פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
248/14
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 24.12.2013 בתיק עת"א 45161-09-13 שניתנה על ידי
כב' השופטת נ' אהד
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 45161-09-13, השופטת נ' אהד ) מיום 24.12.2014, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר להגדירו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה ולכבול את ידיו.
2.
המבקש מרצה מאסר בבית הסוהר רימונים. בעקבות מידע חסוי, הוגדר כאסיר בסיכון גבוה לבריחה. ההחלטה אושררה בחודש ספטמבר 2013 על ידי הוועדה המחוזית לניהול אסירים. עוד יצוין כי המבקש נפגע לפי כחצי שנה בתאונת דרכים בידו השמאלית. חלק מהמגבלות המוטלות עליו בתור אסיר בסיכון גבוה לבריחה כוללות כבילת ידיו. לטענתו, כבילת ידיו גורמת לו לכאבים ולנזק רפואי.
3.
בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. לעניין הגדרתו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, צוין כי עיון בחומר החסוי מלמד כי החלטת הוועדה המחוזית לניהול אסירים סבירה. לעניין כבילת ידיו, הורה בית המשפט המחוזי לשירות בתי הסוהר כי אורתופד יבחן את מצבה הרפואי של היד הפגועה, ועל פיה יקבע "האם אפשרי לכבול העותר בשתי ידיו או שכבילה בידיו גורמת לפגיעה נוספת ביד הפגועה או שעלול לגרום לפגיעה, ואם כך הם פני הדברים על שב"ס למצוא דרך שלא לכבול העותר בשתי ידיו בעת הוצאתו מהכלא לצרכים כאלה ואחרים". מכאן הבקשה שלפניי.
4.
בבקשה, טוען המבקש (המייצג את עצמו לאחר שבקשתו למינוי סניגור ציבורי נדחתה) כי השופטת שדנה בעתירתו לא הקשיבה לנימוקיו ולנימוקי בא-כוחו. עוד טוען הוא כי כבילתו גורמת לו לנזק רפואי, וסיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה פוגעת באפשרות לקבל חינוך, לעבוד, ולהשתלב במסגרת טיפולית במהלך המאסר.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ועל כן, דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה יתערב בערעורים בעתירות אסירים רק כאשר הבקשה מעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרה בו נפלה טעות של ממש בהחלטה (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.8.1986) ; רע"ב 5270/12 פלוני נ' מדינת ישראל (8.11.2012). עוד יש לציין, כי במקרה דנא, כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור על החלטות של הגורמים המקצועיים בנציבות שירות בתי הסוהר, אמת המידה מקלה מעט יותר (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009); רע"ב 5777/12 זאהדה נ' ועדת השחרורים (18.1.2013); רע"ב 3033/12 כזום נ' שירות בתי הסוהר (2.7.2012)). במקרה דנא, הבקשה אינה מעלה כל סוגיה כללית, ולא מצאתי כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי.
6.
מעבר לצורך אציין כי המבקש טוען כי השופטת נ' אהד אשר דנה בעתירתו לא הקשיבה לטענותיו ולטענות בא-כוחו. עם זאת, עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מראה כי ניתנה לבא-כוחו אפשרות להעלות את טענותיו בפני השופטת. זאת ועוד, הזדמנות זו ניתנה גם למבקש עצמו. כמו כן, ההחלטה מלמדת כי בניגוד לטענת המבקש, השופטת הקשיבה לטענותיו, ולראיה החלטתה שהתייחסה לטיעונים שהועלו בפניה באופן ממצה.
7.
לבסוף, לעניין הגדרתו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, יצוין כי בהתאם לסעיף 8(ג) ל פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.09.00 "הגדרת אסיר פלילי כבעל סיכון גבוה לבריחה ו/או כאסיר התראה" , הוועדה המחוזית לניהול אסירים
מחויבת לאשר אחת לחצי שנה לכל היותר סיווג של אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה. האישור האחרון ניתן בחודש ספטמבר 2013, ולפיכך, על הוועדה לאשר במהלך חודש זה מחדש את סיווגו. בנסיבות אלה, נראה כי ממילא מתייתר הצורך להכריע בעניין זה כעת.
8.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז באדר א' התשע"ד (16.2.2014).
ש ו פ ט