להגדרת [המבקש] כסג"ב – הרי שב"כ העותר למעשה לא פעלה בעניין זה ונראה כי מהחומר המודיעיני הרב שהוגש לי והן מהעדר הטיעון בעניין שהחלטת שב"ס בעניין זה היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה" (ההדגשה הוספה).
10.
במצב דברים זה, בו הן הטענה העקרונית והן הטענה הפרטנית בדבר סיווג אסירים המצויים על הספקטרום האוטיסטי נטענות לראשונה בבקשת רשות הערעור, מובן כי אין לדון בהן. מטרתו של הערעור היא לבחון את החלטת הערכאה הדיונית, ואולם משעה שטענותיו של המבקש בדבר סיווגו כבעל סג"ב לא נטענו בבית המשפט המחוזי, וממילא גם לא נדונו על-ידו – דינן להידחות (ראו: רע"א 509/89 שלוש נ' שירות דלק וסיכה גרינוולד ושות' בע"מ , פ"ד מד(1) 637, 640 (1990); רע"א 6693/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 19 (16.2.2014)).
11.
למעלה מן הצורך, אוסיף בקצרה כי עיון בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש, כמו גם בחומר הגלוי בדבר התנהלותו, מעלה כי אירוע ניסיון הבריחה של המבקש, שלדבריו נבע מהלקות האוטיסטית שלו, היה אירוע אחד מני אירועי בטיחות חמורים בהם היה מעורב. אני סבורה, אפוא, כי אף בהתעלם מאירוע ניסיון הבריחה אליו התייחס המבקש בטענותיו, אשר כאמור הועלו בבקשה זו לראשונה, ישנן מספיק אינדיקציות אחרות התומכות בהחלטה לסווגו כבעל סג"ב.
12.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז
בניסן התשע"ט (2.5.2019).
ש ו פ ט ת