רע"ב 2399/12 יצחק רופר נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם ), שבגדרה נדחתה עתירתו של המבקש, אסיר בבית הסוהר "שיטה", בענין התזונה המסופקת לו על-ידי המשיב.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר של שבע שנים

בגין ביצוע עבירות רכוש, אלימות וסמים. בעתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים טען המבקש כי המזון המסופק לו אינו תואם את התפריט דל השומן שנקבע עבורו עקב מצבו הבריאותי. לדבריו, במקום מזון דל שומן הוא מקבל טבעול על בסיס יומי, ואילו כמות הירקות שהוא מקבל נמוכה מזו שהוא זקוק לה, על-פי התפריט שהותאם לו. לעניין זה הוסיף המבקש כי תנאיו פחותים מאלה של אסירים ביטחוניים, שלהם האפשרות לרכוש לעצמם פירות וירקות בקנטינה. עוד טען המבקש כי התזונה הבלתי הולמת מסבה לו נזק בריאותי, המתבטא בכאבי בטן ובירידה במשקל.

3.

בהחלטתו מתאריך 13.03.2012 דחה בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים את עתירתו של המבקש. בית המשפט התרשם כי המזון המסופק למבקש – הכולל מנת ירקות יומית במשקל 250 גרם , מנה בשרית דלת-שומן פעמיים בשבוע, ומנת טבעול בשאר ימי השבוע – תואם את התפריט דל השומן שנקבע לו. בית המשפט הוסיף כי המבקש סירב להצעה לקבל מנת דג מבושלת במים כתחליף לטבעול, בהתעקשו לקבל מנה בשרית על בסיס יומי. לענין זה קבע בית המשפט הנכבד כי לא הוכח בפניו שהמבקש נזקק דווקא למנות בשריות, וכי המשיב רשאי לספק לו תחליפי בשר בדמות דג, או טבעול. עוד קבע בית המשפט – בהסתמך על מכתבו של רופא בית הסוהר, שצורף לתגובת המשיב לעתירה – כי כאבי הבטן שמהם סובל המבקש אינם תוצאה של התזונה המסופקת לו, אלא של ניתוחים שעבר המבקש בעבר.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו בפני בית המשפט הנכבד קמא, ומדגיש כי בית המשפט כלל לא שקל את האפשרות להתיר לו לרכוש בכספו את פריטי המזון המומלצים עבורו, ואף לא ביקש את תגובת המשיב לעניין זה.

5.

המשיב, מצידו, סבור כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שאין היא מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור, ולחלופין הוא טוען כי ראויה העתירה להידחות לגופה, מן הטעם שלא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט קמא.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות .

הלכה פסוקה היא, כי התערבות בית המשפט בהחלטות שירות בתי הסוהר, כבכל החלטה של רשות מנהלית, תיעשה בזהירות רבה ותצטמצם למקרים של חריגה מסמכות, או של סטיה מהותית ממתחם הסבירות (ראו: רע"ב 6172/97 מדינת ישראל נ' גולן , פ"ד נב(1) 1 (1998)).

עיון בתגובתו של סגן מנהל בתי הסוהר, ובמכתבו של רופא בית הסוהר, מלמד כי המזון המסופק למבקש הינו סביר בהחלט, ותואם את התפריט שנקבע לו. מכאן, שבדין דחה בית המשפט הנכבד קמא את העתירה (השוו: רע"ב 1430/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 15.06.2003)).

7.

זאת ועוד – רשות ערעור על החלטה של בית המשפט בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 26.6.1986). העתירה שלפני, במסגרתה מלין המבקש על טיב התפריט המסופק לו על ידי המשיב, נוגעת כל כולה למקרהו הפרטני של המבקש.

באשר לסוגיה של רכישת המוצרים בקנטינה – סוגיה זו נדונה על-ידי בית משפט זה לא מכבר, ב-רע"ב 8355/10 שורפי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם; 6.10.2011). נפסק שם, כי מדיניות המשיב בנושא זכאותם של אסירים לרכוש מכספם מוצרי מזון הינה סבירה ואין מקום להתערב בה, וזאת אף בהתחשב בהבחנה הנוהגת לענין זה בין אסירים ביטחוניים לבין אסירים פליליים, אשר נקבע כי יסודה בשונות רלוונטית בין שתי קבוצות האסירים הנ"ל.

בנסיבות אלה, הבקשה איננה מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור.

8.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.